מיכל עוזרי, 30, יועצת ארגונית ומאמנת אישית, במקור מבית שמש; ותמר כהן, 30, פרסומאית וקריינית, במקור מחדרה. שתיהן גרות ועובדות בירושלים ובוגרות אולפנות בחינוך הדתי לאומי. השתיים זוכרות היטב את הפעם הראשונה שנפגשו ."בגיל 20, כשעוד שתינו היינו עמוק בארון. מיכל שמעה עליי מחברה משותפת, נדלקה ופנתה אליי בפייסבוק כאילו במקרה. זאת הייתה שנת 2009, כשפייסבוק עוד היה בחיתוליו והיינו שולחים בקשות חברות בלי לשים לב לכל מי שהאתר הציע", מספרת תמר בהתרגשות.
"איכשהו מיכל הצליחה לעבוד עליי שהיא שלחה לי בקשה בטעות, אבל נו...התחלנו לדבר, כשאני חושבת שמצאתי 'חברה' חדשה, (חברה, לא בת זוג), מבלי לדעת שלה היו כוונות אחרות לגמרי. התחלנו להתכתב. בערך כל פעם שהתחברתי לפייסבוק היא שלחה הודעה ובאיזשהו שלב החלטנו להיפגש".
"ביום ירושלים של אותה שנה נפגשנו לראשונה בתחנה מרכזית בירושלים, אני הייתי עם חברות שלי והיא הייתה עם שלה. שתינו עם חצאיות ושלושת רבעי, ממש ילדות טובות ירושלים", מוסיפה מיכל, "קבענו להיפגש למחרת לארוחת בוקר באותו מקום ב'קפה קורוס', כשבראש שלי מטרה ברורה מאוד: לכבוש אותה ושתהפוך להיות אשתי. עד היום התחנה המרכזית בירושלים היא נוסטלגיה מתוקה בשבילנו".
"לשמוע את אמא אומרת שהשמיים נפלו עלייה"
חלק משמעותי בקשר של השתיים היה היציאה מהארון והזוגיות שנשמרה בסוד. "נקודת המפנה שגרמה לי להבין שיש כאן יותר מחברות, הייתה בפגישה בבית קפה בנתניה, הגדרנו אותה בצחוק כ'דייט' למרות שעמוק בפנים ידענו שהקשר הזה מוביל להרפתקה אחרת ולא ידועה", משחזרת תמר, "באיזשהו שלב של הדייט מיכל קירבה בפתאומיות את הכיסא שלה והתיישבה קרוב אליי, ואני הרגשתי שהדם אוזל לי מהפנים, חשבתי שהיא עומדת לנשק אותי והדבר היחיד שהיה לי בראש זה שרק לא יראו שהיא יושבת כל כך קרוב. שם הבנתי שיש לי רגשות אליה, ושאם היא הייתה 'רק' חברה רגילה, לא הייתי חוששת מזה".
"התחלנו זוגיות, כמובן מתחת לרדאר ושתינו לא היינו בכלל בכיוון של לספר למשפחות. ואז, בערב שבת אחד, תוך כדי שאני שוטפת כלים, שאלתי את אמא שלי, באמת מתוך תהייה: 'אמא, אם אחד מהילדים שלך יחזור בשאלה אי פעם - תקבלי אותו?'. היא ענתה לי, 'בוודאי שכן'", מוסיפה תמר. "מאוד הופעתי כי ידעתי כמה חשובה לאמא שלי הדת. אחרי כמה דקות של שקט היא אמרה, 'גם אם אחד מהילדים שלי יצא מהארון אני אקבל אותו'. כאן כבר ממש הייתי המומה. לא היה לה שמץ של מושג שזה בדיוק מה שיוביל אותי לספר לה עליי כחודש אחרי".
"אז לקחתי אותה לאותה מסעדה בנתניה בה ישבתי עם מיכל וסיפרתי לה שאני ביסקסואלית, כדי לנסות "לרכך" את המכה שנפלה עליה ו... שיש לי חברה כרגע. חשוב להגיד, שתינו ממשפחות דתיות, מזרחיות ושמרניות. כל המרכיבים האלו הפכו את היציאה שלנו מהארון לקשה ומורכבת עוד יותר".
