חן אריזונה כבר לא מגיעה לתל אביב. מי שרוצה לפגוש את מעצבת השיער ובעלת מכון היופי הטרנסית שנהגה לקבל לקוחות בלב העיר, צריך להרחיק להתנחלות בית אריה. זה כולל לעבור מחסום צבאי, כפרים עוינים יותר או פחות, ולטפס עם המכונית על הרי בית אל. בית קפה אין ביישוב הקהילתי שמעבר לקו הירוק, המקסימום זה פיצרייה ("לא נורא, קניתי מכונת קפה לבית", היא צוחקת). ולחשוב שהבית הקודם שלה היה ממוקם בקומה ה-29 של אחד המגדלים בתל אביב. "הייתי נכנסת למעלית, מישהו לחץ על קומה 9, אחר על 12 ואז אני על קומה 29 ואז וואו, כל העיניים עלייך, מי זאת הקוקסינלית המופצצת? אבל זה גם יקר וגם לא נוח. רק דמי הניהול עלו לי 1,500 שקל בחודש, וכל פעם צריך להתלבש כדי להוריד את הכלבים לסיבוב. זה סתם דאווין לגור במגדל".
מסתבר שכדי לקנות בית ביישוב, אריזונה הייתה צריכה לעבור ועדת קבלה. "הגעתי עם בעלי דאז. התעניינו אם אנחנו נשואים ואם יש לנו ילדים. אין לי מושג אם קלטו או לא קלטו שאני טרנסית, מה שהיה הכי חשוב להם זה שיש לי תעודת שחרור מצה"ל".
אין הרבה טרנסג'נדריות שמתגוררות בהתנחלות.
"גרתי שנתיים עם אחד האקסים הקודמים שלי בשומרון ואהבתי את השקט ואת האיכות חיים. נדלקתי על הקטע של בית פרטי. כשגרתי אז באזור, נסעתי יום יום לעסק שלי בתל אביב. הפעם סגרתי את כל הקצוות. סגרתי את המספרה ופתחתי אותה כאן. רציתי שקט, שלווה ודיסקרטיות. הספיק לי מתל אביב".
יש הרבה מקומות מחוץ לעיר. למה דווקא בשומרון?
"מישהי הגיעה לקנות את הבית שלי בתל אביב, כשסיפרתי לה שאני עוברת לשומרון היא אמרה לי 'תתביישי לך, אני לא אקנה ממך'. עניתי לה שתתחפף לי מהבית. היו עוד הרבה תגובות, אמרו לי 'אלו אדמות של ערבים, מה יש לאחת כמוך לגור שם'".
מה ענית?
"אמרתי להם שאם לערבים מותר לגור בחיפה, ביפו ובירושלים, למה לי אסור לגור אצלם? אני ימנית קיצונית. אם גנדי (רחבעם זאבי) היה חי, הייתי בוחרת בו. מבחינתי, ארץ ישראל לפני הכל. אני מסתכלת על המדינה, לא עלי. לא מעניין אותי אם יש בימין הומופובים או טרנספובים. זה שאני טרנסית לא אומר שאני צריכה להיות שמאלנית. אני לא מאמינה בשלום. אם כל הקהילה בוחרת מרצ, זה אומר שגם אני צריכה לרוץ לשם? בכלל, אני לא צריכה עזרה בלקבל זכויות ממפלגות השמאל, הסתדרתי עד היום לבד".
את לא מרגישה דג מחוץ למים ביישוב שיש בו מצב צבירה אחד, אבא-אמא-ילדים?
"אני מבינה טרנסיות שאומרות שיותר קל לגור בתל אביב, אבל אני מסתכלת על עצמי, ואני לא רואה בי רק את הטרנסית. אני בן אדם נורמטיבי לחלוטין. גם אם הסביבה מתייחסת אלינו כסוג ב', כמשהו נכה או פגום, אני לא רואה בי את מה שהסביבה אולי רואה".
ובכל זאת, מבחינת השכנים, אריזונה לא רגילה בנוף. "קייטלין ג'נר באה לגור בבית אריה. בהתחלה זה הלחיץ אותי מאוד. הלכתי לקנות במכולת וכולם הסתכלו עליי. גם בכפר פה ליד, אל לובאן, יודעים שהייתי X והפכתי ל-Y. אני מבינה שאני מסקרנת, זה קצת כמו להיות סלבריטאית".
