אתם בטח מכירים איך זה להחזיק ידיים או להתנשק ברחוב, ולהיאלץ לפקוח עין אחת על הסביבה, מחשש לאיומים והטרדות. הפרויקט "הסוציאלי" של רשת BBC שחרר סרטון בשם "זמן לאהבה", שמסביר באמצעות התמונה והשיר המוקרא כיצד להט"בים חוששים לביטחונם, כשהם רק רוצים להיות עם אהוביהם בשלום. האידאולוגיות האנטי להט"ביות אינן הפוקוס בסרטון, כי אם ההומופוביה השגרתית שמתחבאת מאחורי מעטה הנורמליות.

"אין לי בעיה עם הומואים, אבל לא לפני הילדים שלי", מתוארת אישה אחת שצועקת על זוג הגברים. "אבל היא בורחת משם", מסביר המספר, "הם אף פעם לא נשארים מספיק זמן כדי להסתכל לך בעיניים".


הומופוביה ב-2018 נראית שונה, אך מרגישה אותו דבר. "אני מזון על שתיים ללוע הנורמליות", נאמר בסרטון. הנורמליות היא התדמית שאנשים מאמצים לעצמם, שלעיתים קרובות מדכאת אותם יותר, או משמשת כתדמית שקרית. "נורמליות היא פנטזיה במימון המונים", אומר המספר.

בשנים האחרונות נרשמה עליה בדיווח פשעי השנאה נגד להט"בים. העלייה מתרחשת, לא כייצוג לעלייה של פשעים בעולם הממשי, אלא כי רק בשנים האחרונות החלו תאים קטנים במערכת אכיפת החוק לפתוח דרך לתלונותיהם של להט"בים ולהטות אוזן קשובה.

>> "בסוף הוא אנס אותי, בלי קונדום ובלי סיכוך"

>> "אמרתי לו שזה כואב, אבל הוא פשוט המשיך לחדור"

>> "התעוררתי בשירותים של המועדון עם מכנסיים מופשלים"

המציאות היא שקרוב למאה אחוז מהפעמים, הפשעים פשוט אינם מדווחים, וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על אפליה והומופוביה סמויה. "מה שאני אמור לעשות זה להחזיק יד, ובמקום זאת אני מחזיק בושה על ידי". העזרה הראשונה שאנו יכולים לספק לעצמנו, היא להשמיע את הקול שלנו ולהיראות, כדי לחזק אחרים ולהתנגד לכל ניסיון השתקה.