ויש רגע אחד שתמר לא תשכח בכל חייה. "הרגע הזה של לראות את האור בעיניים של אמא שלך, שעד אותו רגע הייתה החברה הכי טובה שלי, כבה ברגע אחד, ולשמוע אותה אומרת שהיא מרגישה שהשמיים נפלו עליה הוא אחד הרגעים הקשים ביותר בחיי, והלב שלי נצבט כל פעם מחדש שאני נזכרת בו. מאז התחילה תקופה קשה מלאה בתהומות של רגש ובלבול".
בעקבות כך, שתי המשפחות הצליחו להפריד בין השתיים. "באיזשהו שלב המשפחה שלי יצרה קשר עם המשפחה של מיכל, שעדיין לא יצאה מהארון, וסיפרה לה על הקשר והחלו ניסיונות קשים מאוד להפריד בינינו. מה שהצליח בסופו של דבר. הדבר היחיד שהחזיק אותי שפויה באותה תקופה היו החברות שלי, שממש הצילו לי את החיים והיוו כתף תומכת, ועד היום אני אסירת תודה לכל מי שהיה שם בשבילי ונתן לי יד, כשהרגשתי שאני טובעת בתוך עצמי".
"לא יצאתי מהארון, הוציאו אותי מהארון"
כשמיכל הבינה שהוצאה מהארון בכוח, היא לא שבה לביתה במשך כמה חודשים. "כמו שתמר אמרה, לא יצאתי מהארון, הוציאו אותי מהארון. ובאמת, כחלק מניסיון להפריד, החליטו לשתף את אמא שלי באהבתי לנשים. אחת התקופות הקשות שלי. אמא שלי היא האדם הכי קרוב אליי מהיום שנולדתי, ותחושת האכזבה פשוט גמרה אותי. מאותו בוקר, כשהבנתי שנחשפתי, לא חזרתי לבית במשך כמה חודשים. אחיותיי ליווי אותי ואת אמי שחוותה קושי רב. בסופו של דבר, אחרי שהתגברנו על הכל, התקופה הזו הפכה אותי להרבה יותר מחוברת לאמא שלי ולאחיות שלי."
"הקשר ניתק בסופו של דבר מתוך כאב גדול, אך מתוך רצון להגן ולא לצער את המשפחות שלנו. היה לנו חוט מקשר אחד בלבד, שזאת הייתה אחת החברות של מיכל, שהכרתי תוך כדי הקשר איתה. בשנה הראשונה שלא תקשרנו, כי היינו בטוחות שהמשפחות עושות עלינו מעקבים ומאזינות לשיחות שלנו (ראש של ילדות בנות 20), אותה חברה הייתה מעבירה מסרים ממני למיכל ולהיפך", נזכרת תמר.
"רק ש'משהו' קרה בדרך, ומסיבותיה שלה היא החליטה להעביר לנו מסרים הפוכים, ואת כל המכתבים והמתנות שמיכל הייתה שולחת איתה, היא מעולם לא העבירה לי. ידעתי על זה רק כשחזרנו. כל חוסר התקשורת, המסרים ההפוכים והדרך הדי ילדותית שבה הקשר התנהל, גרמה לנו להתנתק ולכעוס אחת על השנייה. אני ממש הגעתי למצב ששנאתי את מיכל שנים, מבלי לדעת מה קרה שם בעצם".
