דנה (שם בדוי) חוותה פגיעה מינית לאחר פרידה מזוגיות ארוכה. "הייתי בתקופה של סטוצים והכרתי מישהי דרך אתר היכרויות", היא משחזרת, "הגעתי אליה הביתה והיא נראתה חמודה ושווה. ברגע שנכנסנו למיטה היא התחילה להיות אלימה, משכה לי בשיער והרביצה לי. ביקשתי ממנה להפסיק יותר מפעם אחת, אמרתי לה שזה לא נעים לי ושזה מכאיב אבל זה רק הדליק אותה יותר. היא הייתה חזקה ממני ולא הצלחתי להתנגד לה. חזרתי הביתה מושפלת עם סימנים כחולים וחבלות. בדיעבד הבנתי שזו הייתה תקיפה מינית ושהייתי צריכה לפעול אחרת אבל לא ידעתי מה לעשות. כיום אני משתדלת לא להאשים את עצמי ולשים את זה מאחורי".
>> סקר: מי חייב לקהילה הגאה את הסליחה הכי גדולה?
>> ניסוי מיוחד: האם לביסקסואלים קשה יותר באפליקציות הכרויות?
בחודש הגאווה השנה השיקו במרכז הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בתל אביב אמנה ליצירת מרחב מיני בטוח בקהילה הלהט"בית. האמנה קוראת לאפס סובלנות לפגיעה ולאלימות מינית, ליצירת מרחב מיני בטוח וללקיחת אחריות על ההתנהגות המינית שלנו. על האמנה חתומים 42 ארגונים גאים, בעלי ליינים ובתי עסק. התופעה שבעבר נדחקה לשולי השיח החברתי, מוצאת בשנים האחרונות מקום רחב יותר בקהילה הסטרייטית בעוד שבקרב הקהילה הגאה, הנושא עדיין נחשב לטאבו ואינו בא לידי ביטוי בשיח היומיומי, ונפגעות ונפגעי תקיפה מינית רבים חוששים להתלונן. ההשלכות לכך הן שלא קם שום גוף קהילתי שבדק וחקר את הנושא לעומק ואין בידי הקהילה נתונים כמותיים ועדכניים, בניגוד למתרחש ברחבי העולם.
אצל לסביות רוב הפגיעות מתרחשות במערכות יחסים
ערן האן, רכז קו הסיוע הארצי לגברים ולנערים נפגעי תקיפה מינית, טוען: "להערכתי, כמעט כל הומו עבר במהלך חייו הטרדה או פגיעה מינית. למרות שמספר הפניות הנוגעות לפגיעות מיניות במגמת עלייה, הנושא מושתק והקהילה מפחדת לעסוק בו. הקהילה הגאה שומרת על עצמה מפני החברה הסטרייטית שהיא הומופובית בבסיסה. בדומה לכל קהילה קטנה ומודרת, לקהילה הגאה חשוב יותר לייצר נראות חיובית כלפי חוץ, ועיסוק בנושא מאיים על תפישת הקהילה בחוץ על ידי החברה ההטרונורמטיבית".
גל ויינשטיין, סטודנטית לעבודה סוציאלית ואחת מיוזמות האמנה, סבורה ש"נפוץ לחשוב שהגברים הם הפוגעים ואישה בשל נשיותה וחולשותיה לא יכולה לפגוע באדם אחר". לטענתה, "זו כמובן תפיסה מוטעית משום שאלימות מינית היא מניפולציה רגשית שמקורה בפערי כוחות ובאי-סימטריה במערכת היחסים, בין אם רגעית או ארוכה. מבחינה סטטיסטית אצל לסביות רוב הפגיעות מתרחשות במערכות יחסים".
"ביקשתי ממנו להפסיק אבל הוא רק הגביר את הקצב"
תופעת הפגיעות המיניות אינה נחלתן הבלעדית של הנשים. גם גברים, בישראל ובחוץ לארץ, חווים אותן. יובל (שם בדוי) מעיד: "בתקופה שגרתי באירופה, דיברתי בגריינדר עם בחור שהמראה החיצוני שלו הלהיב אותי מאוד, בלשון המעטה. היה מאוחר בלילה ולמרות זאת החלטתי לנסוע אליו למלון. כשהגעתי אליו די מהר התחלנו לשכב. היה לו איבר מין גדול במיוחד, ובשלב מסוים בזמן החדירה כאב לי מאוד וביקשתי ממנו להפסיק. הוא לא הפסיק וגם אמר לי שהוא לא רוצה להפסיק, ורק הגביר את הקצב. הרגשתי חסר אונים וניסיתי להעיף אותו מעלי אבל הוא היה יותר גבוה ומאסיבי ממני. התחלתי להרביץ לו עם הידיים והרגליים שלי והוא הפסיק לשנייה. מיד קמתי מהמיטה וברחתי הביתה. כיום, אני שמח לגלות שהתקרית לא הותירה בי צלקת משום שאני לא מרגיש אשם בשום צורה שהיא. כמובן שאני לא מצדיק אותו לרגע ואני בטוח שאני לא היחידי שסבל מההתנהגות שלו".
האן מוסיף שתפיסת הגבר בחברה הפטריאכלית כיצור חזק ומיני יותר מהאישה, מדירה את מקומו של הגבר הנפגע מהחברה. "החברה מתייחסת לגבר כבעל יכולת התגוננות מעצם היותו גבר ועל כן לא נתפס פגיע. מצופה מהגבר לדעת להגן על עצמו, ופגיעה מינית היא לא מסוג הדברים שיכולים לקרות לו. גברים שבוחרים להתלונן, זוכים לתגובות של פקפוק באמיתות הפרטים, לגלוג על כך שהם מגזימים או שאינם מפרשים את האירועים נכונה. במרכזי הסיוע אנו עדים לתת-דיווח בכל הקשור לפגיעה מינית כלפי גברים".
"היא איימה עליי שאם אתלונן, תאשים אותי באונס"
פגיעות מיניות אינן מתרחשות רק במסגרת של סטוץ או דייט. הן מתרחשות במקומות בטוחים לכאורה, כמו במקום העבודה ובמקומות בילוי. עמרי (שם בדוי) מספר שבתור עובד ערבי בבית קפה, הוטרד במשך תקופה ארוכה על ידי המנהלת שלו: "היא כפתה עליי לשכב איתה בזמן שהשפילה אותי בגלל המוצא שלי, ואיימה עליי שאם אתלונן, תאשים אותי באונס. לא יכולתי להפסיק את הפגיעה והרגשתי מנוצל מאוד. בזמנו לא ראיתי בכך פגיעה מינית כי שיתפתי איתה פעולה אבל היום אני חושב אחרת".
גיל פישהוף, רכז קו הקשב "יש עם מי לדבר" של האגודה למען הלהט"ב, קובע שקיים קושי בקרב הקהילה בהגדרת גבולות של מרחב בטוח ולכן נוצרה האמנה. "אנחנו רואים את זה בכל מקום. למשל במסיבות, כשאנשים רוקדים צמוד מאוד ונוגעים מבלי שביקשו רשות. ההטרדה המינית יכולה להיות גם במקומות שמוגדרים כמועדוני סקס".
קבוצת הסיכון השנייה היא הטרנסג'נדרים. אלה, רכזת בארגון "מעברים" ואחת מכותבות האמנה, משתפת בחוויות אותן הם עוברים: " הטרנסג'נדרים סובלים יותר מכל אדם אחר בקהילה. הגוף שלנו ותחושות המגדר שלנו לא תמיד מתאימים לנורמה, ולעתים אנחנו בולטים בעין ועקב כך נמצאים בעמדת נחיתות. להרבה אנשים נראה לגיטימי לשאול טרנסים וטרנסיות על איבר המין שלהם, כאילו שהידע הזה הוא חיוני לציבור. נשים טרנסיות מקבלות הצעות לתשלום עבור סקס כשהן הולכות ברחוב, למשל, ככה סתם משום מקום".
אז למה דווקא בקהילה שמקדמת חופש ופתיחות לא מתלוננים?
האן: "ישנה תמימות דעים שאנחנו מחוברים וחופשיים למיניות שלנו והכול מותר לכאורה. כשהשיח מתחיל בתמונות של איברי המין זה מעודד פריצת גבולות וגורם לטשטוש חמור של גבולות. כשאני רוקד במועדון ומוריד חולצה ולא משנה מאיזו סיבה, זה נתפס כאקט שאומר 'הנה, כולם יכולים לגעת בי, אני פתוח עם המיניות שלי', בשעה שאתה לא מעוניין בהכרח שיגעו בך. רבים בקהילה רוצים לחגוג את המיניות בחופשיות אבל חשוב שהם ידעו את הגבולות".
פישהוף: "כשמדובר באדם בארון ואולי גם קטין שחי עדיין עם משפחתו קשה לו יותר להתלונן. גם ההומופוביה שקיימת בחברה משפיעה על המוטיבציה להתלונן. נניח שאדם יצא מהארון והוא נפגע מינית, אם יספר לסביבה שלו, זה יהיה אישוש לסטיגמות ולסטריאוטיפים על הקהילה הגאה. בסביבה שהיציאה מהארון לוותה בקשיים, ייתכן ויאמרו לו משהו כמו 'אמרתי לך להיזהר מההומואים האלו'".
ענבר: "בקרב לסביות, קיים תת-דיווח לרשויות מאחר שאנשים רבים מתייחסים להתנהגויות אלימות של נשים בסלחנות מפני שקשה להם לתפוס נשים כאלימות. זוגיות בין שתי נשים נתפסת כאידיאל רחמי, נשי ועדין וקשה לאנשים להאמין שיכולה להיות בו אלימות כמו בכל זוגיות אחרת. כשמישהי מתלוננת יבדקו איתה, בטיפול הפסיכולוגי או במשטרה, מדוע היא תופסת את ההתנהגות כהטרדה מינית או כאלימות, ויתייחסו לפרשנות שלה במקום להתייחס לתלונה כתלונה על אלימות לכל דבר".
אילו פתרונות תציעו למיגור התופעה?
ויינשטין: "הכי חשוב זה לדבר על הנושא ולהודות שהתופעה קיימת גם אצלנו. ללא שיח, לא ניתן לתת שם לחוויה שקרתה ונפגעות ונפגעים לא יקבלו הכרה מהסביבה. כמובן שהשיח סביב התופעה, ילמד את כולנו איך להתחשב באחרים ובאחרות ולהימנע מפגיעה. ברגע שידברו יותר גם בתוך הקהילה וגם בתקשורת, לנפגעות ולנפגעים תהיה מוטיבציה רבה יותר לפנות לקבל סיוע".
האן: "להמשיך לחנך את בני הנוער ואת חברי הקהילה. כיום אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם יש עם מי לדבר, ארגון מעברים והברנוער. יחד עם זאת, אנחנו כמרכז סיוע חווים קושי גדול לייצר שיתופי פעולה רחבים יותר ואנחנו מקווים לראות שיתוף פעולה מלא מצד כל ארגוני הקהילה בעתיד ומיוזמתם".
ענבר: "הקהילה צריכה להבין שזו אחריות בלעדית של חבריה וחברותיה להאיר את הפינות המוחשכות. בראש ובראשונה, היא צריכה לצאת באמירה ברורה נגד הפגיעות המיניות, ולהשיק קמפיין לעידוד מיניות בטוחה בשיתוף אנשים מוכרים מחיי הלילה ומפורסמים. בנוסף, צריך לשנות את סדרי העדיפויות ולהפסיק להשקיע משאבים המיועדים לקידום מאבקים הטרו-נורמטיביים. חשוב לחקור את הנושא כדי להבין את מימדי תופעת הפגיעה המינית בקהילה ואת מאפייניה הייחודים. דרך נוספת היא פתיחת מרכזי סיוע וטיפול בריאותי ונפשי בקהילה הגאה וליזום סדנאות בנושא מיניות בטוחה בתוך הקהילה, וכן סדנאות העוסקות בפגיעה מינית בקהילה לאנשי חוק, משפט וחינוך שמחזיקים לא אחת בעמדות סטריאוטיפיות בנוגע ללהט"בים".
