מדינת ישראל רצתה שכרמן אלמקייס עמוס תהיה מטפלת. היא ושאר ילדי השכונה באשקלון, רובם מזרחים ועולים מאתיופיה, נשלחו אחרי היסודי לבית הספר "רונסון" האיכותי שבעיר כחלק מהאינטגרציה. היא הייתה תלמידה טובה, אבל בכל זאת העבירו אותה משם הישר למגמת מטפלות בתיכון המקצועי אורט שער הנגב, והיא לא הייתה לבד. "לא זיהיתי את התהליכים האלה בתור ילדה, אבל לאט לאט התלמידים מהשכונות נעלמו לבתי ספר מקצועיים", היא נזכרת. "אף אחד לא התייעץ איתנו. מצאתי את עצמי במקום שלא תאם את היכולות שלי – הייתי בתיכון ובשיעורי אנגלית לימדו אותיות ובמתמטיקה חיבור וחיסור. היה לי משעמם, פעמיים בשבוע הייתי בכיתה ובשאר הזמן שלחו אותי לגן ילדים כדי ללמוד איך לטפל בהם. הבנים, לעומת זאת, למדו מקצועות כמו חשמל ומכונאות רכב. ביקשתי לעבור, אבל לא אישרו לי בגלל שאני בת".
בגיל 16 היא החליטה לנשור מהלימודים, החלטה ששינתה את מסלול חייה והובילה אותה להתמודד בימים אלו במקום העשירי ברשימת "העבודה-גשר" בבחירות לכנסת ה-22. בשנה שעברה היא נבחרה כאחת מ-20 האקטיביסטיות המובילות של 2018 במגזין "ליידי גלובס", ונכללה ברשימת 50 הנשים המשפיעות בישראל לשנת 2019 של "ידיעות אחרונות". "אז נראה לי שהאינטגרציה לא צלחה", היא מפטירה בציניות.
את כרמן אני פוגש בביתה בבת ים, שם היא מתגוררת עם בת זוגה ומגדלת את עמנואל התינוקת שילדה לפני שבעה החודשים. את האימהות שלה היא מתקשה לתאר: "זה לא דומה לכלום. כל יום אני מגלה עולם חדש ונהנית מכל רגע. הלידה עצמה הייתה מדהימה, מהירה וכואבת מאוד. אנשים מחזיקים בראש פנטזיה על לידה מהטלוויזיה וקולנוע, אבל זה לא פשוט בכלל". חלק מהריאיון אנחנו מקיימים במוצאי צום תשעה באב, וכרמן משתפת בקושי שלה לצום. "בשנה שעברה לא צמתי בגלל ההיריון", היא מספרת, "אבל השנה החלטתי לצום למרות שאני מניקה כי זה צום חשוב, במיוחד בימים האלה".
אפרופו תשעה באב ושנאת חינם, מה חשבת על דבריו של הרב רפי פרץ על טיפולי ההמרה?
"אני בת 40 ואותי הוא כבר לא יכול להמיר, אז בעיקר חשבתי על בני הנוער בפריפריה. כשהם שומעים דבר כזה הם עלולים לחשוב שהם צריכים להשתנות וזה מוביל לדיכאון והתאבדויות. זה כואב לי".
האמנת להתנצלות שלו?
"אני מוכנה לשמוע התנצלויות יותר מאשר אנשים שמתבצרים בעמדות שלהם. הרב פרץ לא מפחיד אותי כי יש לו כיפה וזקן, אני מגיעה מבית דתי, אני שומרת שבת ועולה לקברי צדיקים. אנשי דת הם סמל בשבילי, אז אני מצפה שיחשבו עשר פעמים לפני שהם מוציאים מילים מהפה, מדובר בדיני נפשות".
את לא חוששת להיכנס לחיים הפוליטיים בשנה הראשונה של עמנואל?
"בחיים לא היית שואל אותי את זה אם הייתי גבר, כי זה ברור שגברים חוזרים לקריירה והם לא צריכים לחשוב על הילדים. אני אענה בכל זאת: בחודש תשיעי השתתפתי בהפגנות נגד אלימות כלפי נשים, וגם בימים אלה אני עסוקה מהרגע שאני קמה ועד השנייה שאני הולכת לישון - מאבקי שטח, פרויקטים הקשורים באמנות, בארגון 'אחותי', בפעילות פוליטית, ועדיין אני מצליחה לשים גבולות ולהקדיש זמן לעמנואל, כי זה חשוב לי".