"במהלך השנים יצא שנפגשנו כמה פעמים", מסבירה מיכל, "אם בהפתעה, כשתמר עברה לירושלים וגיליתי שהיא עובדת 200 מטר ממני ופתאום נפגשנו, ואם במכוון. תמיד הרגשתי שמשהו במעגל שלנו לא נסגר, הייתי מבקשת להיפגש איתה, וכל פעם מחדש השיח היה מתפוצץ מהכעס והפגיעה ההדדית שהייתה לנו, ושוב הרצון להתנתק חזר. מבחינתי, במפגשים בהפתעה תמיד התעורר ניצוץ האהבה והגעגוע. במהלך השנים האלה ניסיתי ליצור קשר עם תמר. שלחתי הרבה הודעות חיזור בתקווה שהיא תענה לי. כל קשר שפיתחתי כדי להמשיך הלאה ניתק כי עמוק בפנים ידעתי שמשהו מתמר לא נסגר".
"הבחורה שאני מתחמקת ממנה 6 שנים נמצאת במרחק 10 מטרים בלבד"
וכמו בסיפור מהאגדות, השתיים נפגשו במקרה בטיול ספונטני לחלוטין. "זה קרה בחול המועד פסח לפני 3 שנים וחצי, שנת 2016", מספרת מיכל בהתלהבות. "תמר הייתה כמה חודשים אחרי פרידה מזוגיות של כ-3 שנים, ואני הייתי בזוגיות שענן 'תמר' היה מעליו, כמו בכל זוגיות אחרת שהייתה לי".
כששנים של נתק מפרידות ביניהן, החליטו השתיים לצאת לאותו המקום, בלי שהן יודעות אחת על השנייה, ולישון באוהל - דבר שלא דמיינו יעשו. "בפעם הראשונה בחיי ובאופן נדיר החלטתי להצטרף לטיול אוהלים בן יומיים בכנרת", מוסיפה תמר, "הייתי צריכה לנקות את הראש אחרי פרידה קשה. במקביל, מיכל תכננה לנסוע לאילת עם חברים, וברגע האחרון (3 בלילה, כמה שעות לפני הנסיעה) התחרטה והחליטה לנסוע גם כן לטבריה".
"הגעתי עם המשפחה לחוף 'גנים' בטבריה, והנחתי את הדברים שלי במקום מסוים כדי להקים אוהל. ברגע שהנחתי אותם, קבוצה של אנשים מבית שמש שהייתה קרובה לשם ושמרה את המקום, איך לומר, סילקה אותי. אחרי כמה דקות, איתרתי מקום פנוי ממש 10 מטרים משם והתמקמתי בו. לאחר כמה שעות, שמתי לב שבדיוק באותה נקודה שבאתי להקים את האוהל הוקם אוהל אחר, ששייך לאותה קבוצה. פתאום יוצאת ממנו לא אחרת מאשר מיכל".
והיא לא יכולה לשכוח את אותו ההפתעה הגדולה. "ברגע שקלטתי אותה החוורתי מההלם. הבחורה שאני מתחמקת ממנה 6 שנים נמצאת במרחק 10 מטרים בלבד מהאוהל שלי. מה עושים עכשיו? איך עוברים את היומיים האלה? הבנתי שאין לאן לברוח ואין מצב, פשוט אין מצב שאני נשארת עם ההלם הזה לבד".
"תוך כמה דקות גרמתי למיכל לקלוט שאני נמצאת שם. פשוט עמדתי בצורה כזאת שאראה בזווית העין שהיא מסתכלת ואז, כשהצטלבו מבטינו, עשיתי את עצמי כאילו רק עכשיו ראיתי אותה", מתארת תמר את הדברים, "היום עבר בלי יותר מדי יצירת קשר, חוץ מרגע קטן שבו אחיינית שלי רצה ליד מיכל, וכשרדפתי אחריה נעצרתי ואמרתי לה 'חג שמח'. רק בלילה, שכששתינו מבולבלות ונסערות מהמפגש, מיכל שלחה לי הודעה אם אני רוצה לדבר".
ומה מיכל זוכרת מאותו הערב? "ראיתי את תמר בפוקס, רק אלוהים יכול היה לסדר מפגש הזיה שכזה. 6 שנים של חיזורים לא הכינו אותי לרגע הזה. משם הבנתי שאין לי יכולת להמשיך ונפרדתי מבת הזוג שלי. תמר ואני היינו בקשר 3 חודשים עד שחזרנו רשמית להיות זוג".
