מוצאי שבת לפני חודשיים וחצי. הריח הלא טוב שריחף בבניין ברחוב סירקין שבמרכז תל אביב הפך לצחנה. השכנים כבר לא היו יכולים להתעלם.
שלוש דירות יש בקומה החמישית של הבניין. בשתיים מתוכן גרים שישה צעירים אחרי צבא, חברים טובים. הריח הגיע מהדירה השלישית, שבה חי יואב קורי, שכנם בן ה-64. בימים האחרונים הם תהו לאן הוא נעלם, למה כבר לא רואים אותו נכנס ויוצא מהבית. אלא שעד אותו ערב הם חשבו שעבר להתגורר בביתו השני, בגבול פלורנטין-יפו. השכנים ידעו שכשנפשו של קורי עולה על גדותיה הוא עובר לדירה ההיא, לחפש קצת שקט. כשהתייצב היה חוזר לדירה ברחוב סירקין, שהיתה שייכת להוריו ואליה עבר אחרי מותם.
הם דפקו אצל קורי בדלת, תחילה במתינות ואז בדפיקות נמרצות. הם קראו מעבר לדלת "יואב, הכל בסדר?", אך לא נענו. אחד מהם ירד למטה וראה שיש אור בדירה. "לא יכול להיות שיואב מצליח לסבול את הריח הזה. משהו קרה", הוא אמר. הם קראו למשטרה, הניידת הגיעה והשוטרים פרצו את הדלת. גופתו של קורי התגלתה.
לא קל למצוא רמזים על גופה במצב ריקבון, אבל פצע קטן באזור החזה עורר בקרב צוות המז"פ חשד למוות לא טבעי. סרט אדום נמתח מחוץ לבניין, שעד לפני רגע היה מנומנם ועכשיו הפך לזירת פשע. נתיחת הגופה אוששה את החשדות: קורי מת מאיבוד דם, כלומר מפציעה מכוונת. במשך חודשיים עלו וירדו חוקרי משטרה לדירה והסתגרו שם שעות בניסיון למצוא רמזים שיביאו לפענוח הרצח.
בשבוע שעבר הובילה החקירה לכתב אישום נגד שני צעירים, אליאור טויטו ואברהים שתיוי, בני עשרים בלבד. הם עבדו בזנות, הכירו את קורי והגיעו אליו הביתה גם בעבר. טויטו הודה במעשה בחקירתו ואף שיחזר את הרצח. הוא סיפר לחוקרים שהמניע היה רצון לשדוד את רכושו של קורי. שתיוי הכחיש בחקירות את חלקו, אך לבסוף הודה ברצח בפני מדובב שהוכנס לתאו.
למרות הגשת כתב האישום, וגם אם טויטו ושתיוי יורשעו בהתאם להודאתם, שאלות רבות נותרות פתוחות. למה רצחו השניים דווקא את קורי? אם הם רצו רק לשדוד אותו, מדוע הם החליטו לסיים את חייו? בחקירה אמר טויטו שמבחינתו זו היתה החלטה אקראית, שרירותית. כמו שהתקבלה, היתה יכולה לא להתקבל. שתיוי כבר הציע לו בעבר לרצוח קליינט אחר, אך טויטו סירב. הוא לא הסביר למה הסכים הפעם.
הליכה בעקבות הסיפור הזה משאירה תחושה לופתת שמדובר בהתנגשות כמעט בלתי נמנעת. בצד אחד ניצב קורי: גבר אמיד שחי מנכסים שירש מהוריו, אדם בודד ומתבודד, קשה עם עצמו ועם הסביבה, שנהג לשלם לגברים צעירים כדי שישכבו איתו. המעטים שידעו על המפגשים האלה, שלא פעם נגמרו בשוד ובאיומים, הזהירו את קורי שהוא משחק באש, אבל לא הצליחו לעצור בעדו.
