>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
השבוע הגיע שוב לישראל להנחות את אירועי הגאווה - הפעם לצד בר רפאלי ואוריאל יקותיאל. בין המסיבות, ההשקות והאירועים שונים, הוא מתכונן ליום הגדול על חופה של העיר הוורודה ביום שישי הקרוב ומספר על הקשר החם שנוצר בינו ובין הקהילה בישראל.
"הלסביות נעלמו מחוף הילטון"
"אף פעם לא הייתי בתל אביב ולא יכולתי לתאר שעיר תחת שמי המזרח התיכון תאפשר לצבעי הקשת לזרוח בכל העיר", הוא אומר במפגש בינינו בבית קפה. "כשבאתי לתל אביב להנחות במצעד זה היה נורא קצר, רק ליומיים, וממש התרשמתי לראות בזמן המצעד שכל חלון ומרפסת פתוחה וכולם הסתכלו מהחלונות וחגגו אתנו את המצעד.זה היה עוצמתי מאד בעיניי. לפני שהגעתי לתל אביב, בחיים גם לא דמיינתי שאוכל ללכת בישראל יד ביד עם גבר. זה גם לי יותר לקוות שיום אחד, למרות האמונה הדתית, שאר מדינות המזרח התיכון ילכו בעקבות תל אביב."
פנטיסנו (38) נולד באיטליה אך מתגורר בשנים האחרונות בברלין. הוא פרזנטור במקצועו, מטייל בעולם ומנחה אירועים בינלאומיים כגון מצעד הגאווה בסן פרנסיסקו, כנסים לאומיים על זכויות האדם, איכות הסביבה ותכניות שונות בטלוויזיה. לתל אביב לפני שנתיים, והתאהב.
אני מניח שיומיים לא הספיקו לך כדי לחוות כראוי את ישראל, רצית לחזור בשנית?
"כמובן. ביקרתי כאן גם בשנה שעברה, בזמן המצעד של 2012, מכיוון שלא הספיקו לי יומיים ורציתי ליהנות ולראות את העיר ליותר זמן. היה לי מדהים פה, באתי לכאן עם חברים, נהניתי מהחוף".
אתה מתרגש לקראת הנחיית האירוע בשנית בשישי?
"בהחלט. אני כל כך שמח לחזור לפה ולקחת בזה חלק. אני חושב שזה כבוד גדול שאיטלקי שגר בגרמניה מוזמן לישראל להנחות את מצעד הגאווה הרישמי בתל אביב."
אתה אוהב את הגברים הישראלים?
"אני חייב להגיד שבאופן כללי, הבנים וגם הבנות מאוד יפים. זה פסטיבל של יופי כשאתה הולך לך ברחובות. רכשתי לי פה חברים ישראלים וממש כיף לחזור לפה ולהיפגש עם כולם, למשל בביקור הנוכחי שלי, נפגשתי עם אמיר פרישר גוטמן, בן זוגו ינאי ובנם הקטן רוי, יניב ויצמן, ענת ניר, יואב ארנון, מיכאל עינב וכמובן איתך".
מה אהבת בישראל?
"אהבתי מאוד את ירושלים, ים המלח. יש לי זיכרון טוב ממקום קטן שנקרא כרמיאל, מפני שבביקור הראשון שלי בישראל הופעתי כרקדן בפסטיבל הריקודים של כרמיאל. וכמובן, אני מאוהב בתל אביב. האנשים, חופי הים, המסיבות והאירועים".
כמי שגר בברלין, למה הגברים הישראלים חברים כל כך טובים של העיר ברלין לדעתך?
