>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
מהי אקסית? בהגדרה של לסביות, כלומר, לא אקסית של סטרייטים כי יש פער תהומי בין השניים. אצלנו מנציחים אותן באנדרטות, אצלם מעבירים לחבר הכי טוב שלך בלי להסתכל אחורה ולשכוח איך קוראים לה כבר ביום שאחרי. למה זה ככה בעצם? שאלות של היצע וביקוש? או סתם סנטימנטליות רכושניות ואובססיב קומפלוסיב דיסאורדר?
אקסית היא זיכרון מעומעם של דבר כביכול טוב שהיה לנו בחיים עד שהוא נהרס: עד שהפסיקה האהבה, עד שהבנת שהיא לא תצא מהארון, או עד שפשוט היא החליטה שהחברה הכי טובה שלך היא סקס טוב יותר, נגיד.
איך ממשיכים הלאה מתוך זיכרון מעומעם אחת לשנייה? יש כאלה שיגידו שערבי סטוצים וקצת אלכוהול מדשדשים לך שלושה חודשים, ופתאום את כבר שוכחת מקיומה. אבל מתי בעצם אנחנו באמת מוכנים להמשיך הלאה? ומי אותה הבחורה שבעצם זוכה להמשיך איתנו במסע?
אקסיות. לכל אחת יש לפחות אחת כזו בארון, מעין שלד שהתולעים הכי קשוחות לא מצליחות לאכול. והוא נשאר שם, עומד זקוף ולא מאחר לבוא בכל רגע קל של בדידות. הוא שם כשאת מריחה פתאום את הבושם שלה, או בימי הולדת כשאת מחכה לראות את המספר עם הסיומת שלה על הצג, או לפחות לראות אם עכשיו אחרי שמחקת אותה מהפייסבוק היא בכלל תזכור שיש לך היום יום הולדת.
איך אנחנו אמורות להתנהל בסיטואציה הזו? יש כאלה שיגידו שהדרך הכי טובה להגנה היא התקפה: צאי עם החברה הכי טובה שלה; תעלי תמונות שמחות לפייס, כאילו זכית עכשיו בלוטו ואת עושה את דרום אמריקה ברוורס; יש כאלה שיגידו שהדרך הכי טובה היא בכלל למחוק אותה מהחיים שלך בכל דרך אפשרית, ואם אפשר לדבר עם ה-FBI על תוכנית להגנת עדים זה גם אחלה. תמיד חלמתי להיות עם קארה שחור, להיות נשואה + 3 ולגור בפרוורי ארה"ב ולהיקרא עדנה גרפילד. אבל זו רק אני.
יותר מסובך זה מה שקורה באותם רגעים של הבדידות הבלתי נשלטת הזו. מי ממלא שם את החסר? מי יודע מתי להיות שם בזמן המתאים כדי לנצל את הרגע ולכבוש לנו את הלב מחדש? כדי להראות לנו את כל החסכים שחווינו בתקופה ענקית של זוגיות, שכרגע נראית לנו הדבר הכי טוב שקרה לנו אבל בפועל היא מה זה לא?
ה-F ב-BFF זה לא מה שאת חושבת
לצערנו, או לטובתנו, אלה תמיד החברים הכי טובים שלנו. כלומר החברות הכי טובות, ויש להן עדיפות על לסביות, כי הן מחבקות אותך כפיות בלילה בלי רגשות אשם שזה אומר עליהן משהו, או שולחות מכתבים למעריב לנוער של "התחבקתי עם לסבית, האם אני בהריון?".
אבל מה קורה שהגבולות ניתקים בין חברות טובה לבין רגשות שבלב? כשהבדידות סוחפת למקומות שבהן את כבר לא בטוחה מה את רוצה? איפה אנחנו בעצם חוצות את הגבולות למקומות שאסור לדרוך בהם?
הדוניזם היא פילוסופיה שטוענת שהתענוג הוא המצב הטוב ביותר לאדם, הן מבחינה בריאותית והן מבחינה שכלית. זה מסביר למה כשהמצב טיפה מחניק והלבד מתגבר על כל הטוב שאי פעם היה לנו, חברה טובה שמניחה את היד על הכתף הנכונה ולוחשת את המילים שאת כל כך צריכה לשמוע, נראית כמו הדבר הטוב הבא. אלא שמכאן והלאה החיים הופכים לסיפור בהמשכים של איך התגלגלנו למקום הזה. כי כשאת קמה בבוקר מחובקת עם החברה הכי טובה שלך, בעירום, אין לך כל כך מה להגיד חוץ מ"הרגשתי לבד...". ומה עושים כשהיא, בתמימות, רק רצתה להיות שם בשבילך ולאהוב אותך כדי שתוכלי לעבור את זה הלאה, אבל את השתמשת בה כדי לעבור דקה של בדידות כי בסך הכל זה נוח, זה שם וזה קיים?
מגיע לנו, יותר מכל אקסית שהייתה לנו, את ההיסטוריה שהיא הותירה בנו ואת הזיכרונות, שככל הנראה נעביר בקופי פייסט לבנאדם אחר שנמצא בחיים שלנו. סביר שמבלי לשים לב בכלל, נעתיק את המחשבות שלנו ללב של אותו בנאדם, ונעשה מה שנקרא בתורה "משליך". נשליך את כל אותן הרגשות, המחשבות, הזוגיות, הפרידה, האכזבה והאהבה שלנו על הבנאדם הטוב הבא.
אני מניחה שבחיים לא נדע להציב את הגבול הדק שעובר בין חברות לזוגיות. לעיתים הקו נשבר, לפעמים הוא נהרס, לפעמים הוא בכלל לא קיים ויצרנו לעצמנו מערכת יחסים פיקטיבית שכלל לא קיימת. אבל חשוב לזכור שאנחנו יוצרות את המציאות והיא חלק ממי שאנחנו. אנחנו מביאות על עצמנו את הגורל שבחרנו, ולפעמים זה יכלול גם ללכת לישון עם הטעם הרע הזה בפה ולקוות שיום אחד הוא ישתנה למתוק. כי מגיע לנו יותר.