בהמשך השיחה מתברר שלא הכל היה קליל ופשוט במעבר הזה. "כשפתחתי פה את המספרה ביישוב, ההתמודדות שלי הייתה יותר קשה רק בגלל שאני טרנסית. עשיתי לשכנה שלי שיער ואיפור ובעקבותיה התחילו להגיע אלי לקוחות. הספרים מהאזור ניסו לשים לי רגליים, הם אמרו עלי שאני אישה מוחזקת, ממומנת, שהגעתי לאן שהגעתי דרך גברים שמימנו אותי. הייתה עלי רכילות בלי סוף. אני לא יכולה להגיד שזה לא פוגע, אבל למדתי לא להתייחס. יש לי לב ורגש, אבל אני לא אתן לאף אחד את התענוג לראות אותי פגועה. גם כשגרתי במגדל בתל אביב, היו שני שכנים שהפיצו עלי שקרים, השחירו אותי. שני גברים שהיה לי קשר איתם בעבר ולא התאים להם לגלות שהפכתי להיות שכנה שלהם. אנשים פחדנים ועלובי נפש שפחדו שאפתח את הפה ואגלה שהייתי איתם, אז הם ירו קודם. יצא לי להיכנס למעלית כשהם היו, ופשוט סובבתי את הפנים לצד השני".
יש לך פה חברים?
"אין לי חברויות קרובות, אני גם לא מחפשת את זה. יש לי לקוחות מאוד נחמדות שמרוצות מהשירות שאני נותנת וזה מספיק לי".
את לא מתגעגעת לעיר?
"בגיל 25 כבר נגמר לי מברים, לא תמצאי אותי בבר רוקדת ושותה. מי שרוצה אותי, יש פייסבוק. אם אני מגיעה לתל אביב, זה למסעדות טובות. לא אבזבז את הזמן שלי על ברים. אני כבר לא שם".
בן זוג שלי אהב גברים, לא נשים. הוא הפסיק להימשך אליי
רק לפני שלוש וחצי שנים התחתנה עם ע', גרוש ואב לארבעה, בחתונת ענק יקרה ומתוקשרת באולמי סיטי טאואר, שקיבלה סיקור נרחב כחתונה הראשונה מסוגה של טרנסג'נדרית בישראל. אריזונה נכנסה לאולם בבלונד זוהר שהיה סימן ההיכר שלה דאז, את הטקס ניהל אברי גלעד, אריק סיני שר לכבוד הזוג המאושר, וצוות של חדשות2 ליווה את הכלה עד לחופה. אבל שלוש שנים קדימה, אריזונה ובעלה כבר הפרידו כוחות. אריזונה, כמי שסיפרה בעבר שעברה מעל 15 ניתוחים, החלה להתמתן. היא צבעה את השיער לשחור וכבר שכחה מהבלונד. גם החזה הוקטן והותאם לגלגול החדש והסולידי. הלקוחות של המספרה ומכון היופי של אריזונה הם כבר לא כל המי ומי בתל אביב, אלא נשות היישוב, ובשבוע שעבר העלתה לדף הפייסבוק שלה סרטונים בהם היא מכינה את בנות י"ב של בית אריה לנשף הסיום.
לפי המידע שנמסר מיחסי הציבור של "שיחת בנות", סדרת הדוקו בהשתתפותה (עוד נחזור לזה), אריזונה נולדה לפני 36 שנים למשפחה דתית מסורתית בדרום תל אביב, אבל המספר הזה ככל הנראה לא מדויק. "אני לא מגלה את גילי", אריזונה מודיעה. נסכם שלפני כך וכך שנים היא נולדה, כארז ישראלוף. "רוב הילדוּת, כארז, הלכתי עם כיפה. אפילו למדתי כמה חודשים בישיבה בכפר חב"ד. גם לצבא התגייסתי כבחור דתי עם כיפה סרוגה. רק אחרי שנה בצבא, הורדתי את הכיפה", היא נזכרת, ומראה לי תמונות שלה כגבר צעיר עם קוצים בשיער. הן שמורות אצלה בסלולרי. "כל אישה טרנסית מתחילה כגבר הומו", היא אומרת בחיוך.