בצד האחר נמצאים שני בחורים שנפלטו מבתיהם ומאורח חיים נורמטיבי, וחיו לסירוגין בדירת מקלט של עמותת עלם וברחובות שמסביב לתחנה המרכזית הישנה. האם המפגש היומיומי עם צרכני זנות מבוגרים מהם בהרבה, לרוב מבוססים מאוד מבחינה כלכלית, גרם אצלם לבעבוע של זעם ושנאה – עד שאלו הופנו כנגד קורי?
הרצח: חנקו במגבת, ואז לקחו 50 שקלים
שישה ימים לפני אותה שבת בילו רוב הישראלים בחיק המשפחה, בארוחת ראש השנה. קורי לא קיבל הזמנה להתארח בחג, ונסע במקום זה לתחנה המרכזית הישנה. באזור 17:30 הוא פגש במקרה בטויטו ושתיוי והזמין אותם אליו. טויטו נסע עם קורי במכוניתו, שתיוי הגיע באופניים.
בחקירתו סיפר טויטו ש"יואב הזמין אותנו לארוחת חג", ואמר שמין בתשלום לא היה על הפרק. במשטרה סבורים שאין לטויטו, שלא הסתיר מפגשים מיניים קודמים עם קורי, סיבה לשקר בנוגע לכך. שתיוי, לעומת זאת, טוען שקיים יחסי מין עם קורי באותו הערב, וגרסתו נכנסה לכתב האישום.
לא ברור באיזה שלב החליטו השניים לרצוח את קורי. האם זה קרה כבר כשפגשו אותו בתחנה המרכזית, או רק כשהגיעו לביתו? גם השאלה הזו כבר לא תקבל מענה. כך או כך, הם ניגשו למלאכת הרצח ביעילות ובקור רוח.
"בעת שקורי ישב על הספה בסלון, שתיוי לחש לטויטו 'לשחוט' וסימן תנועה של קירוב והרחקת הידיים זו מזו", מתואר בכתב האישום. טויטו אמר שהוא הולך להתקלח, ואז לקח מגבת ממתקן תליית הכביסה שבדירה, גלגל אותה, נעמד מאחורי קורי וחנק אותו.
התוכנית כמעט והשתבשה. קורי הצליח להתנגד. "או אז חבר שתיוי לטויטו", ממשיך כתב האישום, "הוא נטל את המגבת לידיו והמשיך לחנוק את קורי... מיד לאחר מכן נטל שתיוי סכין מעמדת הסכו"ם, ודקר באמצעותה (את קורי) 3-2 פעמים בחזהו ובלבו".
בשלב הזה, שחזרו השניים, הם מיהרו לנקות את הדירה. את בקבוק היין והכוסות זרקו דרך החלון. את הסכין, המגבת והארנק של קורי לקחו איתם לחוף הילטון וזרקו לים. משם המשיכו למעון ששהו בו כשבידם השלל: שני מחשבים ניידים, זוג אופניים חשמליים, וחמישים שקלים שמצאו בארנקו של הנרצח.
הרוצחים: "ילדים מסכנים, אבל אכזריים"
אל טויטו ושתיוי הגיעה המשטרה דווקא אחרי שנראה היה שהחקירה מגיעה למבוי סתום. שבועיים לאחר פתיחת החקירה נעצר אדלואו מולה בן ה-28, שוטר מג"ב לשעבר שהיה האחרון שדיבר עם קורי לפני הרצח. המשטרה כבר פרסמה בתקשורת את שמו של מולה (ראו הרחבה בסוף הכתבה), אך הוא הכחיש בחקירותיו שהוא הרוצח. הפוליגרף מצא שהוא דובר אמת. כשהחשד הזה הוסר, פנו השוטרים לעזרת השכנים.
"הם ידעו לספר לנו הרבה על קורי", אומרת רב פקד רונה מורד-פינגלאי, ראש לשכת חקירות מרחב ירקון שטיפלה במקרה. "אנחנו לומדים שהוא גר לבד ושהוא לא בקשר עם המשפחה שלו. אנחנו מבינים שהוא מתפרנס מהשכרת נכסים, ואנחנו ערים לזה שהוא נהג להיפגש עם צעירים שהגיעו אליו הביתה".