"ברלין זו עיר מאוד מינית. מאז שנות ה-20 ברלין הייתה המקום המרכזי של חופש ופתיחות מינית. בעצם ברלין היא בירת אירופה בכל הקשור לפתיחות מינית, מסיבות ועוד. הרוח הזאת לא מתה ותמיד נשארה בתרבות של העיר, אפילו אחרי מלחמת העולם השניה. חוץ מזה ברלין היא עיר יפה מאוד ומודרנית שמציעה המון תרבות, היסטוריה, מרווחים פתוחים וירוקים. כמובן שהגרמנים הם אנשים מאוד נחמדים ומקבלים את התיירים בזרועות פתוחות לכן גם ישראלים התאהבו באווירה הזו, ושאר האנשים שמגיעים מרחבי העולם."
ההורים נתנו לי 3 ימים לצאת מהבית כשיצאתי מהארון
כשהייתי באירופה שמעתי שהרבה בנים הומואים מאיטליה לא יוצאים מול הוריהם מהארון בגלל אמונה דתית. במקור אתה איטלקי, האם התווית הזו נכונה?
"שמעתי את השמועה הזו גם. אם אני חושב על הדרך שההורים שלי הגיבו כשאני יצאתי מהארון מולם, אני יכול להבין למה כל כך הרבה אנשים מפחדים לעשות את זה. הייתי בן 19 כשההורים שלי גילו, והם נתנו לי 3 ימים לעזוב את הבית . לא יכולתי לסיים כמו שצריך את התואר שלי באוניברסיטה, הייתי בשנה האחרונה לקבלת התואר. הם הכריחו אותי לעזוב את עיר הולדתי ונתנו לי ללכת בלי אגורה. אז עזבתי לדיסלדוף בגרמניה. ישנתי שבועיים על רצפת רכבת המטרו, ואז התחלתי לעבוד כמלצר והתחלתי את חיי החדשים כהומו גאה ופתוח. מאז, בחיים שלי לא שיקרתי לגבי המיניות שלי. "
עכשיו כאדם בוגר, איך היחסים שלך עם ההורים?
"האמת שהיחסים מאוד טובים. ההורים שלי התחילו לחפש אותי שנה אחרי שהעיפו אותי כי הם הרגישו עם זה רע. אז התחלנו לדבר, הם פגשו את בן הזוג שלי, באו לבקר אותי. אבל היה דבר אחד שהם לא הסכימו עליו: שאני אבוא לבקר אותם בבית שלהם בעיר הולדתי. אחרי 16 שנה, כשעברנו תהליך, צעד אחר צעד, הם הסכימו שאבוא לביתם עם בן זוגי".
אני מניח שנורא קשה לסלוח ולהמשיך בקשר עם ההורים כאילו כלום לא קרה אחרי טראומה כזאת, איך בכל זאת הצלחת לסלוח להם על זה?
"אני מאמין שלכל דבר בחיים יש סיבה. אם הוריי לא היו מסלקים אותי מהבית, לא הייתי הופך לפעיל בקהילה הגאה, ואם לא הייתי פעיל בתחום זה לא הייתי היום בישראל. חוץ מזה, בגלל החינוך שהוריי קיבלו והאמונה הדתית שלהם לא היו להם את הכלים להתמודד עם בן הומו. והתגובה הטבעית הראשונית שלהם הייתה לסלק אותי מהבית. אני מאוד גאה בהוריי מפני שבגיל מבוגר הם החליטו לזרוק כל אמונה שהייתה להם בעבר ולפתוח את עצמם לעולם. אם היום אחד מנכדיהם יצא מהארון כגבר הומו, אני בטוח שהם יחבקו אותו ויגידו לו שזה בסדר גמור".
אחרי כל מה שעברת, איזה מסר תרצה למסור להומואים שבארון?
"לאנשים שבארון ארצה לומר: תמיד תזכרו שאתם מושלמים ויפים בדיוק כמו שאתם. אם אתם בארון פתחו את דלתות הארון, מכיוון שאם אתם מסתתרים בחיים לא תוכלו לראות כמה האור הוא יפה, ואני מאמין מאוד שמתחת לשמיים שלכם יש מקום לכל צבעי הקשת. אני בטוח שזה יהיה קשה, אך עליכם להשאר חזקים כי מגיע לכם להיות מאושרים."