>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
הפעם הראשונה בה פגש אורי כהן את משפחתו של בן זוגו החדש, אלון גונן, הוא היה בטוח שכל המשפחה של אלון יודעת על הנטיה המינית שלו. "זה היה עד כדי כך טבעי, שהיה נראה לי שהם יודעים כבר שנים".
אבל בפועל, זו היתה הפעם הראשונה בה גונן יצא מהארון. האירוע, שלפי כל הדעות אמור היה להיות דרמטי, התקבל בקלות. "המשפחה שלו היא מהמשפחות החמות, והם מקבלים אותנו כחלק מהמשפחה", מסכם כהן בנחרצות.
עברו לגור יחד אחרי יומיים
הסיפור הייחודי הזה, שקשה למצוא רבים כמותו בהיסטוריה הישראלית של יציאה מהארון, הוא רק ביטוי אחד מבין רבים בחייהם של בני הזוג. גונן, בן 41, הוא שף ידוע המתמחה בבישול צרפתי ומעמיד את שירותיו בעיקר במסגרת של אירועים שונים. כהן, בן 40, הוא מנהל קשרי אורחים במלון קראון פלזה התל אביבי, במקביל לקריירה נדירה של רקדן פלמנקו.
השניים הכירו לפני 14 שנים. גונן מספר כי הם היו שכנים, והוא רצה לרכוש מכהן את הרכב שהוא העמיד למכירה. אבל כהן לא בטוח שזו כל האמת – גם היום. "הסיפור שהוא מספר - ואני לא יודע מה מסתתר מאחוריו – הוא שהוא התקשר לגבי האוטו שהוא רצה לקנות ממני. במשך 3 ימים דחיתי אותו, בגלל שלא הבנתי למה הוא רוצה להפגש ו'לדבר על זה'. יום אחד אמרתי לו 'אני מגיע ב-23:00 הביתה, ואתה מוזמן לבוא'. הוא הגיע, ישבנו ודיברנו כל הלילה. התעוררנו בבוקר ביחד, ואחרי יומיים הוא העביר את הדברים אלי. מאז לא נפרדו דרכנו".
כאשר כהן אומר את זה, הוא מתכוון לכל מילה. אחרי 3 שנות זוגיות, השניים התחתנו בטקס חתונה קטן על גג הבית, כאשר המעצב יובל כספין משמש בתפקיד הרב, בנוכחות בני המשפחות, כמובן. זמן לא רב לאחר מכן החליט גונן לעזוב לצרפת ללימודי קולינריה, וכהן עזב את הכל ונסע איתו. "זו היתה תקופה נפלאה, היינו רק אנחנו".
שנתיים לאחר מכן הם חזרו ארצה. זמן לא רב לאחר מכן גונן החליט לפתוח מסעדה, שקיבלה את השם אל באריו, וכהן הצטרף לפרויקט. במשך שלוש שנים הם עבדו ביחד, גונן במטבח וכהן בחזית, תקופה לא קלה בכלל. "לא הייתי ממליץ על זה. כשיש ריב במסעדה זה נגרר הביתה, ולפעמים היינו עם 'פרצוף' גם בבית. מי שמתחיל את מערכת היחסים בצורה הזו, זה יכול להיות מאוד קשה עבורו. אני כבר לא אעבוד איתו ביחד, למרות שזה חיזק הרבה דברים בינינו. צריך להיות בוגרים בשביל זה".
איך שומרים על זוגיות המשך 14 שנים? זה די נדיר בקהילה שלנו.
"אני לא יודע אם זה נכון שזוגיות נדירה, או שאנחנו אוהבים להגיד את זה על עצמנו. אני מכיר הרבה זוגות מסביבי. אני לא יודע למה אנחנו יחד, עם כל ההתרגשויות ואפילו קנאה וקנאות. אנחנו שני הפכים, אלון ואני. אפילו מבחינת מזלות, הוא דגים ואני עקרב, ואמרו לי שזה מצוין ביחד. הוא הרציני, הפרקטי, אני יותר אוהב שטויות".