איך לתאר את מהלך החיים שלך לפני השינוי? ארז התגייס או התגייסה?
"מה זה התגייסה? התגייס, ברור". היא עונה בנחרצות. "מה, לא? אני אמיתית".
לאחר שירות בחיל האוויר, ארז המשיך ללימודי ספרות ואיפור, משם לעבודה במספרה, עד שבגיל 21 כבר פתח מספרה ברחוב טשרניחובסקי בתל אביב. "לא האמנתי שיהיה לי עסק ובית משלי, אבל העסק הצליח, התחילו להכיר אותי בעיר ולהגיע. שנה שנתיים אחרי כבר קניתי דירה בדרום תל אביב. זה חסך ממני בהמשך לשמוע מבעלי דירות שהם לא ישכירו לי, כמו שקרה לחברות טרנסיות שלי".
במקרה שלך השינוי החל רק בגיל עשרים ומשהו. זה נחשב די מאוחר, לא?
"הייתי אז בזוגיות עם מישהו שמונה שנים. יום אחד הכרתי טרנסית בתל אביב והתיידדנו. אמרתי לה שמאוד מושכת אותי הנשיות, הלהתאפר, לטפח את השיער, הציפורניים. כל היום במספרה שלי יצרתי דמויות נשיות, טיפחתי נשים, ובא לי גם. שתביני שבתקופה הזו עבדתי בחדר כושר על שרירים. אבל אז התחלתי לקחת הורמונים ולזרום עם התהליך. המחיר הכי קשה ששילמתי היה הפרידה מבן הזוג. הוא אוהב גברים, לא נשים. הוא הפסיק להימשך אליי, היה לו קשה עם כל זה ונפרדנו".
מה ההורים אמרו?
"אמא שלי לא רצתה שאעשה את השינוי, אבל לא שאלתי אותה. פשוט דיברתי איתה והסברתי שאני רוצה לחיות כאישה ולא כגבר. אחרי כן ישבנו גם עם אבא שלי, והוא אמר שאם זה מה שיעשה אותי מאושרת, הוא לא יעמוד בדרכי. גם האחיות החרדיות שלי מקבלות אותי. אנחנו עושים שבתות וחגים ביחד. כמו שאחותי אומרת: גם בכף יד לא כל האצבעות זהות. כל אחד ומה שהוא".
אבל האחיות שלך לא באו לחתונה שלך.
"הבנתי אותן, הן לא דוגלות באירועים כאלה. גם אבא שלי לא היה. אבל אמא שלי וכל המשפחה מהצד שלה, היו".
בעוד ששתי אחיותיה של אריזונה הן חרדיות שמתגוררות בירושלים ולכל אחת מהן חמישה ילדים, אחיה הצעיר ליאור הוא דראגיסט שידוע בשם "סוזי בום". לאורך השיחה, אריזונה מקפידה להיות נערת הפוסטר של הטרנסיות, היא מספרת כיצד השיגה כל מה שרצה. רציתי להתחתן עם גבר, התחתנתי. רציתי בית פרטי, קניתי. כמעט אפשר להאמין שהכל הלך בקלות. אריזונה הפכה לאשה וכל העולם התיישר עם זה. אלא שמדי פעם, כמו בשיחה בנושא אחיה, צצים הבקיעים ומגלים שהמציאות מורכבת יותר, גם עבור אשה טרנסג'נדרית חזקה כמו אריזונה. "היציאה מהארון שלו הייתה יותר מורכבת. אמא שלי לקחה את זה קצת קשה. אם יש אחד, בסדר. אבל כשיש כבר שני ילדים, זה הרבה יותר קשה".
דיברתם על האפשרות, ליאור ואת, שאולי הוא ירצה לעשות הליך לשינוי מגדרי?
