כבר ברגע הראשון שהכרנו במסיבת יום הולדת של ידידה משותפת, היה לי ברור שהוא הולך לשבור לי את הלב. אני ידעתי טוב מאוד מי הוא, כמו כל אזרח במדינת ישראל בערך, ואפילו תמיד חשדתי שהוא הומו או לפחות ביסקסואל, אבל גם בחלומות הפרועים ביותר שלי, לא האמנתי שיום אחד אהיה בן הזוג שלו. בערך.
מהמבט הראשון שהוא זרק לעברי, לא היה לי ספק שהוא בעניין שלי. כל מבט נוסף צעק את זה יותר ויותר. כשיצאתי החוצה לעשן, הוא פתאום הגיח. הסמול טוק הפך מהר מאוד לפלרטוט. לא מהסוג המפורש, אלא כזה שניתן לקרוא רק בין השורות, אבל בהחלט אי אפשר להתעלם ממנו. הוא צחק עליי שלא ראיתי את הסרט "אחר צהריים של פורענות". "איזה מן הומו אתה?", הוא שאל בזלזול. אחר כך הוא נתן לי את המספר שלו, ואמר שאני מוזמן לבוא לצפות בו אצלו כדי "לסתום לי את החור". כמובן שהתקשרתי מיד למחרת, וכבר באותו ערב הגעתי לביתו.
מצד אחד כל השיח בינינו היה ידידותי בלבד, לכאורה, אבל מתחת לפני השטח היה ברור לגמרי שלא חסרות אג'נדות נסתרות. התחלנו לראות את הסרט, אבל לא סיימנו אותו. אחרי חצי שעה בערך, כשהרגל שלו נגעה ברגל שלי "בטעות", הסתכלתי עליו ואמרתי: "אני ממש רוצה להתנשק איתך". תוך פחות משנייה לדעתי הלשון שלו כבר התערבבה בלשון שלי. זו הייתה הנשיקה הכי רומנטית שחוויתי מאז הנשיקות הראשונות כשהייתי נער.
הנשיקה התפתחה לסקס סוער כמובן. עוצמתי ומלא תשוקה, מהסוג שלא שוכחים אף פעם. זה מצחיק שעשינו מאז סקס כל כך הרבה פעמים, אבל את איך שהרגשתי במיטה שלו בפעם הראשונה לא אשכח לעולם. לא רק בגלל שהיה כל כך כיף, בגלל שהתחלתי להתאהב בו נואשות תוך כדי הסקס הזה. זה לא קרה לי בחיים. בזמן שהייתי בתוכו, הבטתי עליו וחשבתי לעצמי, "אתה לא נורמלי אהה? אתה כבר מאוהב בו לגמרי".
"הרגשתי שזכיתי בלוטו, אבל עמוק בפנים, ידעתי שמדובר באשליה"
מי לא רוצה בעל חכם וחתיך ועשיר ומפורסם? הרגשתי שזכיתי במיליונים בלוטו, אבל עמוק בפנים, ידעתי שמדובר באשליה. ידעתי שהוא עמוק בארון. יותר מזה, הוא אפילו ציין והדגיש פעמיים בתחילת הפגישה שהוא "לא הומו" ו"ממש אוהב בנות". בסקס עם גברים, לעומת זאת, היה ברור שהוא שולט היטב. רמת הביצוע שלו הסגירה שזו ממש לא הייתה הפעם הראשונה שלו. הוא ידע טוב מאוד מה לעשות ומתי. שאלתי אותו אחרי אם הוא היה עם עוד גברים לפניי, הוא טען שרק פעם אחת מזמן. גם מהתשובה המגומגמת שלו אפשר היה להבין שהוא משקר. אבל כל זה לא היה אכפת לי, כי הרי שום דבר לא באמת חשוב כשמתאהבים. העיוורון מחלחל לאט ולומדים לחיות עם המגבלות. אז כן, יש לי בן זוג מושלם, אז מה אם הוא לא לגמרי בן זוג שלי?