"אני מדברת מדם לבי ומפצע שדורש תיקון"
הפעילות החברתית אקטיביסטית של כרמן באמת לא פוסקת לרגע. במהלך הריאיון היא עוצרת לעיתים תכופות להתעדכן במצבם של אנשים להם היא עוזרת. יום לפני הפגישה התרימה דרך הרשתות החברתיות עבור אישה שנותרה ללא חשמל, ולפני כן השיגה מחשב חדש עבור אישה נכה.
זה המאבק החברתי של כרמן שהבעיר תחתיה אש שהובילה אותה לפוליטיקה. בבחירות הקודמות היא רצה לכנסת במסגרת מפלגת "גשר" ומוקמה במקום השישי ברשימה. כך הפכה ללסבית הראשונה שרצה לכנסת כשהיא מחוץ לארון. כשהמפלגה לא עברה את אחוז החסימה האכזבה הייתה גדולה אבל מועד ב' 2019 טרף את הקלפים ונתן תקווה מחודשת, במיוחד כשעמיר פרץ ואורלי לוי אבקסיס איחדו כוחות והודיעו ששתי המפלגות ירוצו ברשימה משותפת, למרות רוחם של חלקים מסוימים במפלגת העבודה. סתיו שפיר החליטה לעזוב והצטרפה למחנה הדמוקרטי לצד ניצן הורוביץ ואהוד ברק, פעילים מרכזיים במפלגת העבודה ערקו גם הם והביעו את דעתם ברשתות החברתיות. "אני לא גזען", כתב בין היתר עומר נחמני, מראשי התא הגאה של העבודה, ימים ספורים לפני שהתפטר מתפקידו, "האיחוד עם גשר פסול לא כי אורלי מזרחית, אלא כי היא חסרת ערך אלקטורלי. בעיני גזענות היא המחשבה שמזרחיים יצביעו למפלגת העבודה רק כי בראשה עומדים אנשים עם שמות המשפחה פרץ ואבקסיס. כאילו אם הם יראו אנשים עם צבע עור כהה ומבטא מרוקאי הם יגידו לעצמם 'הם מזרחים וגם אני מזרחי, עכשיו אני אצביע למפא"י'". "הוא יכול לכתוב עד מחר שאורלי לא אלקטורלית", מגיבה כרמן, "הוא איש אחד ואני לא מוכנה לשים תווית על כל המפלגה. היחס שלו מעוות, החשיבה גזענית והוא משטח את השיח. הוא חושב שהם חושבים שכולם מטומטמים".
הדרמה סביב האיחוד לא פסקה: כשהוצבה כרמן במקום העשירי ברשימה, הרשת געשה ופעילים פוליטיים רבים יצאו כנגדה במתקפה חסרת רסן. התחמושת - פוסט פייסבוק בן שנתיים שכתבה אחרי בחירתו של אבי גבאי ליו"ר המפלגה: "אני מתה על זה שכולם מדברים על ערכי מפא"י שייעלמו ממפלגת העבודה, איזה ערכים נשמות? לדכא אוכלוסיות מטעמי גזענות, להקרין ילדים ולחטוף תינוקות? באמא תלכו לטיפול". "הייתי עצבנית", מסבירה כרמן השבוע, "אבי גבאי מונה לראשות מפלגת העבודה וחצי מהפיד שלי בכה על ארץ ישראל הישנה והטובה, שהרסו את המפלגה ואת המדינה. למה בדיוק התגעגעו? הרי נעשו עוולות נוראיות. נכון, נעשו גם דברים טובים, זה לא שחור או לבן, אבל אל תהפכו את מה שהיה לנופת צופים כי הייתה פה בעיה חמורה. הרבה אנשי עבודה ותיקים, מושבניקים וקיבוצניקים, סיפרו לי שהיה להם קשה לשמוע את הדברים שלי, אבל הם הצדיקו אותי. אני מדברת מדם לבי ומפצע שדורש תיקון, ואנשים מתייחסים לנושא בזלזול ומעירים הערות גזעניות. זה עצוב".
בציוץ אחר שרודף אותה מסוף 2018 כתבה: "הנה התחיל להתבכיין השיכנז, למה אתה מקלל ככה חיימוביץ'? קצת תרבות וחינוך לא היו מאיפה שבאת אה… איזה ברברי". התגובות לא איחרו להגיע - "פריחה", "קחבה" ו"נטולת השכלה" היו חלק קטן מהקריאות לכיוונה, "אני לא מאמינה שהגזענית העילגת הזו קיבלה מקום חוץ מבמסעדת האווז הצוחק". המשפטן החרדי דב הלברטל אף קרא לציבור האשכנזי שלא להצביע למפלגת העבודה, עליה השתלטו אורלי לוי אבקסיס וכרמן אלמקייס הגזעניות לדבריו - אמירה שהובילה את העבודה-גשר להגיש נגדו תלונה במשטרה.
