ספרה החדש של ג'יין ווארד פותח לדיון את תרבות ה"לא הומו" (No Homo), ומונה את כל הדרכים בהם גברים לבנים וסטרייטים חוקרים, מסבירים ומתרצים את רגעיהם האינטימיים עם גברים אחרים. את הראיות והדוגמאות השונות שאספה ממחקרים בארה"ב, היא מחלקת לפי סוגים. בכל פרק בספר "לא הומו: יחסי מין בין גברים לבנים וסטרייטים" ווארד מתארת מנגנון אחר, שכולם ביחד משמשים את אותו קהל להבין את פעילותו המינית.
בראיון לאתר vice ווארד פורטת מה דחף אותה לכתוב בנושא: “בגילאי ה-20 שלי עוד יצאתי מדי פעם עם גברים, וכמו שהסברתי בספר, אחד מאותם גברים סיפר לי על מצעד הפילים, שהוא טקס ידוע לשמצה באחוות בקולג' האמריקאי. למעשה זהו טקס בו אדם אוחז בפין של הבחור מאחוריו ושם את האגודל שלו בתוך הישבן של הבחור מלפניו".
"הבחור הזה שהכרתי במשך שנים היה סטרייט לחלוטין, ובאמת שאני לא יכולה לחשוב על מישהו יותר הטרו-גברי ממנו", היא טוענת, "וחשבתי רק על זה: איך הוא הסביר לעצמו את המצב בזמן שהוא לקח בו חלק? אז השאלה הזו עניינה אותי לפני 20 שנה, ומאז התחלתי לראות עוד ועוד הוכחות שגברים סטרייטים מקיימים מגע אינטימי זה עם גופו של זה מבלי בהכרח לחשוב שזה מיני".
טקסי זובור באחוות קולג', אוננות קבוצתית בקייטנה, או "הומוסקסואליות תלוית מצב" של מלחים בלב ים: אלו רק חלק מהדוגמאות אותן ווארד סוקרת בספרה. לשם השוואה ווארד פונה לנשים, ומגלה שאלו מורשות (או לכל הפחות, מצופות) להיות נזילות יותר מינית, כמו גם גברים שחורים או "אוריינטלים".
הומוסקסואליות של "אין ברירה" מול מיניות נזילה היא הפרדיגמה הסטרייטית, וגברים סטרייטים ולבנים הם המופת של מיניות נורמטיבית בחברה - כשהם מנותבים בערוץ אחד בלבד, בלתי ניתנים לשכנוע ולמעשה נגעלים מכל גילוי של מיניות אחרת. אין הכוונה לטעון שהגברים הללו הם "למעשה" הומואים או ביסקסואלים (למרות שחלקם ככל הנראה כן) מה שהופך אותם ל"לא הומואים" הוא לא הרגלים המיניים, אלא מחויבות לחיים סטרייטים ונורמטיבים. ככל שיותר מאמצים מוקדשים למען חיים הטרונורמטיבים, כך מבססים אותם גברים את זהותם כ"לא הומואים".
סקרנים או הומואים מודחקים?
אבל האם הגברים האלה הם למעשה הומואים מודחקים? ווארד מנסה להסביר: “נראה לי שאנשים, כולל להט"בים רבים, מרגישים הכי בנוח עם מיניות הצמודה לקטגוריות מובחנות וניתנת לחיזוי. ולכן אנשים מאמינים שקיימות רק שלוש נטיות למיניות - סטרייט, גיי [מיוחסת להומואים ולסביות כאחת] ובי. לאחרונה הדעה שאנו נולדים עם אותן נטיות הופכת לנפוצה יותר, וכל ניסיון מיני שהוא מורכב יותר, או שאי אפשר להסבירו באמצעות אותן תבניות, הוא מאיים במיוחד".
יכול להיות שבתקופה קדומה יותר, לפני שאנשים בכלל הזדהו כסטרייטים, מין בין גברים היה חופשי יותר, גם אם בהיחבא. גברים לא חששו שיגדירו אותם כהומוסקסואלים, מכיוון שההגדרות הללו עוד לא היו בשימוש רחב כל כך, ומכאן שהרשו לעצמם "לחצות את הקווים" ביתר קלות.
זהויות קוויריות מוכרות היום יותר מתמיד, והזמן מחולל שינוי גם בהן, “המיינסטרים דוחף לנרמל ולנכס אותנו הקווירים, באמצעות נישואים לדוגמא", ווארד מפרשת ומנבאת, "לדעתי אנו עתידים לראות מין ומיניות הומוסקסואלית הופכים לנורמלים יותר ויותר, עד שהם יחדלו לגרום לאדם הממוצע רפלקס הקאה. אנשים רבים יוכלו להתנסות יותר ולהבין את זה בדרכם שלהם. אבל זה לא אומר שהבינאריות בין נורמלי ולא-נורמלי תעלם. אתה יכול להיות 'הומו טוב' או שאתה יכול להיות 'הומו רע'. זה או שאתה נשוי עם ילדים בפרברים – כלומר טוב, או שאתה עדיין לובש עור ובקטע של קינק או משהו, כלומר רע. נדמה לי שמה שאנו רואים הוא הסתגלות של החברה, שלעיתים נראית כמו קידמה אבל היא לא ממש".
>> "הגוף שלי לא קונבנציונלי, הוא מתריס"
>> חושבים שה"גיידאר" שלכם אף פעם לא מזייף?