"תביאו שניים, תביאו שלושה, תביאו ארבעה ילדים. ילדים זה שמחה" - השיר הפופולרי שמוכר בפי כל הפך מזמן לנורמה חברתית בחברה הישראלית. דתיים וחרדים וגם חילוניים מקיימים את מצוות "פרו ורבו", ומדרגים את הרצון להקים תא משפחתי גבוה בראש סולם העדיפויות. תרבות זו לא פוסחת על הקהילה הגאה בישראל. למרות שמשרד הפנים לא מנהל רישום פורמלי של זוגיות להט"בית, ניתן לקבוע בביטחון שישראל הפכה לאחת המדינות עם הכי הרבה משפחות גאות בכל העולם ביחס לחלקה של הקהילה באוכלוסייה. 35 אלף משפחות גאות ליתר דיוק, וילד אחד לפחות לזוג הורים מאותו מין, לפי נתוני ארגון "משפחה חדשה". השאלה היא מדוע על אף האפליה והאתגרים שעומדים בפני להט"בים בישראל להביא ילדים לעולם, מספר המשפחות עולה משנה לשנה?
ארבעת המרואיינים בכתבה, שניים מהם אבות גאים, הסכימו שהרצון להביא ילדים בקהילה דומה לרצון בחברה ההטרוסקסואלית, דבר שנובע מהעיקרון המרכזי של הפריון בתרבות הישראלית. פרט למצווה הדתית, גם טראומות לאומיות שהביאו לגדיעה של שושלות גנטיות כמו השואה או מלחמות ואירועי טרור, הפכו את הבאת הילדים לערך לאומי. בניגוד לאירופה, החברה בישראל לא מעניקה לגיטימציה לזוגות או ליחידים שבוחרים שלא להביא ילדים לעולם. הדבר בא לידי ביטוי בכך שמדינת ישראל היא אחת המדינות הבודדות בעולם שמסבסדת ומנגישה טיפולי פוריות כמעט לכולם.
תופעת ההורות היחידנית שבולטת בישראל באופן דרמטי בהשוואה למדינות המערב, מדגישה אף יותר את הכמיהה להיות הורה גם שלא דרך הטבע, אלא באמצעות פתרונות טכנולוגיים, דוגמת תרומות זרע וביצית ופונדקאות. יחד עם זאת, לקהילה הגאה גורמים ומניעים נוספים להבאת ילדים שאינם קיימים בחברה הסטרייטית.
"הורות היא בעלת סטטוס גבוה בישראל"
אירית א. נהר, מטפלת משפחתית וזוגית, מנחת קבוצות לקראת הורות ומקיימת מפגשי הורות משותפת במרכז הגאה ומלווה שותפים להורות, מספרת שכל שנה אחרי מצעד הגאווה היא מקבלת טלפון מכתב זר שהגיע לסקר את המצעד. לדבריה, "הורות היא בעלת סטטוס גבוה בישראל. אנחנו חברה שנלחמת על עתידה והבאת ילדים נחשבת לתרומה לחברה. חשוב גם לזכור שאנחנו אומה משפחתית, ואם בארצות הברית בני 18 לומדים הרחק ממשפחתם בקולג', בישראל הורים מבקרים את הילדים שבוע אחרי תחילת הטירונות. האירועים המשפחתיים, החגים וארוחות השישי הם מרכיב חשוב בהוויי החברתי. הגשמת ההורות נותנת ללהט"ב, הנאבקים על השתייכותם בחברה, מקום סביב למדורת השבט המשפחתית".
אודי לדרגור, יו"ר עמותת אבות גאים וממייסדיה, אב גאה לשלושה ילדים שנולדו בהליכי פונדקאות. העמותה שהקים פועלת להשוות את זכויות האבות הגאים לכלל ההורים בישראל. כשהוא יצא מהארון בסוף שנות התשעים, חשש שלא יקים משפחה לעולם אבל ככל שחלפו השנים הבין שהדבר אפשרי. "כשבעלי ואני החלטנו שהגיע הזמן להרחיב את המשפחה, בדקנו את האפשרויות השונות והגענו למסקנה שהורות משותפת לא מתאימה לנו", הוא נזכר, "רצינו תא משפחתי אורגני, שחי בבית אחד מבלי שהילדים יצטרכו לעבור מבית לבית או שנוגבל לגבי מקום מגורים. במהרה הבנו שאפשרויות הפונדקאות בישראל והאימוץ בישראל ובחוץ לארץ חסומות בפנינו. נותרנו עם ברירה אחת – פונדקאות בחוץ לארץ, שהייתה ועודנה הדרך המורכבת והיקרה ביותר".