שמו של שתיוי עולה בשלב הזה. "ידענו שהם נהגו להיפגש באופן מזדמן בדירתו של קורי", אומרת מורד-פינגלאי. במחשבי המשטרה נמצאה תלונה של קורי נגד שתיוי, שאותו האשים בגניבת האופניים החשמליים שלו רק שנה קודם לרצח. למרות זאת, הוא הכניס אותו שוב לדירה.
"המעקב אחר שתיוי מביא אותנו גם לטויטו", משחזרת החוקרת. "אנחנו לומדים שהם מסתובבים ביחד ומתגוררים במקלט לצעירים חוסים. בדירה של קורי אנחנו מוצאים קבלות על שני מחשבים חדשים וזוג אופניים חשמליים נוסף, אבל לא מוצאים את הפריטים האלה בבית. יש כבלים מחוברים לקיר אבל אין מחשב. אנחנו מבינים שהרכוש הזה נגנב. יש מצלמות האבטחה מחוץ לדירת המקלט של עלם, ואנחנו קולטים בה את שני הנאשמים מגיעים בערב ראש השנה, כשאחד מהם רוכב על אופניו של קורי. אנחנו מבצעים מעצר מיידי".
מה היתה ההתרשמות שלך מטויטו ושתיוי?
"תשכחי מהתדמית של רוצחים קשוחים ומאצ'ואיסטים. מדובר בילדים קשיי יום, מסכנים. אברהים (שתיוי) הוא תושב הר חברון, שאי אפשר היה לגרש מחשש שיבולע לו ברשות הפלסטינית. הוא התחיל לעבוד בנגריה לפני הרצח, היה לו רצון לנרמל את החיים שלו. אבל שלא תטעי, האמפתיה שלי לא נתונה להם. הם ביצעו רצח אכזרי ביותר".
קורי: "חריף, יצירתי, קנאי לפרטיותו"
לא קל לעקוב אחר תחנות חייו של קורי. הוריו נפטרו לפני שנים, ואחריהם גם אחיו היחיד בועז שמת מסרטן. עם בניו של בועז הוא לא היה בקשר, ככל הנראה על רקע סכסוך כספי סביב הירושה וחלוקת הנכסים. את ידידיו אפשר לספור על כף יד אחת ועדיין יישארו אצבעות. מורד-פיינגלאי מספרת שרק אישה אחת, שהציגה את עצמה כחברה של קורי, התקשרה בקביעות לבדוק אם ישנה התקדמות בחקירה. "זה היה עצוב", אומרת החוקרת.
"יואב לא היה סיפור שגרתי", מספרת אותה חברה, ליאת (כל השמות הפרטיים בכתבה בדויים). "הכרתי אותו כאדם חריף, אינטליגנטי ויצירתי. הוא למד בבצלאל ועסק באמנות שנים רבות. הוא תמיד היה אדם מאוד דיסקרטי ופרטי, היינו חברים שלושים שנה ואין לי אפילו תמונה שלו".
ליאת אומרת שלמרות החברות ביניהם, היו דברים שהיא גילתה על קורי רק במהלך החקירה. "לא ידעתי שהוא משלם כסף על אקטים מיניים, וזה דבר שהיה לי מאוד קשה לקרוא עליו אחרי מותו. היו פה ושם רמזים, אבל יש גבול לכמה אפשר להתערב בחיים של מישהו אחר. מבחינתי יום אחד ניתק הקשר, לא השגתי אותו יותר ואז גיליתי שהוא נרצח. היה יואב ואיננו. מאז שקראתי את כתב האישום אני מתייסרת, הורגת אותי המחשבה שאם היינו ביחד בראש השנה זה לא היה קורה".