החודשים הראשונים עברו בלי ששמתי לב. הייתי כל כך מאוהב והיה לנו כל כך כיף יחד, שכמעט ולא הפריע לי שום דבר. הייתי בא אליו כמעט כל לילה. לפעמים בערב ולעיתים נדירות מוקדם יותר, לרוב בלילות. היו לו את החיים שלו ולי את החיים שלי, והחיים שלנו נפגשו בעיקר אחרי חצות לשעתיים-שלוש. מדהים איך חלק כזה מזערי ביום יכול להיות החלק המשמעותי ביותר בו. בשעתיים-שלוש האלו הרגשתי הרבה יותר חי מאשר בשאר השעות.
לפעמים היינו רואים סרט ואז עושים סקס, לפעמים היינו משחקים בפלייסטיישן ואז עושים סקס, לפעמים היינו משחקים קלפים ואז עושים סקס, ולפעמים רק עשינו הרבה סמים והרבה סקס. אם נפגשנו בממוצע חמש פעמים בשבוע, זה אומר שעשינו סקס חמש פעמים בשבוע. במשך שנתיים. מוכרחים להודות שמדובר בהספק מרשים יחסית לבני זוג, סטרייטים והומואים כאחד.
במשך שנתיים הייתי מגיע אליו בלילות. הוא היה אצלי פעמיים וחצי. פעם אחת הוא הגיע וברח אחרי שעה. קיבל שיחת טלפון, התנצל שהוא חייב ללכת ונעלם. חוץ מהפעם הזאת, הפעמיים האחרות היו מדהימות. התרגשתי כל כך לארח אותו בבית שלי לשם שינוי. הוא אפילו אמר: "מרגש אותי לראות אותך בסביבה הטבעית שלך". זו הייתה הפעם היחידה שהוא דיבר על רגש במהלך כל אותן שנתיים. בכל פעם שניסיתי לדבר על רגשות, הוא נרתע. פעם הוא אפילו העז להגיד לי: "נו, בחיאת, אל תהיה הומו". חצוף!
אמרתי לו שאני אוהב אותו רק פעם אחת, כשהיינו דלוקים במיטה שלו, כמה דקות אחרי שגמרנו. הוא הסתכל עליי במשך דקה ארוכה ולא אמר כלום. שאלתי אותו: "אתה אוהב אותי?". הוא חייך וענה: "איזה מצחיק אתה, ברור". זה הכי קרוב להצהרת אהבה שאי פעם קיבלתי ממנו, אבל זה כל מה שהייתי צריך.
"הגוף שלו ידע להגיד 'אני אוהב אותך' ואפילו 'אתה שלי'"
ידעתי שהוא מאוהב בי. ידעתי שגם הוא מרגיש אליי בדיוק את אותו רגש עז שהוא מרגיש אליי. לא באמת הייתי צריך שיגיד לי את זה, כי הרגשתי את זה בכל אותן פעמים שעשינו סקס. הגוף שלו אמר "אני נמשך אליך בטירוף", אבל הוא גם ידע להגיד "אני אוהב אותך" ואפילו "אתה שלי".
בדרך כלל לא נשארתי לישון אצלו. נשארתי רק כשהוא ביקש שאשאר לישון, וזה קרה אולי ארבע-חמש פעמים. לרוב, רבע שעה אחרי שגמרנו כבר הייתי מחוץ לבית שלו. כמו סטוץ שחוזר על עצמו שוב ושוב במשך שנתיים. כמה קרוב שהרגשתי אליו בשעות שביליתי אצלו, ככה רחוק הרגשתי בכל פעם שיצאתי מביתו. שוב הוא הופך להיות אדם זר, שאסור לי להיראות במחיצתו בשום אופן. אחרי שנה וחצי שהיינו יחד, פגשתי אותו במקרה באמצע היום, כשהוא ישב עם עוד חבר מפורסם שלו במסעדה תל אביבית ידועה. כמובן שניגשתי להגיד לו שלום. זה היה הרגע שהבנתי לראשונה עד כמה מעוותת המציאות בה אני חי. הוא הביט בי מופתע לרגע, ואז ענה לי: "אהה, לא זיהיתי אותך... מה עניינים?". מיותר לציין שלילה קודם ביליתי במיטה שלו, נכון?