שניהם אוהבים אוכל וידעים ליהנות ממנו. "היינו לאחרונה בסין ואנחנו קופצים לעוד 10 ימים כי יש כמה מסעדות שפספסנו. אנחנו באותו ראש מבחינת אוכל, אנשים, מוזיקה, ואולי עם השנים זה נהיה כך. בוא נגיד שאנחנו משעשעים את עצמנו ביחד".
מה עם ילדים?
"אם הם חוקיים, בני 17 ומעלה".
אין לכם תכנית להיות הורים?
"יש לנו 2 אחיינים שאנחנו מאוד קשורים אליהם, הילדים של אחותו, ולאלון זה גירה את הביציות. אבל אני עוד לא רואה את עצמי עושה את השינוי הזה בחיים, אני עוד ילד בעצמי. אם אנחנו רוצים לנסוע לסין ל-10 ימים, אז אנחנו קונים כרטיס ונוסעים. עם ילדים אתה לא יכול לעשות את זה. נורא כיף לי שיש ילדים בבית, ושבערב הם חוזרים להורים שלהם".
"נהיינו גאים מדי. צריך לחזור להיות עליזים"
בעוד גונן בנה לעצמו קריירה בתחום האוכל, כהן יצר לעצמו מסלול עתיר טוויסטים. בשנות ה-90 הוא למד משחק, ותקופה שיחק במחזות זמר. לאחר מכן הוא פרש ועבר לתחום התרגום והדיבוב, תחום בו עסק גם כשהשניים התגוררו בצרפת.
לאחר שחזרו ארצה, כהן, מוטרד ממשקל עודף של 10 ק"ג שנוצר מבגטים וחמאה, נרשם ללימודי פלמנקו כדרך להפעיל את הגוף.
מה שהתחיל כתחביב קטן הפך לקריירה מפתיעה. חרף העובדה כי כהן היה בסוף שנות ה-20 לחייו – גיל מבוגר יחסית להתחיל להתאמן בו – הוא הפך במהרה לאחד מרקדני הפלמנקו הידועים ביותר בישראל. כל זאת במסגרת להקת הפלמנקו הישראלית של מיכל נתן, המעלה בין ה-12 ל-20 במאי הלהקה פסטיבל הופעות מיוחד בשיתוף פעולה עם רקדן אורח בספרד.
כאשר כהן מדבר על הפלמנקו, העיניים שלו נוצצות. "זה התחום העיקרי שסובבתי את החיים שלי סביבו, כי הופעות יכולות להיות בכל מיני שעות וימים. לצערי הרב, להיות אומן בארץ זה לא דבר מפרנס". כיום הוא עובד במקביל בקראון פלזה, מתכנן להפוך את המלון לגיי פרנדלי ומתחיל לחשוב על עתיד בלי הפלמנקו.
"ככל שאני רוקד ונעשה יותר מקצועי, אני רואה את החוסר שלי בלימודי בלט, שהם הבסיס לכל ריקוד, מבחינת עדינות ויציבה. בגיל 41 אתה צריך להבין שמבחינת פיזיות, זה הכי רחוק שאתה יכול להגיע אליו. אבל אני תמיד ארקוד, כל זמן שאני אוכל ויהיו לי ברכיים, המוזיקה הזו עושה לי תמיד צמרמורת".
הקבלה המוחלטת ממנה הוא נהנה בחייו, כמו גם בן זוגו, היא שמביאה אותו – ככל הנראה – לסכם את השיחה שלנו עם המילים הבאות. "אני רוצה להודות להוריי על חינוך וילדות נפלאה. אני אוהב את מה שיצא. תמיד יש את השאלה, האם היית מעדיף להיות מישהו אחר. אז לא, ובטח שלא סטרייט. אני רוצה להמשיך להיות עם אלון ולהנות מהחיים. בגלל זה שמו אותנו לתקופה כזו קצרה בעולם הזה, בשביל להנות. עם כל ההתמסדות של ההומואים, אנחנו מאבדים מהעליזות שלנו. נהיינו גאים מדי. צריך לחזור להיות עליזים ולקחת את זה בקלות".
>> אני אוהב את הבן ההומו שלכם. למה אתם לא?