לשתיים חשוב לציין שלאורך כל השנים המשפחות היו לצידן, והבינו שהן יחיו יחד לנצח. "המשפחות היו חלק בלתי נפרד מאתנו", מצהירה מיכל, "המשפחה שלי הבינה די מהר שאם תמר חזרה לי לחיים אחרי כל השנים וכנגד כל הסיכויים, זה כנראה ייגמר בחתונה. תהליך הקבלה עדיין קיים, עדיין כואב, אך עם הרבה יותר הבנה והכלה והכי חשוב, כבוד ואהבה".
"בשום שלב בכל השנים האלו הקשר לא נותק מהמשפחות", מציינת תמר, "כן, היה ריחוק, כן היו פחות שיתופים ותהליך ההתקרבות היה איטי וזהיר מאוד. היום גם המשפחה המצומצמת וגם המורחבת שלי ממש קשורה למיכל, וכל הזמן אני שומעת מהם שהיא נכנסה להם ללב. אחרי שנתיים וחצי מאז החזרה שלנו, הצעתי למיכל נישואים. זה מצחיק כי תמיד חלמתי לקבל הצעה באיזו הפקה רומנטית וגדולה, וכשראיתי שהשנים עוברות ומיכל מתמהמהת עם קידום הקשר, פשוט ארגנתי לה את מה שחלמתי עליו וכרעתי ברך".
השיר שריגש את כולם
לעיני כל האורחים כששתיהן בשמלות כלה לבנות שרה מיכל לתמר את השיר "ואם תבואי אליי" של עידן רייכל - ואף עין לא נשארה יבשה. "אני מאוד אוהבת לשיר והרגשתי ששיר במעמד הכל כך מיוחד הזה, יעשה מה ששום מחווה אחרת לא יכולה לעשות, הצהרת אהבת עולמים מול כל האנשים, אחרי כל ההתנגדויות וכנגד כל הסיכויים".
לצד השיר שהקדישה מיכל לתמר, יש עוד כמה רגעים שהן לא ישכחו. "לשמוע את האהבה של כולם כשנכנסנו לחופה עם השיר 'חיים פשוטים' של עידן רייכל, או כשרקדנו סלואו מחובקות לצלילי 'I SEE YOU' – שיר הנושא של הסרט אווטאר", מספרת תמר בהתרגשות, "אבל בדקות שמיכל הקדישה לי את השיר, הרגשתי שרק היא ואני שם, מוקפות באהבה. אף עין לא נשארה יבשה. במיוחד למי שמכיר ויודע את הסיפור".
כשהן עומדות מתחת לחופה, למיכל ותמר היה חשוב לשמור על מוטיבים יהודיים בטקס המרגש. "עם השנים, למדנו גם להכיל ולקבל את העולם הרוחני שלנו מתוך הבחירה שלנו אחת בשנייה", טוענת מיכל, "אני אישית חיה בשלום עם עצמי ועם הנוכחות של הקב"ה בחיים שלי. הוא חלק בלתי נפרד ממני".
"כשהבנתי שהחתונה שלי כבר לא תהיה 'כדת משה וישראל' חיפשתי את האדם הכי מתאים לנהל את הטקס, שיכניס עד כמה שניתן תכנים שמשיקים למסורת וליהדות", מציינת תמר, "הראשון שעלה לי לראש הוא אברי גלעד. יצרנו איתו קשר, נפגשנו אצלו בבית וסיפרנו לו את הסיפור. הכנו אותו לכך שהולכים להיות שם הרבה מאוד 'דוסים' וחשוב מאוד מאוד לכבד, להימנע מלהגיד את שם ה' וכו'. הוא הבין והנחה את הטקס כל כך ברגישות ובצורה מכובדת".
"תבין, 98 אחוז מהקהל שלנו היה דתי. עד היום אנשים מספרים לנו שהם חששו מאוד מחילול ה' בטקס אבל אברי לגמרי שיחק אותה בקטע הזה. בסוף השיר שמיכל הקדישה לי אפשר לשמוע אותו אומר: 'וואו, זאת החתונה הכי טובה שהייתי בה בחיים'".
