מדי שנה תחרות היופי "מר איגל" מתרחשת בבר הגייז הוותיק בשכונת צ'לסי הגאה במנהטן, וזה לא בדיוק מה שהייתם מדמיינים לעצמכם למשמע המילים תחרות יופי. זוכה התחרות לשנת 2018, ג'וזף מקיה, ענה לשופטים כשנשאל מהו הקינק האהוב עליו – קשירה בחבל, הלקאה, ו-CBT (כלומר, Cock and Balls Torture). במהלך התחרות ענה מקיה על חידון, דגמן והלך על המסלול בלבוש פטיש, מלבוש רשמי ועד רתמה ותו לא. אבל יותר מכל, מה שבאמת מוביל מתמודד לזכייה בכתר הוא התרומה המתמשכת שלו לקהילה הקווירית.
מקיה, יליד קווינס, הוא אחד מפטרוני בר האיגל, ומארגן במקום ערבי קברט מזה שנים. כמי ששרד את מחלת הסרטן, הוא נאבק להעלות מודעות לסרטן בקהילה הגאה, ואף הקים עמותה המנתבת תרומות לילדים החיים עם HIV ואיידס. "בר האיגל הוא מקום מאוד מיוחד בשבילי", מעיד מקיה, "כל מי שמגיע לכאן מתקבל יפה, לא משנה איך הוא נראה".
Merry Christmas and Happy Holidays from Mr. Eagle NYC 2018. May 2018 bring you all the happiness you want. pic.twitter.com/vhdhEIhOpN
— Mr.EAGLE2018NYC (@MrEagle2018Nyc) 26 בדצמבר 2017
בר האיגל נפתח בשנת 2001 במבנה שתפקד כאורווה במאה ה-19. המקום נרכש מהבעלים הקודמים של בר האיגל המקורי מ-1970. התעוררות תנועות השחרור עם מאורעות סטונוול ב-1969, הפכו במהרה את בר האיגל לבירת סצנת העור. הבר העצום מכיל שתי רחבות ריקודים, חדרי צפיה וחדרי חושך, אזור פתוח המכסה את הגג כולו, ולאחרונה אף נוספו חנות למוצרי עור, מספרה ועמדה להברקת עור.
"לא חשבתי שזה אומר משהו מעבר ללבוש"
ספר הבית של האיגל מספר למגזין ווייס: "אנשים בטוחים שעור זה סאדו-מאזו, ולמרות שסאדו-מאזו מהווה חלק מעור, זה לא הדבר עצמו. עור זה בראש ובראשונה קהילה". הספר נקרא Q, והוא אינו חושף את שמו האמיתי במקום, ברשתות החברתיות או בראיון.
סצנת העור, שהייתה ועודנה תרבות שוליים, החלה עם סיום מלחמת העולם השנייה, "כהמשך ל... אחוות לוחמים", מסביר Q. הגבריות המתפרצת, העור והחספוס נועדו לדחות את הרעיון שהומואים הם נשיים. חבר אחר במועדון טוען שלבוש העור מזכיר את המדים הנאצים, ונועד להעצים גברים הומוסקסואלים, שהרגישו מאוימים ומוחלשים במלחמת העולם השנייה.
לקהילת העור הגיע Q ללא תכנון קודם. הוא חי חיים "מושלמים" עם בן זוג, ילד, עבודה מכניסה ודירה בשכונה טובה. התלות שלו בסמים הובילה אותו הרחק מהמקום בו היה, ולאחר שנגמל הגיע לסצנה. "לא ידעתי כלום על עור", נזכר Q, "לא חשבתי שזה אומר משהו מעבר ללבוש. אפילו שלבשתי קצת עור, לא הייתי בנוח עם זה".
בנוסף מעלה Q את הבעיה שעל פניו, קהילת העור מורכבת מגברים לבנים ושריריים בלבד, תארים שלא התאימו לו כלל לפני כמה שנים, וחלקם עדיין היום. הוא מצא לעצמו מעין חונך, שהכניס אותו לתוך קהילת העור. "הסתכלתי על עצמי בעיניים חדשות", מוסיף Q ואומר שהוא שואב הנאה "מאנרגיה גברית שהיא ייחודית, בעלת כושר הבעה, ולגמרי גיי".
לחלק מהאנשים, עור זה אורח חיים ומשפחה, ואילו לאחרים זה סוד גמור. זוכה הכתר הקודם, פונקי, מסביר: "יש אנשים שמגיעים לאיגל לחיות חיים אחרים. באיגל או במקומות דומים הם יכולים למצוא מקלט ולהכיר גברים אחרים, היות ואינם יכולים לעשות זאת בחיי היומיום שלהם".
בכל שנה שולח מועדון האיגל את הזוכה להתמודד בתחרות הבינלאומית "מר עור" בשיקגו, שם מקיה יתמודד מול 71 מתחרים נוספים על הכתר, או הרתמה. "אני לא מושלם", הוא מצהיר, "אין לי את הגוף המושלם, אין לי הליכה מושלמת, אבל יש לי לב ונשמה ואהבה לקהילה הזאת".
>> "הוציאו אותי מהארון בפני אשתי בכפייה"
>> "הייתי בגישה שלא צריך להסתיר בולבול בסרט"
>> מי מהדמויות הגאות באמת גיי במציאות ומי ממש לא?
מקיה מוסיף שהוא מרוצה מהמקום שהגיע אליו (ב-40 המתמודדים הראשונים) ומוסיף מסר חיובי: "אין שום דבר לא טוב בלאהוב את הגוף שלך ואת מי שאתה. כל עוד אתה שומר על עצמך ולא פוגע באחרים, למה שלמישהו יהיה אכפת?".