לדברי מורד-פיינגלאי, בעשור האחרון היא ניהלה לפחות שלוש חקירות רצח בעלות אופי דומה: הומוסקסואלים מבוגרים שנרצחו בידי צעיר שעסק בזנות. קורי היה הרביעי. "הצורך שלו להיות עם עוד מישהו, לחייך למישהו, הם שהביאו למותו", אומרת ליאת, "יש כאן תופעה של גייז מזדקנים שחיים עם עצמם בסבל. הם לא במיינסטרים, הם לא יוצאים לבלות, אין להם משפחה וחברים והם בבדידות גדולה. יואב לא היה איזה סקס מניאק, אלא אדם בודד שרצה קשר עם הזולת. הוא נרצח כי הוא היה לבד וחיפש תחליף".
יורם (66), שהכיר את קורי שנים ארוכות, אומר שלא מדובר במקרה בודד. "הומו בן 40 הוא כבר פאסה ובטח מישהו בגילנו", הוא אומר, "כשמישהו כמו יואב או כמוני רוצה מין, הוא פונה לבחורים צעירים שחלקם אפילו לא שייכים לקהילה, והם עושים את זה תמורת כסף. הם שונאים את מה שהם עושים, וצוברים זעם גם על עצמם וגם על מי שמולם".
"בהרבה מקרים להומואים מבוגרים אין משפחה וילדים", הוא מוסיף. "עוברת המחשבה של מי יחפש אחריהם, למי אכפת? ככה גופה יכולה לשכב כמה ימים, ולרוצח יותר קל לטשטש את מעשיו. היה עוד מישהו שהכרתי שנרצח לפני כמה שנים באותו האופן. עם כל ההתקדמות של הקהילה והזכויות שהתחלנו לקבל, עדיין יש תחושה שהחיים שלנו שווים פחות. של 'נו, עוד הומו הלך'".
"עניין האייג'יזם בחברה ההומוסקסואלית הוא טעון וכאוב", אומרת אנה טליסמן, עובדת סוציאלית המלווה את "קשת הזהב", קבוצת להט"בים בגיל השלישי הפועלת במסגרת המרכז הגאה. "הומו מבוגר עלול להרגיש זר ומנוכר בסביבה שאמורה להיות הטבעית שלו. לעתים התחושות האלה בכלל מתחילות מהאדם עצמו: הומואים בני 50 ו-60 התחילו את חייהם הצעירים כשהומוסקסואליות עוד נחשבה הפרעה פסיכיאטרית וסטייה חברתית.
"מה שאנחנו רואים בהרבה מקרים היא הומופוביה עצמית: הם חושבים על עצמם כאנשים מזעזעים וחולים. לא היה להם מודל לחיקוי או זיכרון קולקטיבי של משפחות חד מיניות. זה מגביר את הסיטואציה של הבדידות והדיכאון, וגם מייצר תחושה שמסוכן ליצור קשרים אינטימיים אמיתיים". זו אחת הסיבות שחלקם פונים לנערי ליווי, מה שרק מגביר את רגשות האשם: "נוצרת הרחקה בין רגש ורומנטיקה למיניות, וזה משפיע על היכולת ליצור קשר משמעותי".
היו בקבוצה אנשים שנפגעו ממפגשים כאלה?
"כן. כשאתה מבוגר אתה פגיע, ומהצד השני יש צעירים במצוקה, ויש פה פרצה ופיתוי. זה יכול גם להסתיים בזה שהזמנת מישהו וסגרת איתו על תשלום, ואז הוא דורש את כל הכסף בארנק. הם מתביישים ללכת למשטרה ולהתלונן על תקיפה או גניבה. נכון שהמשטרה השתפרה באופן שבו היא מתייחסת לקהילה, אבל זאת עדיין חוויה קשה".
הזנות: "הנוער הלהט"בי חשוף יותר לניצול"
אלא שאחרי הכל, צריך לזכור שבמפגש הזה בין הקליינט לבין נער הליווי, האחרון הוא החלש. צעירים בשנות העשרים לחייהם העוסקים בזנות לרוב התגלגלו לרחובות ומשם למעגל הזנות עוד קודם, בגיל ההתבגרות.
בעמותת עלם, שבשנה האחרונה ניסתה להוציא את טויטו ושתיוי מהרחובות, היססו לדבר איתי בהתחלה, וביקשו שלא להתייחס ישירות למקרה. אפשר להבין אותם. האנשים האלה מכניסים את הידיים לתוך המקומות הכי מלוכלכים בחברה הישראלית. הם עובדים עם נערים וצעירים שרבים מהם נמצאים במצוקה קשה: דרי רחוב, נרקומנים, נפגעי עבירות מין. לא מגיע להם להירשם כמי שנחלו כישלון עם שני הנאשמים ברצח.
רעות גיא, אחראית תחום נוער קצה ב"עלם", חקרה את הנוער הלהט"בי שנקלע למעגל הזנות. במקרים רבים, כותבת גיא בספר "זכויות הקהילה בישראל", מדובר בנערים שמשפחתם והחברה הקרובה דחתה אותם. "בהיעדר ידע, ניסיון, מודל חיובי לחיקוי וסביבה חמה ותומכת, בני נוער להט"בי חשופים יותר לתחושת בדידות, חריגות, בושה ודחייה, ומכאן שהם חשופים יותר לניצול ולפגיעה".
הכניסה למעגל הזנות נעוצה בסיבה קריטית נוספת: פגיעה מינית בילדות. "התעללות זו יכולה להיות פיזית, מינית, רגשית. ההבנה של הנער או הנערה כי הם חפץ מין, היכולת להתנתק שנרכשה בפגיעה המוקדמת, מאפשרת גם בבגרות להתנתק ברגעים המזוויעים של הזנות".
לאתר את הצעירים בזנות, אמרו לי השבוע בעמותה, זה רק חלק מהאתגר. המתנדבים מגיעים לרחובות, למועדונים, לסאונות ולברים שבהם הם מחפשים לקוחות, ומנסים ליצור קשר ולשכנע אותם לקבל עזרה. בשנים האחרונות מופנים מאמצים גוברים למלחמה בתופעה גם ברשת: באתרי היכרויות ואפליקציות לא חסרים נערי ליווי שמחפשים קליינטים, ולהפך. לעתים ההצעות הן ישירות, בוטות, לעתים נחבאות מאחורי מילים כמו "תומך" או "נתמך".
"האינטרנט הפך לסרסור החדש", אומרת גיא, שמפנה בספרה אצבע מאשימה גם לקהילה עצמה. "אי אפשר שלא להתייחס ללגיטימציה החברתית שלה זוכה צריכת מין בקרב קהילות להט"ב. הצדקתה נעשית על ידי מיתוסים הקושרים בין זנות לבין בחירה בחופש. זאת למרות שמדובר בקטינים בעלי רקע של התעללות ודחייה משפחתית, חברתית וקהילתית".
תהליך החילוץ של עלם, בזירה הווירטואלית ומחוצה לה, הוא זהיר, רגיש וממושך: בדרך כלל לוקח חצי שנה לפחות עד שהנערים מוכנים לתת בהם אמון מסוים. בעמותה מכנים את התהליך הזה "חיזור". עבור אותם צעירים זו הפעם הראשונה שבה נוצק תוכן חיובי למילה הזאת.
השכנים: "כשהפסקנו לריב גיליתי איש כואב ועצוב"
שעת ערב בבניין ברחוב סירקין. תיבת הדואר של קורי עמוסה מכתבים. איש לא בא לאסוף. על דלת הכניסה השקופה מקובע שלט זהב עם אותיות גדולות: "למען ביטחוננו, אנא הקפידו על דלת סגורה בכל עת!".
"האמת שלא רצינו להתעסק עם יואב", מספרת מיכל השכנה, "הוא היה איש לא פשוט, מתעצבן על כל דבר ופוצח בריב מהר מאוד. בתקופה האחרונה היה שקט ממנו, והבנו שהוא עבר ליפו. כשחזר, התחילו שמועות שגם שם הוא רב עם השכנים. לא היינו בארץ כשהוא נרצח. כששמענו על זה היינו בשוק. היתה לו תדמית של משוגע ושל אדם חזק, לא חשבנו שמישהו יעז להתעסק איתו".