התרגלתי לזה שלכל ההשקות והאירועים הנוצצים הוא הולך עם כל מיני בחורות צעירות. בדרך כלל מיד התחילו השמועות שהוא יוצא עם אותה בחורה, וזו הייתה בדיוק המטרה. התרגלתי לזה שאנחנו נפגשים רק בבית ורק לשעתיים-שלוש. אפילו התרגלתי לזה שאף אחד מהחברים שלו לא מכיר אותי או שמע על נוכחותי בחייו, ושכל החברים שלי חושבים שאני משוגע שאני יוצא עם בחור בארון, בזמן שאין להם מושג שמדובר באישיות מפורסמת שהם מכירים. עם הכל הייתי מוכן לחיות בהכנעה כי ידעתי שיש לי סיכוי להינצל - יום יבוא והוא ייצא מהארון - בזכותי! בזכות האהבה שלנו. האהבה שלנו תעזור לו לצאת מהארון. כך האמנתי לפחות עד אותה פגישה במסעדה.
"אין לי ארון לצאת ממנו כי אני לא הומו!"
בחצי השנה שהיינו יחד אחרי אותה פגישה במסעדה הפכתי לבלתי נסבל. התחלתי לנסות לדחוף אותו לצאת מהארון בכוח. הפסקתי להיות הבחור המרצה שהייתי במשך שנה וחצי, ופתאום עמדתי על שלי. דחקתי אותו לפינות ואיימתי שאין לי כוונה להישאר אם הוא לא ייצא מהארון בסוף. הצבתי לו אולטימטום. יום אחד הוא ממש התעצבן וצרח עליי: "יאללה עם הארון הזה! מה לא ברור? אין לי ארון לצאת ממנו כי אני לא הומו!". זה היה הקש ששבר את כל הגבות של כל הגמלים בעולם מבחינתי. באותו רגע זה הכה בי: הוא לעולם לא ייצא מהארון. הוא לעולם לא יהיה שלי. הוא מעולם לא היה שלי.
אני הייתי עבורו משחק של שעתיים-שלוש ביום, בדיוק כמו הפלייסטיישן והקלפים ששיחקנו. גם הסקס, הכל היה רק משחק. שעשועון אסקפיסטי לסוף היום ולא יותר. משחק איתי בנדמה לי, ההומו שיכולתי להיות. הומו או לא הומו, אין ספק שהבחור נמשך לגברים ממש כמוני, אבל ההבדל בינינו שהוא אפילו לא נמצא בשלב שהוא מודה בזה בפני עצמו. שלב שאני אישית עברתי בכיתה ח' בערך.
לא הייתה לי בעיה לחכות לו אפילו עוד שנתיים, אם זה היה הזמן שהוא היה צריך להבשיל ולצאת מהארון, אבל הבחור חי בהכחשה כל כך עמוקה, שלא אתפלא אם בסוף אקרא בטורי הרכילויות שהוא התחתן עם אישה והביא איתה ילדים. אני ממש מקווה בשבילו שזה לא יקרה. אני מאחל לו שבסוף הוא ילמד לקבל את עצמו בדיוק כמו שהוא, ויבין שלהתכחש לנטייה המינית שלך זה כמו להתכחש לצבע העיניים שלך. זה שלך, ככה נולדת, וזה חלק ממה שהופך אותך לכזה מדהים.
עברו יותר מחמש שנים מאז. לא שמעתי ממנו ולא ראיתי אותו שוב. מדי פעם ראיתי אותו בטלוויזיה ובעיתונים ובאינטרנט, אבל לא פנים אל פנים. פעם קראתי שהוא יוצא עם איזו סלב מתכנית ריאליטי שלא ראיתי. שמו תמונה שלהם מאיזה אירוע מחובקים. אפילו בחיבוק שלו ראיתי עד כמה הוא נמשך לגברים.