מייק יאמל, קואוצ'ר ומטפל, מצא את עצמו מתאהב בחבר הכי טוב שלו. בעקבות המקרה כתב יאמל על הניסיון האישי שלו כגבר סטרייט שהתאהב בגבר סטרייט אחר.
"תמיד התגאיתי בכך שאני אדם פתוח, שינסה כל שיטה או טיפול של מודעות עצמית, ואכן ניסיתי את כולן ואפשר להגיד שכבר 'מצאתי את עצמי'. זו הסיבה שמצאתי את עצמי בשטח לא מוכר כאשר בתור הבחור הסטרייט שסגור על עצמו ויודע בדיוק מי הוא, הבנתי שאני מאוהב בחבר הכי טוב שלי. גבר שהכרתי במשך שבע שנים, שמעולם לא חשבתי עליו בצורה רומנטית".
יאמל הרחיב ושיתף את קוראיו כיצד הקשר התפתח:
"לפני שנתיים חליתי במחלה קשה מאוד, וגארט, השותף שלי ואחד החברים הכי טובים שלי באותו הזמן, דאג לי. הוא הביא לי את התרופות מבית המרקחת, בישל לי ארוחות ערב, נשאר בימי שישי בערב כדי לצפות איתי בסרטים ואפילו עיסה לי את הגב כשסבלתי מכאבים. בכל יום חיכיתי בקוצר רוח עד שהוא יגיע הביתה מהעבודה, התחלתי לשחזר שיחות שהיו לנו כשהייתי לבד והתגעגעתי אליו כשהוא נעלם.
"אחרי שהתחושות האלו הפכו לשגרה, התגנבה בי מחשבה קטנה - שאני אוהב אותו. זה נראה לי מגוחך והברחתי אותה מיד, אבל המחשבה חזרה לזחול לתוך המוח שלי כל פעם שהוא היה שם, והתגנבה בכל פעם שהוא עשה משהו נחמד או גרם לי לצחוק".
בסופו של דבר החליט יאמל להתוודות בפני שותפו ולספר לו על רגשותיו:
"זה קרה בערב אחד בו גארט בישל לי ארוחת ערב. הוא הסתכל עליי וחייך אליי ואני ידעתי שזה הרגע שבו אני צריך להחליט אם אני יכול להרשות לעצמי לאהוב גבר, נגד כל מה שהכרתי בעבר על עצמי. זה היה הרגע שבו הייתי צריך להחליט אם אני הולך לקחת צעד קדימה לעבר הרעיון המטורף הזה ולומר לחבר הכי טוב שלי שאני אוהב אותו.
"יש חופש מסוים במחלה מסכנת חיים. יש שחרור מסוים כשמביטים למוות בעיניים. זה גורם לך לעשות דברים מטורפים. זה מבטל את הפחד להרוס את הזהות היחידה שאי פעם הכרת לטובת הימור. זה גורם לך ללכת לחבר הכי טוב שלך ולהגיד לו שאתה אוהב אותו.
"אז ניגשתי אליו בזהירות. יכולתי לשמוע את הלב שלי דופק. פתחתי את הפה שלי והמילים לא יצאו. ניסיתי שוב וכל מה שיכולתי לומר היה, 'גארט, יש לי משהו לספר לך'.
"הוא הביט בי ברצינות.
'גארט, אני חושב שאני מאוהב בך'.
"הבעת פניו השתנתה להבעה של בלבול.
'היית כל כך מדהים כשטיפלת בי, ואני יודע שזה לא כל כך הגיוני. אבל, אם אי פעם הרגשתי אהבה, אז זה עכשיו. אני חושב שאני מאוהב בך'.
"הוא עצר וחשב לרגע. זה היה רגע ארוך. ואז הוא פתח את פיו שוב ושאל: 'האם אתה מתגעגע אליי כשאני בחו"ל?'
"הנהנתי בראשי לאט באי-נוחות".
'האם אתה מתרגש לראות אותי?'
"הנהנתי שוב, הפעם עם שמץ של אי-ודאות".
"הוא הביט לאחור בביישנות. 'טוב, אז אני חושב שאולי גם אני אוהב אותך'.