את קוראת לאנשים שיכנז, מה ההבדל מפרענק?
"ההתבטאויות החריפות שלי הן נגד גזענים. אני לא שונאת אשכנזים, יש לי בעיה עם גזענים. האיש שלו קראתי שיכנז התגזען עלי, על ההורים, התרבות, ההשכלה והמקום שלי. קל להפוך את השיח לשנאת אשכנזים אבל זה פשוט לא נכון".
אם את מתכוונת להיכנס לפוליטיקה את צריכה להתרגל לתגובות כאלה.
"לפני כמה ימים כתבו עלי 'מלכת הכביש'. זה עצוב אבל אני רגילה לזה. מזלזלים בתרבות, בהשכלה ובמקום שממנו באנו. אלו לא מילים שהייתי שומעת אם לא הייתי אישה מזרחית. אני בוחרת שלא להגיב או להתייחס לאנשים שרוצים להשחית, ואני לא איגרר לשיח רווי שנאה".
פרח השכונות
כרמן נולדה למיכאל ורינה אלמקייס, והיא השישית מתוך שמונה ילדים. המשפחה התגוררה בשיכוני גבעת ציון באשקלון, כשכרמן היא הראשונה שנולדה בבית אחרי שהמשפחה יצאה מהמעברה. "היום עומדים שם בתים פרטיים, אבל כשאני הייתי ילדה זו הייתה שכונה במלוא מובן המילה", היא נזכרת. אביה של כרמן ניהל פרדסים, ולאחר מכן עבד בעיריית אשקלון והיה חבר במועצה הדתית. בנוסף היה פעיל ליכוד ומאוחר יותר עבר למפלגת "גשר" של דוד לוי. אמה של כרמן הייתה עקרת בית ובהמשך גם עזרה עם חנות הפרחים המשפחתית שפתח בעלה. "את כל הבגדים שלבשנו אמא שלי הייתה תופרת לנו", נזכרת כרמן.
אפשר להניח שהמצב הכלכלי לא היה מזהיר.
"לא הרגשנו את זה. תמיד היינו נקיים והאוכל היה טעים. לא היינו מיליונרים, אבל איכשהו זה הסתדר. לאחיות הגדולות שלי יש חוויות טובות מהבית הישן במעברה, אז אני חושבת שזה כישרון של ההורים שלי שהצליחו לתת לנו הרגשה שהכל בסדר, גם בתקופות של מחסור וקושי".
כשאני שואל מתי הייתה המחאה הראשונה שלה, היא מספרת שאביה היה קונה בתחילת כל חודש לה ולשאר ילדיו כרטיסיות אוטובוס, כדי שיגיעו לעזור לו בחנות הפרחים. "פעם אחת הגשתי לנהג את הכרטיסייה והוא אמר שהדבקתי את הניקובים, אז הוא החרים לי אותה וביקש שארד", היא נזכרת. "אני חושבת שהוא חשב כך כי התלבשתי זרוק, היו קוראים לי פריקית. הוא קרא לי גנבת ואני לא הייתי מוכנה שהוא יאשים אותי בזה. אמרתי לו שאם ככה הוא חושב, אז שניסע למשטרה. לא ויתרתי לו, ובסוף הוא התעצבן ואמר 'יאללה למשטרה'".
אני לא מאמין שגררת את כל הנוסעים לתחנת משטרה על כרטיסייה.
"הנוסעים היו אמורים להתערב ולא להסתכל מהצד בזמן שאיש מבוגר מטיח בילדה קטנה האשמות חסרות בסיס. חלק מהם התעצבנו וירדו וחלק נשארו, בטח כי הם רצו לראות איך הסיפור יגמר. בתחנה הוא אמר לשוטרת שהוא רוצה להגיש נגדי תלונה על העלבת עובד ציבור בגלל שקראתי לו חוצפן, אז אמרתי שאני רוצה להגיש תלונה על העלבת אזרח. השוטרת צחקה ואמרה שהיא צריכה לקרוא להורים שלי, והנהג היה בהלם שמיכאל זה אבא שלי".