"שאלתי אותו, אבל הוא לא רוצה. גם אם הוא היה אומר שכן, לא הייתי נותנת לו להגיע לשם. הייתי מעיפה לו את הג'וק הזה מהראש. להיות טרנסית זה לא חיים של ללקק דבש. בדיעבד, הרבה יותר קל לחיות בתור גיי. על הומואים כבר לא מסתכלים ברחוב. על ליאור לא יצביעו, עלי יצביעו. כשאני הולכת ברחוב, וואי וואי. אם בחור הומואי, נשי, יפנה אליי בגיל 16-17 ויגיד לי שהוא רוצה לעבור שינוי מין, אני אגיד לו לחשוב על זה פעמיים. זה שהוא שם פאה ועקבים, הולך למועדון, וחוזר עם חצי מהמועדון הביתה, זה לא להיות אשה. להפוך לטרנסית זה הרבה התמודדות. נערים לא מבינים לאן הם נכנסים. צריך משפחה תומכת ואוהבת, כי אהבה הוא לא ימצא, זוגיות הוא לא ימצא. זה לא שינוי בטאק טאק והכל נהדר. זה סטירות לחי אחת אחרי השנייה ובדידות ודיכאון וסמים ואלכוהול. צריך וואחד ביצים ולב של ברזל".
את מתחילה כמו ברבי, ובסוף אין לך כח שכל גבר יסתכל
אנחנו יושבות בסלון המטורף שלה שעוצב בצלמה ובדמותה. לאורך התקרה קרניזים מוזהבים בסגנון הרוקוקו, כאילו נכנסת לכנסייה. קירות הסלון מכוסים בטפטים, ועל הקיר במטבח תלויה פרוותו של חתול בר, מתנה שקיבלה. כשאני שואלת את אריזונה מאיפה הביאה את הקרניזים, היא מראה לי חתיכות נוספות שעשויות מקלקר, שקנתה בכפר השכן וצבעה בעצמה בזהב. מצד אחד, היא נהנית לנופף בהישגים שלה לאורך השיחה, כמו לספר ש"הווילה היא שלי שלי, קניתי אותה מכספי". מצד שני, היא נטולת בולשיט. אם הקרניזים עשויים קלקר, היא לא תבלבל את השכל שייבאה אותם מצרפת.
באותו הסלון אריזונה אירחה שתי חברות טרנסג'נדריות לארוחת ערב ושיחה מלב אל לב, במסגרת הסדרה הדוקומנטרית "שיחת בנות" שיצר וביים אורי סלעי. בשלושת הפרקים של הסדרה שישודרו יום אחרי יום בערוץ HOT8 בשבוע הבא (17-18-19.7), המצלמה עוברת בין עשר ארוחות ערב הנערכות בעשרה בתים, לשיחה טבעית ופתוחה, לא קאמפית. עד היום העיסוק בטרנסג'נדריות נעשה בדרך כלל בהקשרים של רחוב, פשע, וזנות, או לחילופין בהקשרים קאלטיים. זו הפעם הראשונה בטלוויזיה שניתנת לנו האפשרות להציץ בחיים הפשוטים והיומיומיים של נשים טרנסיות שמשוחחות מעל לצלחות ארוחת הערב, על נושאים שמעסיקים כל אחד מאיתנו.
בשיחה שנערכת אצלך אתן מדברות על מראה טבעי ולא טבעי. אחת מצדדת בניתוחים כל פעם שהיא מרגישה שהפנים מתקמטטות לה. חברה אחרת טוענת שחשוב לה להרגיש עד כמה שאפשר טבעית. איפה את בדיון הזה?
"אני רוצה להיות כוסית, יפה ומעניינת. לא מחפשת להיות טבעית, כי אני לא טבעית בכלל. נשאבתי לניתוחי אף, לחיים, מצח, שינוי של הגולגולת ועוד. אני גם אוהבת להיות מטופחת. להבדיל מאשה ביולוגית, לטרנסג'נדריות יש משיכה לאובר נשיות, לאובר טיפוח ולאובר אסתטיקה. הציפורניים שלנו עשויות, השפתיים, הריסים. אנחנו הולכות על עקבים. אני גם שומעת המון גברים שאומרים 'אני מת על טרנסיות. הן תמיד מטופחות, תמיד נראות טוב'. אישה ביולוגית לא מגשימה לבעלה פנטזיות, היא מחכה לו בבית עם ג'ינס וטישרט. היא לא הולכת עם תוספות ועם בייבי דול, אישה טרנסית כן. בגלל זה הבגידות. בכלל, גברים אוהבים נשים פרחות. שתיראה טוב ותהיה סתומה".