אחרי כמעט שלוש שנים, באה לעולם בתם הבכורה ושנתיים וחצי מאוחר יותר נולדו להם שני ילדים נוספים. על התהליך המורכב בהבאת ילדים מוסיפה נהר שילדים הנולדים במשפחות להט"ביות הם "ילדי שמנת". "הורים גאים צריכים לעבור דרך חתחתים כדי להביא ילד לעולם", היא מסבירה, "לא מדובר רק בתשעה חודשים של היריון, אלא בתכנון ארוך טווח שלוקח כמה שנים. צריך לגבש את הרצון הפנימי, להתחבט ולהחליט לגבי הדרך המתאימה, למצוא את השותפים, לגייס את האמצעים הכלכליים ועוד".
לדרגור מספר ש"השאלה הראשונה ששואלים אותי כשאני עם בעלי וילדיי היא 'איפה אימא?', כאילו משפחה שיש בה רק אבא או שני אבות שווה פחות. גם החברים שלי באירופה מסתכלים על המשפחה שלי בתמיהה. הם לא מבינים למה כל כך הרבה בקהילה פה בוחרים להביא לעולם ילדים. אני בטוח שהמאבקים המשפחתיים של הקהילה הגאה בארץ על האפשרות השוויונית לאמץ ילדים ולעבור הליכי פונדקאות בישראל, מקדמים את מאבק הקהילה על שוויון כללי ורחב".
"כאבות גאים יש לנו הרבה חופש לצד דילמות לא פשוטות"
ד"ר אילן טבק אבירם, פסיכולוג קליני מומחה, אב גאה לשלושה ילדים שנולדו בהליכי פונדקאות, הרגיש שהבאת ילדים הינה שלב טבעי וחשוב בזוגיות שמוסיף לבני הזוג מחויבות והתמסרות לחיים. "המסלול שלנו למימוש הורות היה ארוך ומפותל וכלל שנים של ניסיונות רבים ללא הצלחה", הוא מעיד, "דווקא משום שבישראל אין לקהילה הגאה זכויות אימוץ ונישואין, רבים בקרבה רואים בהבאת ילדים כרטיס כניסה למיינסטרים הישראלי. בדומה לשיעור גבוה יחסית של מתגייסים לצבא מהקהילה – הבאת ילדים מטרתה לקבל לגיטימציה מצד החברה. אמנם זו לא המטרה המרכזית, אבל הבאת ילדים והפיכה למשפחה מחזקת את הקשר בין החברה הסטרייטית לבין החברה הגאה, למשל דרך מסגרות חינוך כמו גני ילדים ובתי ספר".
"כשני אבות, אנו בעיקר חווים את הקשיים שכל ההורים חווים ברצון לאזן בין הקריירה והפרנסה לצרכים של הילדים", הוא מוסיף, "הרבה פעמים עולות לנו שאלות על השונות של המשפחה שלנו ומה שעוזר לנו זו העובדה שמהתחלה היינו פתוחים בהנחלת הסיפור המשפחתי הייחודי שלנו לילדים באופן כנה ושקוף. כאבות גאים יש לנו הרבה חופש לצד דילמות לא פשוטות, והרגשת שונות שתמיד קיימת גם בסביבה תומכת ומפרגנת".
קיימים כמה פתרונות ללהט"ב שרוצים להביא ילדים בעולם, ואחד הפתרונות שזוכים לאחרונה להתעניינות בעקבות הקשיים הנערמים בתחום הפונדקאות, הוא הורות משותפת בין גבר ואישה שאינם נמצאים בקשר רומנטי ביניהם, אלא מתחברים למטרת הורות. בהליך זה, כל אחד מהצדדים זוכה בשותף להתחלק איתו בכל תחומי המחויבות ההורית. הדבר נפוץ אצל נשים לרוב בגילאי 35-42, וגברים בערך מגיל 38. דרך נוספת היא כמובן תרומת זרע עבור לסביות ופונדקאות עבור גברים.