אחרי שנשרה מהלימודים עברה לגור עם אחותה בתל אביב בדירה מעל דיזינגוף סנטר ועבדה בכל עבודה מזדמנת אפשרית, ממלצרות דרך דוכן מיצים ועד קיוסקים, כדי לחסוך כסף ללימודים. ב-4 במרץ 1996, ערב פורים, יצאה מהקיוסק בו עבדה והלכה לכיוון השירותים בדיזנגוף סנטר. בדרך נקלעה לפיגוע שגבה את חייהם של 13 בני אדם. "עפתי לאחור והרגשתי בבטן דבר שלא הרגשתי בחיים", היא נזכרת, "אני זוכרת את הריח השרוף. היה לי שקט באוזניים למשך כמה שניות, ואז קמתי לבלאגן היסטרי. אני זוכרת אדם שקם במדרכה מולי בלי יד, ואני לא חושבת שהוא ידע שאין לו יד. עד היום אני זוכרת את המדרכה מלאה בדם".
כרמן נפצעה קל בפיגוע, אבל מעידה שההתמודדות איתו נמשכה שנים ומנעה ממנה להתגייס. "תקופה ארוכה לא יצאתי מהבית", היא נזכרת, "מתישהו החלטתי שאני חוזרת לחיים, אבל לא קלטתי כמה הגוף והנפש שלי נחבטו, אני לא חושבת שהתאוששתי לחלוטין עד היום. הפכתי לחשדנית ופחדנית. לא פעם ולא פעמיים בחיי ירדתי מאוטובוס באמצע נסיעה. היום אני יודעת להתמודד עם זה, אבל כשאני חוצה כבישים, ובמיוחד את מעבר החציה הזה, אני עדיין מסתכלת מסביב. אני חיה עם הטראומה".
אחרי שהשתקמה עברה לגור באילת במטרה להתרחק מהעיר הגדולה ולהשתלב בתעשיית הבידור בארץ. היא התחילה לעבוד בצוות הווי ובידור בטבריה, בקפריסין ועל סיפון ה"דרים פרינסס". במהלך העבודה השלימה בגרויות ולמדה הנדסאות תקשורת במכללת כנרת עמק הירדן, ולאחר מכן חזרה למרכז, למדה מספר קורסים במשחק אצל גלית רוזנשטיין וגם שנה נוספת במכינה של יורם לוינשטיין, במהלכה הצטרפה לצוות דומינו גרוס לצד תירסקסואל, קארין כהן, יונתן אבינועם וקומיקאים נוספים. בנוסף למדה ליצנות רפואית והתנדבה ילדים בבית החולים איכילוב - "אני אחזור לזה אחרי תקופת ההנקה", היא מבטיחה. "אני זוכרת שקיפצתי בין המחלקות בבית החולים דנה ופגשתי ילד פלסטיני שנחתכו לו הידיים ממכשיר חשמלי. הוא לא דיבר עברית, אז לא תקשרנו במילים, אבל הוא היה מלא שמחת חיים אחרי שקרה לו הדבר הנורא בעולם. התיישבנו על כיסא גלגלים והשתוללנו במסדרונות".
"היו אוהלים לפני רוטשילד ואף אחד לא התייחס"
חייה היו מלאים ועשירים, אבל אלמקייס עדיין הרגישה שמשהו חסר. כשפגשה את ד"ר למשפטים קלריס חרבון, שחיברה אותה עם שולה קשת מנכ"לית תנועת "אחותי", היא הבינה מה: "מצאתי בית שבו אני נמצאת עד היום", היא מספרת, "בית שמתעסק במאבק חברתי וגם במאבק תרבותי. מכינים מארזים למשפחות נזקקות וגם מנגישים קורסים אקדמיים לנשים שלא היו מצליחות להגיע לאוניברסיטאות". כרמן הפכה לפעילה מרכזית, החלה לעבוד שם כמוכרת באחת מחנויות הסחר ההוגן של התנועה ולהפיק את פסטיבל "לבי במזרח", אותו היא מנהלת עד היום, והפכה למנהלת הפרויקטים של התנועה.
ואז הגיעה המחאה החברתית של 2011. ארגון "אחותי" הקים מאהל מחאה בלוינסקי ומאהל נוסף בדרום תל אביב, אך בזמן שרוטשילד התמלאה בצעירים לוחמניים שזכו לסיקור תקשורתי אוהד וסקרן, המאהלים של "אחותי" התאפיינו בקהל קשה של מחוסרי דיור אמיתיים שלא זכו לאותה חשיפה ("היו אוהלים לפני רוטשילד - למה אף אחד לא התייחס אליהם?"). בתקופה זו הכירה כרמן את הפעילים החברתיים של השכונות, וביחד הקימו את תנועת השטח הפריפריאלית "לא נחמדים - לא נחמדות", שעסקה בפעילות חברתית למען המעמדות הנמוכים, וליוו פעמים רבות משפחות, קשישים ואימהות חד הוריות שפונו מבתיהם. "הייתי עדה למחזה מזעזע בארמון הנציב", היא נזכרת, "אישה בת 70 יושבת ברחוב על כיסא, מחוברת לחמצן וסביבה כל תכולת הבית שלה. אמרתי לעצמי אלוהים ישמור, מה זה הדבר הזה?".
