משפחת ארגמן (אשכנזי־גרוסמן)
משה (27) וערן (27) ארגמן הם פעילים מרכזיים בארגון חברותא, נשואים מעל לשלוש שנים ומתגוררים באריאל. ערן עובד סוציאלי ומשה מחנך ביסודי.
בואו נסגור את זה אחת ולתמיד: האם זה גרוסמן־אשכנזי או אשכנזי־גרוסמן?
"זו יציאה מהארון עכשיו, עוד לא עדכנו את זה בפייסבוק..." הם צוחקים, "אתמול שינינו את שם המשפחה שלנו. זה חדש, טרי טרי, אנחנו משפחת ארגמן."
וואוו! מזל טוב!
"תודה רבה! בחרנו שם משפחה משותף שלא יהיה ארוך מדי." ערן אומר.
"ארגמן משלב בתוכו את שני שמות המשפחה שלנו", משה מוסיף, "וזה גם צבע יפה עם משמעות מאוד מיוחדת בעינינו. אני מאוד מחובר לשילה ולמקום המגורים שלי ושם שכן המשכן שבו השתמשו בארגמן רבות והוא מאוד מתקשר לי ומחבר אותי למשפחה ולשורשים שלי."
כמה זמן אתם בזוגיות ואיך הכרתם?
"אנחנו בזוגיות 4 שנים ו־8 חודשים, מתוכם נשואים 3 שנים ו־3 חודשים." ערן מספר, "הכרנו בשבת של הקבוצה הצעירה של חברותא בתל אביב, משה היה בקבוצה שנה ואחרי שנה שהוא היה אני הצטרפתי לקבוצה".
"אני די כִּרכַּרתי סביב ערן כל השבת", משה מספר, "אין לנו ויכוח מי התחיל עם מי... הזמנתי אותו לבלות במהלך השבוע ונפגשנו ביום ראשון, ישבנו בגן הפעמון עד 2 בלילה, ואז שאלתי אותו אם אפשר לשאול אותו שאלה, והוא ענה לי 'אל תדאג, התשובה היא כן'. שאלתי אותו בכל זאת אם הוא רוצה לצאת איתי, והוא ענה לי 'אנחנו כבר יוצאים'."
איך ומתי יצאתם מהארון בפני המשפחות שלכם? ואיך זה השפיע עליהן?
"אני יצאתי בגיל 22", מספר משה, "הראשונים שסיפרתי להם היו אחי וגיסי, כי ידעתי שהם יכילו אותי ויקבלו אותי". אביו של משה נפטר מסרטן והוא כבר לא היה בין החיים כשיצא מהארון. "לאחר שבועיים סיפרתי לאמא שלי. בכיתה י"א ההורים שלי גילו שאני הומו, אבל גרמתי להם להאמין שזה עבר לי. אז הושבתי את אמי ואמרתי לה שזה לא עבר לי, ושאני רוצה לחיות את חיי עם גבר, וכך יצאתי בפניה מהארון. היא הגיבה שתמיד אהיה רצוי בבית, שהיא אוהבת אותי ושהיא צריכה לעכל את כל העניין. לאחר מכן יצאתי מהארון בפני שאר האחים שלי. אנחנו משפחה מאוד מגובשת ומלוכדת וזה היה מורכב, אבל מתוך רצון לשמור על אחדות, אני חושב שכולנו התגברנו על זה".
"אני יצאתי מהארון בפני ההורים שלי שבועיים לפני שהכרתי את משה", ערן מספר, "זה היה יום הולדת 24 שלי, והחלטתי שאני רוצה לתת לעצמי מתנת יום הולדת, ומבחינתי זו הייתה יציאה מהארון. אמנם נורא חששתי שהם יחליטו לנתק איתי קשר, אבל רציתי כבר לעשות את זה. אמרתי להם בצורה מאוד פשוטה ולא מתנצלת שאני נמשך לגברים ושאני מתכוון לחיות עם גבר. הם היו נורא מקסימים ואמרו לי שתמיד אהיה הבן שלהם, שהם תמיד יאהבו אותי ושתמיד אהיה רצוי בבית, אבל הם לא רצו שאספר לאחים שלי ולמשפחה המורחבת כי זה ישפיע גם עליהם. אמרתי להם ברוגע שאני ממש מבין את המתח, אבל המשפחה הזו היא גם המשפחה שלי והם צריכים לדעת. שבועיים אחרי כן הכרתי את משה והתחלנו לצאת, ולאט לאט עלו הרבה קשיים שנבעו מהארון שלי ושהחזירו גם אותו לארון, והבנתי שהגיע הזמן שאצא. אחי קיבל את זה טוב ובקלות, ואמר לי שהעיקר שאני שמח. לאחותי סיפרתי בראש השנה, בהתחלה היה לה מורכב בעיקר כי היא פחדה מהתגובה של גיסי ומה הם יגידו לילדים, בסוף גיסי הגיב יותר טוב ממה שחשבנו, אבל הם לא כל כך מדברים על זה עם הילדים שלהם".
איך המשפחה שלכם הגיבה לחתונה שלכם ואיך היא קיבלה את בן הזוג?
