חג הסונגקראן התאילנדי הסתיים בסוף השבוע. לאלה מכם שפחות מחוברים למתרחש בארץ הנמרים המסוממים ומסיבות הפול-מון, נזכיר שהחג הוא ראש השנה בלוח התאילנדי, ומסמל את מעבר גרמי השמיים לבית חדש בגלגל המזלות. בדומה למועדים עבריים, הוא לא נחגג בתאריך לועזי קבוע, אולם לרוב הוא מתרחש במחצית חודש אפריל. מקובל לחגוג את הסונגקראן בהתזות מים, סמל לניקיון שאמור לאפיין את השנה החדשה. עם השנים, התפתחה הטבילה הטקסית למלחמות מים ענקיות, שמסמלות גם את התקווה לעונה חקלאית גשומה ופוריה.
ואיך כל זה מתקשר לגאווה? טוב ששאלתם.
לתאילנד אין מצעד גאווה רשמי. למעשה, רק ב-2005 הפסיקה המדינה הבודהיסטית ברובה, שנמצאת תחת משטר צבאי בשנתיים האחרונות, להתייחס בחוק להומוסקסואליות כמחלת נפש. נישואים גאים אינם חוקיים בתאילנד, והמדינה אינה מכירה גם בנישואים חוקיים שנערכו במדינות אחרות. עם זאת, תאילנד נחשבת מזה שנים ליעד תיירותי גאה נחשק, ועל אף חוסר ההתקבלות החוקתי, בערים המרכזיות מתקיימים חיי חברה גאים שוקקים, והמקומיים אף יודעים לספר בגאווה על שילוב מוצלח של בני ובנות הקהילה הטרנסג'נדרית במשרות ייצוגיות.
ועכשיו נקשר בין השניים –
בשנים האחרונות הפך הסונגקראן למעין מצעד גאווה, לפחות במובן התרבותי-תיירותי של האירוע. אלפי תיירים להט"בים מרחבי העולם נוהרים (סליחה על משחק המילים) לתאילנד כדי ליהנות משמש, 35 מעלות בצל ותירוץ לגיטימי להוריד חולצה בציבור. בבנגקוק, נערכות גם אירועי ג'י-סירקט, מסיבות בהפקות ענק, שמקבילות לנעשה בבירות גאווה אחרות מסביב לעולם כמו ברצלונה ולוס אנג'לס.
אוקיי, כל זה ועוד לא השתכנעתם להזמין כבר עכשיו כרטיסים לסונגקראן הבא? אין בעיה, אנחנו מוכנים לעזור לכם לפתח תאבון בסדרת תמונות מהחג האחרון. תיהנו: