לפני מספר שנים נהגו לציין בישראל את "יום האם", יום שכולו מוקדש לאימהות. גני הילדים ובתי הספר ציינו את המועד והילדים נשלחו לבתיהם עם ברכות ומתנות שהכינו לאמא. אבל אז הוחלט להפוך את יום האם ליום המשפחה, ואולי אלה היו הניצנים של השינוי – שלשני ההורים ישנה חשיבות זהה. מאז אותה החלטה שהתקבלה בשנות ה-90, המושג "משפחה" קיבל צורות רבות ומגוונות. היום, כשאומרים משפחה אין זה בהכרח אומר אמא, אבא וילד. משפחה יכולה להיות שני אבות, שתי אימהות, הורה אחד ואפילו מספר הורים לילד. כל משפחה כזו היא משפחה, כשההבדל העיקרי ביניהן הוא שלא לכולן זכויות שוות. עדיין.
אם למשפחה המסורתית יש את מלוא הזכויות הבסיסיות, לכל סוג משפחה אחר יש לא מעט אתגרים כדי לזכות מהמדינה ומבתי המשפט למובן מאליו. לכל משפחה כזו ישנם אתגרים איתם היא מתמודדת בדרך להפוך למשפחה וכשהפכו למשפחה, ישנם אתגרים כדי להפוך למשפחה "שווה" גם בפני החוק. ככל שהחברה הישראלית והטכנולוגיה הביו-רפואית ימשיכו להתפתח, כך ילכו ויתרבו אינסוף אפשרויות והגדרות להורות ולמשפחה, ובתקווה שהאתגרים המשפטיים יצטמצמו וההכרה בכל משפחה תהא שווה.
כדי שכל משפחה מכל סוג שהוא תוכל לחגוג את יום המשפחה ללא תחושת חמיצות, חשוב שמוסדות החוק והמשפט ידביקו את הפער ויעשו את ההתאמות הנדרשות, כך שביום המשפחה 2030 משפחות על כל גווניהן יהיו שוות בפני החוק.
עו"ד איריס שינפלד, המתמחה בדיני משפחה, עושה סדר באתגרים העומדים בפני כל משפחה ומשפחה, בדרך להפוך לשוות זכויות בחברה הישראלית:
אמא, אמא וילד
באופן כללי לזוג לסביות קל יותר להקים משפחה. הן אינן צריכות להיעזר בפונדקאית ויכולות להביא לעולם ילד עם תורם זרע וללא כל מניעה משפטית. למרות זאת, גם להן יש אתגר אחד מהותי. מאחר שהחוק הישראלי קובע כי האישה הנושאת את ההיריון היא האם החוקית של הילד, גם אם הביצית היא של בת הזוג, כדי שההורות של האם שלא ילדה תוכר משפטית ורישומית, עליהן לקבל צו מבית המשפט הקובע את ההורות.
"מומלץ להסדיר את צו ההורות כבר במהלך ההיריון וכמה שיותר מוקדם, כך ששתי האימהות יירשמו כאימהות של הילד סמוך ככל הניתן ללידה. לא רק שזה ימנע מקרים בהם בעת פרידה ופירוק המשפחה האם הרשומה מונעת זכויות מהאם השנייה, אלא להתאים באופן המהיר ביותר את מציאות חייו של הילד למציאות המשפטית. יש לדבר חשיבות רגשית וכלכלית כאחד", אומרת עו"ד איריס שינפלד. אנחנו ממתינים לפסיקת בגץ בעתירה שהגשנו, כך שההורות תוכר על בסיס הצהרה בלבד ויתייתר הצורך בהליך המשפטי, אבל עד שזה יקרה האתגר של בתי המשפט במקרה זה הוא להבין שמדובר בשתי אימהות שוות ושוויוניות של הילד ללא אבחנה בזיקה גנטית או ביולוגית ולנהל את ההליכים המשפטיים על בסיס נקודת המוצא הזו, אם על ידי מתן צו מהיר ואם ביחס שווה לשתי האימהות במקרים של פרידה.
אבא, אבא וילד
לזוג גברים האתגר הוא כפול, גם בהליך הבאת הילד לעולם וגם בהליך ההכרה בהורות של ההורה שאינו גנטי. למרבה הצער, מדינת ישראל עדיין לא מאפשרת לגבר יחידני או זוגות גברים לבצע הליך פונדקאות בארץ ואנחנו מחכים לפסיקת בגץ בעניין. מצב זה מאלץ זוגות גברים לטוס למדינות שונות בעולם כדי להפוך להורים. כיום ישנן שלוש מדינות עיקריות בהן הדבר אפשרי- ארה"ב, קנדה וקולומביה. כך שהאתגר הראשון של זוג גברים שרוצה להקים משפחה הוא לגייס את מאות אלפי השקלים הנדרשים להליך ולבחור את המדינה בהם יוכלו לעבור את ההליך. בארה"ב ובקנדה יוכרו שני האבות כהורים של התינוק, יחד עם זאת, בארץ יצטרכו לעבור הליך להכרה בהורות של כל אחד מהם, כולל ההורות של האב הגנטי, באמצעות ביצוע בדיקת רקמות.
האתגר של בתי המשפט: להקל על האבות את תהליך הכניסה לארץ כך שיוכלו להיכנס מהר ככל הניתן חזרה לישראל ולהירשם כהורים של הילד באופן פשוט ומהיר.
יחידניים - אב/ אם וילד
הדרך לאם יחידנית להפוך להורה היא פשוטה באמצעות בנק הזרע וככל שנדרשת תרומת ביצית, אלא אם ישנם אתגרים ביולוגים. גם מבחינה רישומית קל לאם יחידנית. היא נרשמת כאמא בין אם הביצית שלה ובין אם לא. אם היא תביא ילד באמצעות פונדקאות, עליה יהיה להוכיח קשר גנטי כדי להירשם כאמא. מבחינה משפטית כל עוד אין בן/בת זוג שחפצים בקשר עם הילד אין אתגרים משפטיים. אולם, עלולים להיווצר אתגרים אם בן/בת זוג תובעים קשר עם הילד במקרה של פרידה.
האתגר של בתי משפט: לבחון אם אכן האם הביאה את הילד לעולם לבד לעולם ללא בן / בת הזוג ובמידה וכן לכבד את האוטונומיה שלה בהורות.
במקרה של אבות יחידנים העניין מורכב ומאתגר יותר, כי הם זקוקים גם לתרומת ביצית וגם לפונדקאית. רישום ההורות יהיה על פי הוכחת אבהות גנטית דרך בית המשפט. במקרה בו האב יזדקק גם לתרומת זרע- ההליך לא יהיה אפשרי כלל.
הורות משותפת - הורות ללא זוגיות
אנשים שבוחרים להביא ילד לעולם באמצעות שותף להורות ללא קשר זוגי ביניהם. היום האופציה הזו הופכת ליותר ויותר נפוצה. אנשים המשתוקקים להפוך להורים, אך לא מעוניינים לעשות כן במסגרת זוגית ומעדיפים שיהיה להם פרטנר חוקי להורות.
האתגר שלהם נעוץ בעיקר בעובדה שיש לסכם את כל הניואנסים, אפילו הקטנים ביותר, להורות שתהיה בפועל. פעמים רבות הורות משותפת מתקיימת ללא היכרות ארוכה ועמוקה מראש ועל ההורים להכין הסכם מפורט ביותר עוד בטרם הכניסה להריון. "תהליך עריכת ההסכם מלמד אותם כיצד כל אחד מהם תופס ההורות, מה הם הציפיות והרצונות של כל אחד. ההסכמים מפורטים לפרטי פרטים ומתייחסים לתקופות שונות בתהליך, כולל התקופה שלפני הכניסה להריון, ההיריון עצמו, הלידה ותקופות שונות לאחר הלידה וברוב המקרים בכמה פעימות, למשל החודשים הראשונים לאחר הלידה, חצי שנה מהלידה, שנה מהלידה וכן הלאה. בהסכם מגובשים עקרונות הקשורים גם למקום מגורים של שני ההורים, אורח חייו של הילד, חינוך, קשר עם בני זוג של כל אחד מההורים וחלקו בחיי הילד, נסיעות לחו"ל, עקרונות ערכיים, קשר עם המשפחה המורחבת והרשימה עוד ארוכה". מסבירה עו"ד שינפלד. לאחר גיבוש ההסכם בית המשפט צריך לאשרו ולתת לו תוקף של פסק דין.
האתגר של בתי המשפט: לאפשר לאשר את ההסכמים עוד במהלך ההיריון. לא כל השופטים מאפשרים זאת, למרות שיש לכך חשיבות רבה מאחר ואישור הסכם מבעוד מועד מונע מההורים לחזור בהם מההסכמות שעל בסיסן יצאו לדרך. ההסכם צריך להיות קו מנחה של שופט שדן בתיק, כך שלא ייווצר מצב בו נקבעים סעיפים אשר סותרים את ההסכמות.
ריבוי הורים - 3 עד 4 הורים
ריבוי הורים הוא כשזוג נשים מביא ילד לעולם עם פרטנר להורות, או זוג גברים עם אישה או שני זוגות נשים ושני זוגות גברים. משפטית / גנטית לשניים מההורים זיקה לילד ואת ההורות של ההורה/ים הנוסף/ים צריך להסדיר. המדינה מתנגדת בתוקף להורות מעבר לשני הורים, למרות שאין כל חוק הקובע כמה הורים יהיו לילד. גם כאן אנחנו רואים גישה מתפתחת בבתי המשפט וניתנו החלטות ופסקי דין כאלה שנותנים הכרה כלשהי להורה שלישי ופסק דין שלא איפשר.
האתגר של משפחה כזו הוא עריכת הסכם, שישקף מראש את המעמד של ההורה שלא נרשם והבטחת זכויותיו וחובותיו כלפי הילד עד כמה שניתן באמצעות ההסכם, כולל רזולוציות של הסדרי ראייה במקרה של פרידה. השאיפה של הורים אלה היא לנסות להסדיר את הרישום, גם אם על ידי מתן תוקף של פסק דין להסכם.
האתגר של בתי המשפט: להבין שילדים הגדלים עם מספר הורים לא יודעים מי ההורים הרשומים בתעודת הזהות שלהם, מבחינתם אין כל הבדל בין הורה להורה ולהבין כי גם אם קשה לחברה / למדינה לקבל הורות משולשת או מרובעת היא קיימת ויש להגן עליה כחלק מההגנה על טובת הילד.
אמא, אבא וילד
לכאורה, למשפחה "סטרייטית" אין כמעט אתגרים משפטיים, אבל מה קורה כאשר משפחה כזו מתפרקת וההורים נפרדים? בעבר, בתי המשפט נהגו כמעט באופן אוטומטי לתת במקרה של פרידה משמורת לאם המשפחה בשילוב הסדרי ראייה לאב ששילם מזונות לאם. היום בתי המשפט שינו מסלול. המונח משמורת כמעט ולא קיים עוד והמושג "אחריות הורית משותפת" ו"חלוקת זמני שהות" תפס את מקומו.
האם והאב לוקחים חלק שווה בגידול הילדים וכלכלתם. מבחינה משפטית, הורים "סטרייטים" נרשמים באופן אוטומטי כהורים. האתגר של משפחות אלה הוא בעיקר בשעת פרידה, כשבית המשפט צריך להתאים את עצמו לשינוי החברתי המתחולל ולהכיר בשני ההורים באופן שווה, ללא כל אבחנה מגדרית והעדפה לאם.