אנחנו יוצרים את הכללים של עצמנו
בהמשך המאמר ניסה יאמל להסביר לקוראיו כיצד הוא רואה את העובדה שהתאהב בגבר, ומדוע לא מדובר בדבר יוצא דופן:
"אז כן, אני גבר סטרייט שהתאהב בגבר סטרייט אחר. אבל אני אף פעם לא אתייחס לגארט רק כאל גבר, בגלל שהוא יותר מזה. הוא רוקח וטבח טוב ושחקן קלפים מצוין. ואני אוהב אותו מכל הסיבות הללו ומסיבות רבות נוספות. אני אוהב אותו בגלל מי שהוא, לא בגלל מה שהוא. אנחנו יותר מאשר המגדר שלנו. אנחנו יותר מתכונה אחת. ולפעמים אנחנו צריכים לזכור את זה.
"בכל רגע ורגע אנחנו משתנים ומתפתחים וגדלים. אנחנו לא הוגדרנו על ידי ההחלטות שלנו מלפני שנתיים ואפילו לא על ידי ההחלטות שלנו מלפני שתי דקות. אנחנו מוגדרים על ידי מה שאנו בוחרים להיות ברגע זה ממש. אנו כל הזמן הופכים לגרסה יותר ויותר אותנטית של עצמנו. ההעדפות שלנו ישתנו והתשוקות שלנו ישתנו ואנחנו צריכים להיות אמיצים מספיק כדי לבחור את הדבר שעושה אותנו הכי מאושרים בכל רגע בודד. כשבחרתי לספר גארט שאני אוהב אותו, לא שינה לי שזה לא מתאים לזהות שלי. ולא שינה לי אם זה לא מתאים למיניות שלי. מה שהיה לי חשוב זה האם זה מוביל אותי לאהבה?"
בעקבות פרסום הטור קיבל יאמל אלפי תגובות מאנשים שהתרגשו מהסיפור שלו. חלק מהפונים אף שיתפו אותו בסיפור דומה שהם עברו באופן אישי, מה שגרם לו להבין שהסיפור שלו הוא רק אחד מתוך דיון חשוב מאוד בנושא 'הנורמלי החדש' באהבה, מיניות וזהות, שכולנו צריכים להיות חלק ממנו.
"קיבלתי הודעות מגברים הומוסקסואלים שהתאהבו בנשים נשואות. מזוגות חד-מיניים שחולקים אהבה רומנטית, אבל שומרים על מערכת היחסים שלהם פתוחה ליחסי מין עם שותפים מהמין השני. דיברתי עם אנשים במערכות יחסים פוליאמוריות, יחסים למרחקים ארוכים, יחסים ללא מין, מערכות יחסים פתוחות וכל שילוב ביניהם.
"'נורמלי' הוא מונח מאוד יחסי, במיוחד כשמדובר במערכות יחסים. והנורמלי של היום מתייחס בעיקר לאושר, ליצירת חיים שמרגישים נכון עבורך וליצירת כללים משלך לאהבה. את.ה והשותף.ה שלך לא הייתם קיימים לפני זה, כך שאין דוגמא של איך לעשות את זה, כי אתם ומערכת היחסים שלכם ייחודיים לחלוטין. תוויות הן כלי שימושי על מנת לעזור לאנשים להרגיש מחוברים, מקובלים ואפילו מובנים. אבל מגיעה נקודה בה התווית מתחילה לעצור אותנו ואנחנו צריכים להחליט האם אנחנו מוכנים לחיות את החיים בכל רגע נתון, או אם אנחנו הולכים לדבוק בעקשנות בהחלטה שקיבלנו על עצמנו לפני זמן רב על הדרך בה אהבה אמורה להיות.
"כאשר אתה אוהב מישהו, אתה מוכן לנסות כמעט כל דבר עבורו. אתה מוכן למצוא ביטוי של אהבה שעובד עבור שניכם. וזו כל התורה - הנכונות למצוא דרך מתאימה ונוחה להביע את האהבה במערכת יחסים. כמובן, יש לנו את הנטיות שלנו ואת ההעדפות המיניות שלנו, אבל אם אתה רוצה שמשהו יקרה, אתה יכול לגרום לו לקרות. זה עלול לקחת זמן ולדרוש הרבה סבלנות. זה יכול אפילו להוציא אותך מחוץ לאזור הנוחות שלך. אבל אתה בהחלט יכול לגרום לזה לעבוד.
"בסופו של דבר, אהבה היא ההזדמנות שבה אתה יכול להיות עצמך לגמרי - והאדם הנוסף עדיין יבחר בך בכל פעם. אם אתה בר מזל מספיק כדי למצוא את זה, זרוק את הכללים והתוויות מחוץ לחלון, בגלל שיש לך משהו מיוחד, ייחודי וקסום. אתה היחיד שיכול ליצור את הכללים עבור החיים שלך. ונוח או לא, זה משהו ששווה להילחם עליו".