"נראה בעתיד יותר ויותר משפחות גאות"
מייסדת ומנכ"לית ארגון "משפחה חדשה", עורכת דין אירית רוזנבלום, סבורה שהמצב בישראל טוב בהשוואה לעולם דווקא כי אין חקיקה חד משמעית בנושא. "בישראל כמו ברוב העולם לא חוקקו חוקים שמקדמים שוויון בין הלהט"ב לסטרייטים", היא גורסת, "זה המצב הטוב ביותר שהקהילה יכולה לבקש מפני שהדבר מאפשר מרחב למציאת פתרונות יצירתיים בדיוק כמו שהקהילה הגאה מוצאת". ארגון "משפחה חדשה" פועל מזה 20 שנים להכרה ערכית וחוקתית במשפחה, לרבות, כל התאים המשפחתיים בישראל והשוואת זכויותיהן של משפחות מכל הסוגים והמינים. הארגון מסייע לכל מי שחפץ לבנות זוגיות, הורות ומשפחה.
המאבק לזכות להינשא ולהביא ילדים אינו ראוי?
"אני מאמינה שזוגיות ומיסודה זה עניין אינטימי ופרטי שהיחיד ולא המדינה צריך לתקף אותו. ברגע שאתה נותן למדינה את הכוח לתת לזוגיות תוקף, אי אפשר לבוא אליה בטענות על מה שהיא תחליט. אני מתנגדת גם לנישואים אזרחיים, ומאמינה שמוסד הנישואין צריך להתנתק מהמדינה ולא להיות מוכפף לה. עלינו להפסיק להתחתן באמצעות המדינה".
לדעת רוזנבלום, "בעיית הזוגיות של הלהט"ב נפתרה במדינת ישראל והיא צריכה לשמש דגל לסטרייטים אבל הזכות היחידה שאין לקהילה בהשוואה לסטרייטים היא אולי החשובה מכולן והיא להיות הורה". תהליך הפונדקאות וההולדה בישראל לא שונה ממדינות מערב דוגמת צרפת ואפילו גרמניה, שגם בהן זוג גייז לא יכול להביא ילדים בפונדקאות. אך לדבריה, "העובדה שהומואים זקוקים לפתרונות טכנולוגיים כדי להביא ילדים היא שערורייה. זה לא מוסרי שקבוצה אחת באוכלוסייה תהיה זכאית להמשכיות ואחרת לא. נשים יכולות ללכת לבנק הזרע, אבל מי קבע שזה מוסרי? גם אימוץ בישראל הוא בלתי אפשרי, לעומת ארצות הברית לדוגמה. כך נוצר הפתרון של שותפות הורות שהוא באמת הפתרון המתקדם ביותר של התא המשפחתי החדש, שבו קיימת הפרדה מוחלטת בין מערכת יחסים אינטימית למערכת יחסים הורית וחברית".
ומה צפוי בעתיד?
"קשה לי לומר אבל תחושת האופטימיות שהייתה לי לפני עשר שנים התפוגגה. אני בטוחה שחוקים שמקדמים שוויון לא יעברו בכנסת בזמן הקרוב אבל דבר אחד בטוח: אין שום סיכוי שהקהילה הגאה ובכלל הציבור הליברלי יוותרו על המאבק להורות ועל הזכות להיות שווים. ככל שעובר הזמן, יותר הומואים מבינים שילדים פורצים את חומת הבדידות שהם מרגישים. לכן, אני מאמינה שנראה בעתיד יותר ויותר משפחות גאות, ויותר קרבה בין הקהילה הגאה לקהילה הסטרייטית על בסיס אותה משפחתיות".
>> "הוציאו אותי מהארון בפני אשתי בכפייה"
>> "הייתי בגישה שלא צריך להסתיר בולבול בסרט"
>> מי מהדמויות הגאות באמת גיי במציאות ומי ממש לא?
אם כך מסתמן שהפרדוקס הישראלי הטומן בחובו את המרכזיות של הדת, שדוגלת בשמרנות ובחוסר קבלה של משפחות גאות, לצד העובדה שיותר ויותר משפחות גאות מביאות לשינוי בשטח שמתבטא גם בערכות משפטיות, ימשיך ללוות את החברה הישראלית בעוד שנים רבות.
