מחקר חדש שנערך בארה"ב מצא שמרבית ההומואים מעל גיל 45 חיים לבדם, ללא משפחה או בן זוג. הסקר נערך בידי אגודה אמריקאית למחקר חברתי בקרב הקהילה הבוגרת. בסקר נבדקו 1782 להט"בים מרחבי ארה"ב, ונשאלו על תהליך ההזדקנות שלהם. הסקר מצא שכ57% מהגייז הנבדקים מעל גיל 45 הם רווקים. המספר בולט במיוחד לאור ההבדלים בינו לבין הלסביות (39%) ובין גברים ונשים ביסקסואלים (48%).
"יש יותר גייז במערכות יחסים מאושרות מאי פעם, אבל זה לא מפתיע אותי", מסביר העיתונאי מת’יו טוד, "כמובן שזה בסדר כמור להיות רווק אם זה מה שאתה רוצה, אבל הכרתי כל כך הרבה הומואים רווקים שממש רוצים מערכת יחסים רצינית אבל פשוט לא יכולים למצוא את האחד".
המחקר החדש נערך במטרה לבדוק אילו אתגרים עומדים בפני האוכלוסייה הלהט"בית המתבגרת. ההבדלים נראים לעין, "גברים הומואים בהסתברות גבוהה בהרבה לחיות בגפם", נכתב במחקר, "הומואים פחות מקושרים מלסביות בכל סוג של יחסים שנבדקו, מחברים להט"בים ועד חברים סטרייטים, מבני זוג ועד שכנים". אמנם לשם השוואה, סקרים מצאו שכ-69% מהמילניאלז הגאים רווקים. כולנו מתחילים רווקים, אך מסתבר שלהטרוסקסואלים וללסביות נטייה להמשיך את חייהם בתוך מערכת יחסים ארוכת טווח. אז מדוע דווקא הומואים מבוגרים בודדים יותר?
"בחברה שלנו, תהליך ההתבגרות כהומו יכול להסב פצעים אנושים לביטחון העצמי שלנו", טוען טוד, "כדי להיפתח למישהו באמת, מעבר לרמה הגופנית, אנחנו צריכים להתחבר גם למקום הזה, ואם יש בנו חלק שעדיין מתבייש ואנו מעדיפים לנעול אותו מאחורי מנעול ובריח, אז זה אפילו מפחיד יותר".
אפליקציות דייטינג לא עוזרות - להפך
הכאב והדחייה שחוו הומואים רבים שנולדו בשנות השישים והשבעים, מלווים אותם לעיתים לאורך חייהם, ומונעים מהם לקשור קשרים עמוקים עם הזולת. הכאב הזה לרוב בא עם מנה גדושה של הומופוביה מופנמת, שגורמת לנו להאמין שמה שאנחנו רוצים ("גבר גברי סטרייט") הוא בעיקר מה שאנחנו צריכים (בן זוג אוהב).
יש הטוענים כי לאפליקציות להיכרויות למטרות מין יש תפקיד מיוחד במצב. הזמינות של הסקס, ההיצע השופע והמיידיות שלו, כל אלו תורמים להסבת הריכוז כלפי סקס על פני מערכת יחסים משמעותית. כמובן שאין בזה כדי לגנות הרגלי מין מכל הסוגים. הכוונה היא שעם העיסוק הקבוע במפגשים מיניים, היכולות שלנו ליצור קשר לטווח ארוך יותר מתנוונות, ואנו מתקשים בזה יותר. ההיצע עובד גם הפוך, כשמחוץ לשטחים עירוניים אחוז הלהט"בים צונח, ומציאת שידוך הולם בטווח הולם הופכת קשה מדי.
אצל רבים אחרים, HIV מהווה גורם נוסף. כך למשל מובא במחקר המקרה של כריסטיאן בן 58, רווק שבריאותו נפגעה קשות מ-HIV לפני שנים רבות, ועודנה בסכנה. "חברים רבים אבדו לו במגפת האיידס של שנות ה-80 וה-90", נכתב במחקר, "ובעוד שהוא מתמיד בעבודתו, הוא נפגע באופן טראומתי מהנגיף ורואה את עצמו פגום באופן בלתי הפיך".
נפגעיה העיקריים של מחלת האיידס היו גברים הומואים בשנות השמונים והתשעים, ובאופן פוחת לתוך המילניום החדש ועד היום. הקהילה ההומואית הבוגרת איבדה רבים מחבריה, וייתכן שלו היו שורדים, הרבה מערכות יחסים שנרקמו אז היו עומדות כיום.
ייתכן שהומואים מבוגרים חיים לבדם פשוט כי הם יכולים, בהשוואה ללסביות שנתקלות בקשיים. למרות ה"חריגות", גייז מרוויחים דבר או שניים מהפריבילגיה הגברית שהייתה נוכחת עוד יותר בדורות הקודמים ועדיין קיימת. מבחינה כלכלית, הומואים מבוגרים מרוויחים יותר מלסביות מבוגרות פשוט כי הם גברים. קל להם יותר למצוא סקס אם ירצו, בגלל אופן ההתנהלות המיני של גברים שאוהבים גברי, והדעה החברתית מקבלת ביתר קלות רווקים מבוגרים מאשר רווקות, ללא הבדלי נטייה מינית.
>> שנה גאה: 18 הכוכבים שיצאו מהארון השנה
>> יוצאים מהמזווה: אלו השפים הגאים של ישראל
>> "אחרי שבן הזוג שלי מת, לא נרדמתי ארבעה ימים"
בסופו של דבר, מספר האפשרויות לא נבדקו עד הסוף, ואפשר להניח שהומואים פשוט מעדיפים מערכות יחסים שאינן מערכת יחסים מונוגמית ארוכת טווח. בסקרים קודמים הוכח שלמרות שהרבה מצביעים על רצון להיות בקשר מסוג זה, המספרים מצביעים לכיוון ההפוך. האם המציאות מרסקת בפנינו את החלום המונוגמי, או שאולי איננו מוכנים להודות במציאות?
