ההחלטה לנסוע לפרובינסטאון (Provincetown) נפלה עוד בארץ, כשחיפשתי המלצות למקומות מעניינים בקרבת בוסטון בפורומים למטיילים. פרובינסטאון, כך הובטח לי, היא העיר התוססת ביותר בקייפ קוד, בה ניתן לצפות בלווייתנים ובאמריקנים חטובים בלבוש מזערי. נשמע מבטיח, חשבתי לעצמי.
אחרי יום ארוך של שיטוטים רגליים בבוסטון המרשימה-אך-משמימה למדי, יצאנו בוואן השכור שלנו – חבורת חברים מהארץ שחצתה בכמה ימים את הדרך מסירקיוז הצפונית ועד לניו-יורק – כדי ללטוש עיניים בכמה חטובים כאלה. קצת פחות משלוש שעות נסיעה מהעיר, חלפנו על פני שלט שאמר "ברוכים הבאים לפרובינסטאון". כולם בסביבה היו עדיין לבושים לגמרי, אבל סירה שנסעה לפנינו על הכביש אישרה כי אנחנו אכן בדרך לעיירת הקיט, שבה אפשר לראות לוויתנים לא הרחק מהחוף.
כשנכנסנו לפרובינסטאון, הבנו מהר מאוד מדוע מתנקזים לכאן כל אותם אמריקנים חטובים, שמשום מה נעדרו מהעיירות והאתרים האחרים שבהם ביקרנו בארה"ב.
ברוכים הבאים לפרובינסטאון! עיירת הקיט הגאה ביותר בחוף המזרחי, מן שלוחה של סן פרנסיסקו כאן בקייפ קוד. אם אתם חובבי לוויתנים, לובסטרים, טופי ושידורים חוזרים של "וויל וגרייס", זה המקום בשבילכם.
מזג אוויר מושלם קידם את פנינו, עם בריזה מהמזח הענק שעליו שוכנת פרובינסטאון. העיירה היתה שוקקת מבקרים ומשפחות, וכל האכסניות תלו שלטים שאמרו "אין חדרים פנויים". חבל, היינו שמחים ללון במקום שנראה כל כך עליז ומסביר פנים.
פרובינסטאון היא אולי עיירה אמריקנית גיי פרנדלית, אבל היא עדיין עיירה אמריקנית – מה שאומר דוכני מזון מהיר בכל מקום (מה זה לעזאזל בצק מטוגן? אף אחד לא שמע כאן על ניתוחי מעקפים?), מסעדות של פירות ים וכמובן חנויות ממתקים, שמוכרות טופי ממי-ים. יאם!
ואם כבר דיברנו על סן-פרנסיסקו, בפרובינסטאון יש מודעות גדולה מאוד לסביבה ולבעלי החיים. כל עוד בעלי החיים הם לא לובסטרים, כמובן.
את דאגתם לסביבה ולאקולוגיה מפגינים האמריקנים בדרך הטובה ביותר שהם מכירים – בקניית דברים. אפשר לתרום לכלבים, או לקנות שקית קניות רב פעמית, העיקר שכולם ידעו שאתם הכי ירוקים בעיר.
גם אם הסביבה לא ממש מעניינת את הישבן החטוב שלכם, תמיד אפשר לקנות מזכרות וחפצי אמנות הזויים בחנות הגדולה, שממוקמת בתוך בית עץ אופייני. אחרי הכל, איך תחזרו הביתה בלי מתנה כמו מנורה בצורת לובסטר?
אמריקנים לא רואים בחיוב אנשים זרים שמצלמים את הילדים שלהם, אבל במקרה הזה הייתי חייבת לחרוג מן הכלל. שתי נערות, כנראה בנות 14-15, מפגינות סולידריות משפחתית ותומכות בדוד הגיי שלהן. ומתנגדות למלחמת ויאטנם, ככל הנראה.
אנחנו בילינו בפרובינסטאון רק יום אחד, אבל לאלה שנשארים בה גם ללון היא מציעה בידור מקומי משובח. למשל, מופע דראג של סוזן בויל! האמת, זה נראה יותר טוב מהדבר האמיתי.
אחת האטרקציות הקולינאריות הידועות של האזור היא הפאדג' – ובמיוחד זה שמערבב בין חמאת בוטנים לשוקולד. השילוב בין המתוק למלוח עומד בבסיס הצלחות ענק כמו "סניקרס", "ריסס" ובמבה נוגט. גם אם אכלתם מספיק טופי ובצק מטוגן, אתם חייבים לקנות קוביית פאדג' רכה, שנעטפת עבורכם בנייר שעווה ונארזת בשקית נייר פשוטה. תאמינו לנו, יותר מקובייה אחת לא תצליחו לאכול.
ומה שווה נוף מדהים כזה, אם אי אפשר לשתות מולו איזו בירה קרה? בבר שבו מצאנו את עצמנו, הקוקטיילים החלשים-מדי הזכירו מאוד את הגברים בעיירה – נוטפים, גורמים לתחושת היי קלה, אבל בסופו של דבר משאירים אותך עם תחושה שנולדת למין הלא נכון.
היום שבילינו בפרובינסטאון היה אחד הימים הרגועים, הנעימים והחווייתיים בטיול שלנו. היא לא היתה מסעירה כמו ניו-יורק או היסטורית כמו בוסטון, ואני די בטוחה שבפיצה שאכלנו בה לא היתה גבינה אמיתית, אבל היא הוכיחה לנו שאם אתה פרנדלי באמת, תמיד תמצא את עצמך מוקף באנשים שווים. לחיים!