בעלה של מיכל, גלעד, מגיח מהחדר. "פעם חניתי בחניית האורחים לשעה קלה, והיה לנו ריב מאוד גדול על העניין הפעוט הזה. אמרתי לו שהוא איש מעצבן ומעיק אבל לא רציתי לסחוב איתו ריב בכל זאת שכנים. דווקא אחרי שהעמדתי אותו במקום הפכנו לידידים, לאנשים שאכפת להם זה מזה. התחלתי להקשיב לו. הוא היה איש כואב ועצוב. זו טרגדיה להיות ככה לבד".
תגידו, קיבעתם את השלט המבקש לסגור את הדלת בעקבות מותו של יואב?
"לא, זה היה פה עוד קודם. הוא דרש מהוועד שישימו את השלט הזה".
"הוא היה יכול לשבת פה אצלי, לשתות ולדבר ואחרי יומיים לריב איתי", מספרת השכנה יפה. בנה, ספי, מנהל את ועד הבית. "הבניין רצה לקחת על עצמו את ההלוויה, כי ידענו שאין מישו אחר שיעשה את זה", הוא מספר, "אבל בסופו של דבר המשטרה שחררה את הגופה ולא ידענו מזה. רק הצעירים מהקומה שלו, שהיו בקשר רציף עם השוטרים, שמעו מהם על ההלוויה ונסעו. הם סיפרו שזו היתה הלוויה מוזרה. היה שם בדיוק מניין".
המתנדב: "הזהרתי אותו והוא כתב שלא יסלח לי"
בקומה החמישית, מחוץ לדלתו של קורי, מוצב נר נשמה גדול ודולק ולידו מכתב בכתב יד. "אדם עם נפש של ילד, טוב לב ובודד. היה איש חכם ובודד. נבון ובודד. יואב קורי ז"ל, לא הגיע לך סוף כזה. מקווה שעכשיו שקט לך". מחבר המכתב כותב בסופו: "הכרתי את יואב המון שנים. אשמח לקבל מידע כלשהו או סתם לשמוע יותר".
אני מתקשרת לכותב, גבר בשם רונן. הוא מספר לי שאני הראשונה שיוצרת איתו קשר. "הנר עדיין דולק?", הוא שואל.
רונן מספר שהכיר את קורי לפני 15 שנה, כשהתנדב ב"אנוש", העמותה הישראלית לבריאות הנפש. "הוא נשא איתו את השנים שבהן היה קשה להיות גיי. עזרתי לו איפה שיכולתי, אם זה לתקן דברים בדירות שלו או למצוא לו שוכרים, אבל בחודשים האחרונים הוא כעס עלי. דאגתי לו והזהרתי אותו שצורת החיים שלו טומנת בחובה סכנות. גנבו לו דברים מהבית, היו פעמים שאיימו עליו, לפעמים הוא ביקש שאבוא לחלץ אותו".
באחת המריבות ביניהם שלח קורי מייל לרונן: "לא השכלתם להבין שסקס הוא תחליף לבדידות. כולכם, ללא יוצא מהכלל, מאשימים אותי כבר שנים רבות וחוזרים כמו מנטרה על המשפט: 'אתה מכניס כל אחד הביתה, אז למה אתה מתפלא שגונבים לך טלפון או מצלמה?'. אתם אומרים: 'כבר הזהרנו אותך פעמים רבות אבל אתה מסרב להתייחס'. לא הצלחתם להבין שבמשוואה שבין בדידות למצלמה או טלפון שנגנבים לעיתים קרובות, הבדידות גוברת. לעולם לא אשכח ולעולם לא אסלח לבורות שאתם מגלים".
"בראש השנה שלחתי לו שנה טובה והוא לא ענה לי", מספר ירון. "התקשרתי שוב ושוב. התחלתי לחפש את שמו באינטרנט עד שקפץ לי שהוא נרצח. אני לא אשכח את זה שהוא לא יצא מהבית לשום מקום, אבל כשהתחתנתי הוא בא מצוחצח ושמח. לא הגיע לו למות ככה".