"תהליך הקבלה עדיין קיים"
למרות אהבה הענקית שקיבלו מיכל ותמר, שציפו למצוא את האנשים הקרובים אליהם בלב חגיגה גדולה של אהבה, יש גם כמה דברים כואבים. "הרבה מהמשפחה שלי לא נכחו. גם מהמשפחה המורחבת וגם מהמצומצמת. רציתי לראות את כולם, את האחיינים שלי, את אחותי שלא נכחה, את הגיסים עומדים מאחוריי", מספרת בעצב מיכל, "החלק הזה, הוא החלק הכי כואב שחשבתי שישפיע עליי, על האושר שלי ביום הזה. חשבתי שכדי להיות מאושרת ביום של החתונה אצטרך להיעזר בהרבה אלכוהול כדי להשכיח כאב".
"אבל לא, הייתי הכי מאושרת בעולם. והסוד? ללא אלכוהול. עשיתי תהליך קבלה, הכלה ואהבה מול מי שהיה חשוב לי שיהיה וידעתי מראש שלא יגיע", היא אומרת, "אמא שלי תמכה ועזרה לי להבין ולראות הרבה מעבר. יום לפני החתונה היא ארגנה לי טקס חינה בבית שלה, כל האחיות שלי נכחו וזה מילא אותי באושר ועוצמה, והרגשתי שעל השביל מלוות אותי מאחור לא רק אמא שלי, אלא גם כל האחיות שלי".
מנגד, האנשים הקרובים באמת לתמר דווקא כן נכחו ביום המרגש בחייה. "קיבלתי תמיכה ענקית גם מהמשפחה המורחבת, למרות שחשבתי שלא כולם יהיו בקטע של להגיע, ופתאום הם היו שם בהרכבים מלאים. זה ריגש אותי מאוד וגרם לי להבין כמה אני חשובה להם. היו כמה אנשים שבעבר היה להם חלק גדול בחיים שלי, שבהתחלה היה חשוב לי שיהיו, אבל כשהבנתי שלא יגיעו, קיבלתי את זה שהקשר לא חשוב כמו פעם, וזה בסדר. חתונות הן הרי הכלי הכי יעיל לסינון אנשים בחיים".
ואחרי הדרך הארוכה שעברו לשתיים יש מסר חשוב לכולם. "המסר שלי הוא כוח הבחירה", מכריזה מיכל, "לכל אחד יש את האפשרות לבחור, אני בחרתי בדרך שלי, בחרתי קודם כל לקבל, לאהוב ולהוקיר את עצמי, ובחרתי באהבה שלי".
>> "נשים מבטלות לי דייטים בגלל שאני ערבייה"
>> "הרגע היחיד שאני לא מרגיש בושה הוא בזמן הסקס"
>> "ניהלתי רומן עם סלב ישראלי מפורסם בארון במשך שנתיים"
"צריך לא לפחד להעז. ולחלום. זה נכון לכל מצב בחיים", מסכמת תמר, "לא לברוח מעצמך לעולם, בעיקר ממימוש של האהבה עם האדם הכי נכון לך. המסר הוא בעיקר לבני ובנות המגזר שלנו (הדתי-לאומי). היום יש כל כך הרבה ארגונים שמלווים את היוצאים מהארון ובני משפחותיהם, והמודעות ללהט"בים במגזר גבוהה מאוד לעומת מה שהיה כשאנחנו היינו בתיכון ובגיל 20. היום יש למי לפנות, יש עם מי לדבר, יש אפילו ארגון שמלווה הורים שהילדים שלהם יצאו מהארון. הדבר האחרון שהיינו מדמיינות זה שהאימהות שלנו יעמדו יחד בחופה ויתרגשו איתנו - וזה קרה. האמונה שלנו עוד יותר התחזקה, וגם המשפחות מאמינות שאלוהים היה מעורב בפגישה המחודשת שלנו".