10 עצות ליצירת מרחב מיני בטוח
1. חשוב מאוד לדעת ולזכור שהאוטונומיה על הגוף שלי היא, בראש וראשונה, שלי. זכותי להפסיק את האקט גם אם הבחור או הבחורה הגיעו במיוחד אלי ומרחוק. לא להיכנע ללחץ חברתי ולא לחשוב שאני מאכזב את הפרטנר אם אני מבקש לעצור. זה שהתחלנו באקט, לא אומר שאי אפשר להגיד "לא" בכל שלב.
2. לשאול את עצמי למה אני רוצה לפגוש את הפרטנר ונעתר לבקשותיו? האם אני באמת מחפש מין או אולי אני משועמם או בודד ומחפש חברה ואיש שיחה? האם הסיטואציה מתאימה ונכונה לי? או אולי לוחצים עלי בצורה רגשית שלא מאפשרת לי לסרב?
3. אלכוהול וסמים משבשים את שיקול הדעת שלי. אם אני נפגש עם מישהו, כדאי לקחת בחשבון שתחת השפעת חומר כלשהו, יהיה לי יותר קל לעשות דברים או שיעשו בי דברים שלא ארצה בהם, כמו לא להשתמש בקונדום ולהתנהג באגרסיביות.
4. לקרוא את שפת הגוף ולוודא שיש התאמה ורצון הדדיים.
5. להכיר בפערים הקיימים ביני לבין הפרטנר ומשפיעים על היחסים בינינו: הימצאות בארון, ניסיון מיני, דימוי גוף ומראה חיצוני, גיל, מעמד וקשרים בקהילה וכו'.
6. ביחסי מין מסוג BDSM רצוי להגדיר מראש מילת קוד שאם תיאמר הפרטנר יידע להפסיק או לעצור את האקט.
7. מומלץ לא להיפגש לראשונה עם האדם בביתו אלא במקום ניטרלי, למשל ברחוב מתחת לביתו, במיוחד כשקיים פער גילאים.
8. שליחת תמונות עירום יכולה להביא להפצתן ברשתות חברתיות, ואף למקרים של סחיטה, במיוחד אם אני עדיין בארון. הדבר נכון כפליים כאשר תמונת העירום היא עם פנים.
9. פגיעה מינית יכולה לקרות גם בזוגיות ארוכה ולאו דווקא במפגש הראשון. זוגיות היא לא הסכמה אוטומטית וגם בזוגיות יכולים לפגוע בי ולכן לגיטימי לעצור או לסרב לעשות משהו.
10. זו לא הסכמה חופשית אם יש לי סמכות או אחריות על האדם השני (מורה-תלמיד/ה, מדריך/ה וחניך/ה, מעסיק/ה ועובד/ת ועוד).
הטרדה ופגיעה מינית יכולות להוביל לשינויים במצב הרוח, להסתגרות בבית ולהתרחקות מהסביבה, לחרדה, לחוסר ריכוז ולהפרעות אכילה ושינה. אם חוויתם הטרדה או פגיעה מינית, אל תאשימו את עצמכם, דברו עם חבר או חברה ופנו למרכזי הסיוע בשיחה אנונימית. במרכזי הסיוע נמצאים צוותים מקצועיים שיעניקו לכם אוזן קשבת, תמיכה, ליווי לבתי חולים או להגשת תלונה במשטרה.
קווי החירום של מרכזי הסיוע:
קו הסיוע לנשים ונערות- 1202/ קו הסיוע לגברים ונערים- 1203
אתם/ן מוזמנים/ות לפנות לקו הקשב 'יש עם מי לדבר' בטלפון 03-6205591 בימים א'-ה', 19:30-22:30, או בדוא"ל yesh@glbt.org.il או בצ'אט אנונימי. ההתחברות לצ'אט קלה ופשוטה מדף הבית של אתר האגודה.