באחת ההפגנות מול ביתו של שר האוצר דאז, יאיר לפיד, כרמן מספרת שהוטרדה מינית על ידי שוטר יס"מ. "הוא אמר לי ולחברה שהייתה איתי 'באתן לחפש בולבול?'. "הייתי בהלם, שאלתי אותו מה הוא אמר והוא חזר על זה". כרמן החלה לצלם אותו, הוא בתגובה עיקם את ידה, חטף לה את הטלפון ומחק את הסרטון המפליל. העסק התדרדר כשקבוצת שוטרי יס"מ התנפלה עליה, השכיבה אותה לרצפה, בעטה בה ועצרה אותה על תקיפת שוטר. בעקבות המכות שחטפה פונתה לבית החולים ונאלצה להתנייד בעזרת קביים במשך חודשים. התלונה שהגישה נגד השוטר נסגרה מחוסר ראיות. היא מתארת את כל החוויה כמפחידה: "פתאום האנשים שאמורים לשמור על הביטחון שלנו מרביצים, לועגים ושולחים אותך לבית החולים. מאז איבדתי את האמון במשטרה. אנשים חוטפים מכות משוטרים כל שני וחמישי ומח"ש סוגרת תיקים מחוסר ראיות או המצאה אחרת".
אז אין צורך לשאול איפה את עומדת בפרשת סלומון טקה.
"התקשורת עשתה עוול נוראי למחאת האתיופים והפכה את השיח מפצע כואב של העדה לאלימות, כי בחרה לשדר שוב ושוב את אותם הסרטונים האלימים. ראיתי את הסרטונים ושאלתי איך האזרחים לא תוהים לעצמם למה בכלל זה הגיע למצב של אלימות. השתתפתי בהפגנות בכיכר רבין ומול ביתו של השר ארדן ולא הבעירו כלום ולא פצעו אף אחד. איפה הסרטונים של סלומון טקה? איך יכול להיות שכולם נעלמו?".
על פי חקירת המשטרה…
"אני עוצרת אותך כאן. אני לא מדברת בשם יוצאי אתיופיה, אני מדברת בשם עצמי. בתור אחת שחטפה מכף רגל ועד ראש, וראתה איך מוחקים סרטונים מהטלפון שלה, קשה לי להאמין לחקירות המשטרה. עברתי פוליגרף ויצאתי דוברת אמת, האם המשטרה עשתה פוליגרף לשוטר שהטריד אותי? לא. ההתנהלות כלפי יוצאי אתיופיה גרועה פי שבע, אז להאשים אותם שהם לא מאמינים לממצאי החקירה?...".
אחד הפרויקטים עליהם עובדת כרמן בשנים האחרונות הוא "עדי"ה", ארכיון עדויות ילדי הגזזת, בו יוצאי עדות המזרח מספרים על הנזקים שגרמו להם הריסוסים שבוצעו בהם בתקופת קום המדינה. אחת הנפגעות היא אמה של כרמן, ששערה מעולם לא צמח בחזרה והיא סובלת מבעיות בקרקפת ומכאבי ראש כרוניים. "אני מגיעה מבית ליכודניקי", היא מבהירה, "אפילו הצבעתי לליכוד פעם אחת שהייתי צעירה. המשפחה עברה לגשר של דוד לוי, ואחרי הפירוק הם התפזרו בין הליכוד לש"ס".
המשפחה הימנית שלך מתכוונת להצביע לעבודה-גשר?
"כולם. אבא שלי אמר עוד לפני ששובצתי ברשימה שהוא מקווה שאורלי תלך עם עמיר, כי זה החיבור הכי נכון. בבחירות האחרונות התקשרה אלי קרובת משפחה וסיפרה שתצביע לאורלי לוי, כי כשהילדה שלה נולדה היא הייתה בפגייה ולא החשיבו לה את השהות בבית החולים כחופשת לידה. אורלי העבירה את התיקון לחוק שמסדיר את העניין. הציבור לא יודע את זה כי הקשיים הקטנים של החיים עצמם לא מעניינים אותו".
המקום העשירי הוא לא מאוד ריאלי.
"אנחנו מכוונים ל-15 מנדטים. בבחירות הקודמות גשר התחילה עם 8 מנדטים ואז המפלגות הגדולות נכנסו, ירדנו לחמישה והסוף ידוע. עכשיו קורה תהליך הפוך, התחלנו נמוך ואנחנו במגמת עלייה".