אבל הנה, בכל זאת, אין אצלך יותר בלונד, ואת החזה הקטנת.
"אשה טרנסית מתחילה כמו נערה מתבגרת. את רוצה להיות ברבי, ללבוש הכל ורוד, להיות בלונדינית, להיות מוגזמת, עם ציצים מאוד גדולים. את נראית טוב ומושכת ויש הערצה אלייך מהרחוב וגברים סביבך והרחוב ו-וואו, ואז את רוצה עוד. הייתי נכנסת למקומות ומנפנפת בשיער מצד לצד ואומרת 'היוש'. אחרי כמה שנים, את פתאום מתחילה להבין יותר. את מתחילה להתעייף מהמשחק הזה. את כבר לא רוצה להיות בלונדינית מוקצנת, שכל גבר יסתכל עלייך. לא היה לי כוח לזה יותר. בחתונה כבר רציתי לשנות את הבלונד, אבל הספר לא הסכים. הוא אמר לי 'תתחתני בלונדינית ואחר כך תשני'".
איך את חושבת שאנשים בבית יגיבו לסדרה?
"אנחנו מספרות על איך הגברים הישראלים מתים על טרנסיות. נשים יראו את הסדרה ויהיו בשוק. יהיו להם דמיונות על הבעלים שלהם. כל אחת תשאל אם הבעל שלה נמשך לזה או לא. כשגברים רואים אותנו בטלוויזיה, הם אומרים כוס אמק, שיילכו מפה. אבל שעתיים אחר כך הם נכנסים לאינטרנט, לאתר בננה או סקס אפיל, ומחפשים לאיזה טרנסית ללכת. אבל בסדרה הזו, רואים סוף סוף נשים טרנסיות משכילות שעובדות בעבודות נורמטיביות, יש בינינו עורכת דין ושוטרת".
אריזונה הסכימה מיד להשתתף בסדרה. "אני אוהבת מצלמות. מכיוון שאני בעלת עסק, זה גם טוב לפרסום. אבל בעיקר, כאשה טרנסית, אני מנסה לשבור את כל הסטיגמות עלינו. כשהתחתנתי הסכמתי שיעשו על זה כתבה, כי היה חשוב לי להביא לתודעה שכמו שאפשרי היום שגבר יתחתן עם גבר ואשה עם אשה, שיראו גם טרנסית שמתחתנת ומקימה בית. כשהכרתי את בן הזוג שלי, חברות טרנסיות ישר אמרו לי 'תתרחקי ממנו, הוא מסתלבט עלייך, הוא יעזוב אותך. את חיה באילוז''. הן רגילות שגברים יוצאים עם טרנסיות כדי להגשים פנטזיה ולנצל אותה מינית".
זה חוזר לא מעט בסדרה, שהנשים הטרנסג'נדריות אומרות שאם גבר רק מעוניין במין, ולא מתכוון אפילו לשבת איתן בבית קפה, אז שיישלם.
"גבר שמכיר טרנסית דרך אתר היכרויות או ברחוב, לא ייקח אותה לארוחת שישי אצל אמא שלו. אולי הוא ירצה להכיר אותה באמת ולהיות בנוכחותה, אבל זה ייעשה בחדרי חדרים. הוא לא יסכים להיחשף איתה בציבור. מכיוון שטרנסיות לא פראייריות, אז אנחנו אומרות 'מי שרוצה אותנו, שיישלם'. אותי לא קונים בדרינק בבר בחמישים שקל, היה לי מאהב שהוצאתי ממנו ניתוחים פלסטיים. מאהב אחר קנה לי תיק של לואי ויטון ב-5,000 שקל. אני יודעת את הביקוש שלי. גבר שירצה אותי היום, יצטרך לשים הרבה כסף. הוא צריך להיות טייקון. שישלם, שיממן, שייתן, כמו בביזנס. אני יודעת שאנשים מסתכלים על זה בצורה ביקורתית. אבל אותי לא מעניין מה חושבים עלי. אני מעריכה נשים כמו ניקול ראידמן וטלי ריקליס, נשים שהגיעו בכוחות עצמן עם הכישרון והיופי לאיפה שהן נמצאות. רק נשים ביולוגיות מתמרמרות ומסתכלות על זה עקום. טרנסיות מבינות איפה הן נמצאות ומה זה גברים".