כשמחפשים בגוגל את שמו של קורי, מוצאים תוצאה אחת שאינה קשורה לרצח. בטוקבק מספר 48 הוא מגיב לכותב טור שגולל את סיפור יציאתו מהארון, העובר דרך ילדות מלאה בגילויי הומופוביה ואלימות עד שהפך להומו הגאה שהוא היום. "אתה חייל אמיץ במלחמה שלנו להרגיש טוב עם עצמנו", כתב לו יואב קורי, תל אביב.
***
למה המשטרה הכתימה את שמו של אדלואו מולה?
שבועיים לאחר תחילת החקירה בפרשת יואב קורי עצרו השוטרים את אדלואו מולה. החקירה היתה אז תחת צו איסור פרסום, אך לאחר מספר ימי מעצר ביקשה המשטרה לחשוף את זהותו של מולה כדי לקבל פרטים נוספים עליו. "לחשוד יש גרסה ואנחנו רוצים לאמת אותה", אמר בדיון בבית המשפט שחר זגורי, נציג המשטרה.
מולה סיפר לחוקריו שאכן היה בקשר עם קורי, אך הכחיש לאורך כל הדרך כל קשר לרצח. הוא התחנן שלא יפרסמו את שמו, גם בגלל עברו במג"ב וגם מכיוון שהוא בן לקהילה אתיופית שמרנית, וחשש שהדבר יפגע בו קשות. "משטרת ישראל פועלת לפרסום נטיותיו המיניות של החשוד, כשברור שפרסום זה אינו מקדם את החקירה, יכול לפגוע בו יתר על המידה, וכל מטרתו לשבור את רוחו של מולה", אמר בבית המשפט עורך דינו, אייל שמחוני.
התחנונים לא עזרו. השופטת אישרה את הפרסום, והמשטרה והתקשורת חגגו על ההישג. זה היה נראה כמו פענוח זריז, דבר שלא קורה בכל יום, ומולה נתפס כחשוד האולטימטיבי: שוטר לשעבר, הומוסקסואל שקיים יחסי מין עם הנרצח, ומי שלפי הפרסומים נחשד בסחיטת גברים שהכיר באינטרנט לאחר ששכב איתם. אבל אז הגיעו תוצאות הפוליגרף שאוששו את הכחשתו של מולה. הוא שוחרר, אבל הנזק כבר נעשה.
"הגרסה שלו גרמה לנו להרים גבה", מסבירה רב פקד מורד-פינגלאי את התנהלות המשטרה, "הוא סיפר שבילה את ראש השנה מנותק, בלי טלפון, בלי שמישהו יוכל לתמוך באליבי שלו. הוא נסע צפונה למשפחה בחג, אבל אף בן משפחה לא ידע להגיד לנו מתי הוא הגיע ומתי הוא הלך. רק אחרי הפוליגרף הבנו שהוא לא האדם שאנחנו מחפשים".
חבל שסדר הדברים לא היה הפוך. אילו הייתם עושים למולה פוליגרף לפני פרסום שמו, הייתם חוסכים ממנו עוגמת נפש.
"בהתחלה היה לנו צורך באיסור פרסום, וכשלא היה צריך יותר פשוט הודענו לבית משפט שאפשר להסיר את הצו. זה לא היה בגלל שחשדנו במולה שהוא סחט אחרים".
"שהמשטרה לא תספר סיפורים", זועם שמחוני, שאומר שמולה עדיין מתקשה להתאושש מהמעצר והחשיפה. "ביקשתי במפורש שישאירו את הצו על כנו, שמולה יפגע מזה אנושות והמשטרה סירבה. היא רצתה שהשם שלו יצא החוצה, שנפגעים נוספים יגיעו. אבל איש לא הגיע".
המשטרה והפרקליטות התנצלו בפני מולה?
"לא".