אנחנו מדברות נורא בקלילות על זה שאת מחזיקה תומך אחד ושניים. במקרה שלך, זה בשביל הפינוק, לקבל מתנות יקרות. אבל האמת העצובה היא שיש קשר הדוק בין טרנסג'נדריות לזנות. טרנסג'נדריות רבות מדי נכנסות למעגל הזנות כדרך היחידה להתפרנס.
"החברה לוקחת כמעט את כל הטרנסיות לשם. כמה שטרנסית תהיה קלאסה ולבושה יפה, בסוף ראיון, בוסים יגידו לה 'תודה רבה, אבל לא מתאים'. טרנסית תלך פעם ועוד פעם למקום עבודה נורמטיבי ולא יקבלו אותה, אז בטח שבסוף זה ייגמר בפרסום מודעה לחיפוש תומך, ואז יגיעו אלף תומכים. זה הפתרון הכי קל, לתקתק בן אדם בעשר דקות, לקחת ממנו כסף ושלום".
אבל עם בעלך זו הייתה אהבה.
"אם לא הייתי אוהבת אותו, לא הייתי מתחתנת איתו. אבל זה היה שונה מקשרים אחרים שהיו לי. אחרי שנפגשנו פעם, פעמיים, שלוש, הוא כבר הכיר את החברות ואחר כך, את המשפחה שלי. כשגיליתי שהוא בעצם נשוי ואבא, כבר ידעתי שהוא רוצה לעזוב את הבית. כשעזב, עברנו לגור ביחד וחתמנו על הסכם נישואים אצל עורך דין".
במשך הזמן שהיו יחד, ע' שמר על קשר עם ילדיו, אבל הם לא הגיעו לחתונה, לא ביקרו בבית ולא נפגשו עם אריזונה. "הם לא ידעו שאנחנו מתחתנים", היא מפתיעה.
ומה קרה כשהם גילו?
"אין לי מושג. אף פעם לא שאלתי ולא התערבתי בקשר איתם".
לאחר שנפרדו, ע' עבר להתגורר לא רחוק ממנה. "נשארנו ידידים. את גם יכולה לקרוא לזה מערכת יחסים פתוחה. הוזמנתי לארוחת שישי בשבוע שעבר אצל חברה, אז הזמנתי אותו לבוא איתי".
אם הכל טוב ויפה, למה בעצם התגרשתם?
"הוא בנאדם מקסים ואחלה גבר, אבל רציתי את החופש שלי. זוגיות זה לא לנצח, זה לפרק זמן מסוים בחיים. כמו כל זוג שמתחתן, חשבתי שזה לנצח, אבל הבנתי שמיציתי ושצריך להמשיך הלאה. בכלל, מיציתי מערכות יחסים. הייתי בזוגיות כל החיים. הייתה לי זוגיות של שנה, אחריה זוגיות של שמונה שנים ואז הכרתי את בעלי. אני לא מחפשת עכשיו חתן. גם לא בא לי על ישראלים. באירופה גברים מגיעים לדייט במרצדס או מזראטי. פה את מחכה בבית קפה ומגיע גבר עם שורטס ואופניים. אין פה קלאסה".
ביום חתונתך הכרזת מול המצלמות שאתם תקימו משפחה, שיהיו לך ילדים.
"זה ירד מהפרק, אני לא רוצה ילד. היום שלי הוא סביב העבודה והקריירה. הבנתי שהרצון לילד לא באמת זורם לי בדם". בשלב הזה, אריזונה מפתיעה ואומרת כולה מחויכת, "אני רוצה לפתוח מכרז: דרוש גבר שיקנה לי ריינג' רובר".
אה, רק חצי מיליון שקל. בקטנה.
"אני אסתפק גם ביד שנייה. אבל עדיף יד ראשונה".