"זה דבר אחד להביא בן זוג הביתה למשפחה דתית וזה דבר אחר להגיד שאתה מתחתן איתו", אומר משה, "במשפחה דתית ישר מתחילות השאלות: 'למה להתחתן?', 'חתונה זה רק בין גבר לאישה', 'חתונה זה דבר קדוש', 'אתם יכולים לעשות אירוע אבל למה אתם קוראים לזה חתונה?', 'למה אתם רוצים לעשות בה דברים דתיים? זו ממש יריקה בפרצוף לדת' וכו'. אפילו אמא שלי שמאוד תמכה, לא ידעה איך לאכול את זה. ה"שמרנים" יותר במשפחה תהו אם להשתתף בכלל והאם מותר הלכתית לקחת חלק באירוע כזה, זה היה לא פשוט בכלל. בסוף כולם הגיעו חוץ מאחד מהגיסים שלי שבא להראות את פניו מפאת כיבוד חמות ואז הלך. כן חשוב לי להגיד שזו הייתה תקופה נורא מורכבת סביב החתונה, אבל היום כשאנחנו בחיים עצמם מה שנקרא, דברים הופכים להיות הרבה יותר פשוטים. ערן הוא חלק בלתי נפרד מהמשפחה וזה נושא מאוד מדובר, כולם יודעים שאנחנו רוצים להביא ילדים יחד לעולם".
"בהתחלה כשיצאנו ההורים לא הסכימו שמשה יבוא הביתה", מספר ערן, "משה היה אז בירושלים ואני בבאר שבע והזמן היחיד שלנו להיפגש היה בסופי שבוע. לאחר חצי שנה בה הם בקושי ראו אותי אמרתי להם שאנחנו מתכוונים להתחתן, אמא שלי אמרה שאם אני מתחתן עם מישהו אז כדאי שהיא תכיר אותו. אחרי שהם פגשו אותו זה נהיה הרבה יותר קל, שניהם היו בחתונה, אחי, גיסתי וביתם גם הגיעו. אחותי באה לבד בלי גיסי והילדים, אני חושב שהחתונה עצבנה אותו מעט אז הייתה תקופה לאחר מכן שהוא לא הסכים שאחיינים שלי יראו אותנו יחד, הם מכירים את משה אבל לא יודעים שאנחנו בזוגיות ונשואים... אבל היום המצב באמת הרבה יותר טוב כולם מקבלים בצורה מקסימה ומהממת, ושנינו זכינו במשפחות מאוד תומכות ומיוחדות".
מה זה משפחה בעיניכם? איך אתם תופסים את המושג הזה?
"משפחה בשבילי זה הבסיס שממנו צומחים ואליו חוזרים", משה אומר בהתרגשות, "אוויר לנשימה".
"עד שיצאתי מהארון המשפחה הייתה הרבה פחות משמעותית בשבילי", ערן מוסיף בכנות, "רק אחרי שיצאתי פתאום הרגשתי שהם בוחרים בי, והתקרבתי אליהם הרבה יותר. משפחה בשבילי זה הדבר הכי יציב שיש והחלום הכי גדול". הוא אומר ומתכוון לרצון לילדים.
אתם חושבים שמושג המשפחה השתנה אחרי שהתחתנתם?
"מדברים על זה שבקהילה הלהט"בית ובקהילה הלהט"בית הדתית אין מודל למשפחות", אומר ערן, "ואני מרגיש שבשבילי הזוגיות של ההורים שלי הם מודל להערצה. אז לא, לא השתנתה לי התפיסה".
"מושג המשפחה לא השתנה", מוסיף משה, "הוא קיבל תוקף".
איך הדתיות משתלבת בחיי המשפחה שלכם?
"הבית שלנו הוא בית מאוד דתי 'קלאסי'. ממש כמו מה שגדלנו עליו. אתה נכנס לבית אתה רואה מולך את פמוטי השבת עם תפילה להדלקת נרות, יש מדף של ספרי קודש ועוד מדף של ברכונים וזמירות שבת ואנחנו שומרי הלכה".
מי עושה קידוש?
"שנינו... גם בהקשר דתי וגם מחוץ להקשר דתי אין תפקיד קבוע. זה עניין של מי אוהב לעשות מה. שנינו מדליקים נרות שבת, עושים קידוש ומברכים על החלה".
מה אתם רוצים לאחל או לייעץ למשפחות להט"ביות דתיות שנבנות?
"אני חושב שתעשו מה שטוב לכם", משה מייעץ, "תיצמדו למה שכל אחד אוהב ורוצה לעשות. בנוסף אני ממליץ להישאר מעורבים בקהילה כי בסופו של יום אנחנו מבינים הכי טוב את עצמנו".
"חשוב לזכור תמיד להכיר תודה לאנשים שקדמו לנו ונאבקו כדי שאנחנו נוכל להקים משפחות", מוסיף ערן, "ואל תתעסקו בהגדרות של מה זו משפחה או זוגיות, תבנו את מה שמתאים ונכון לכם. משפחה וזוגיות זה הכי כיף והכי חשוב בעולם אבל הן דורשות עבודה, ותזכרו תמיד ליהנות מהעבודה הזו".
משפחת י"ם (יהודי־מוסקוביץ)
מיכה (29) וישי (38) י"ם הם פעילים בארגון ההסברה החינוכית שֹׁב"ל, נשואים שנתיים ומתגוררים ברחובות. מיכה הוא סטודנט למדעי בעלי החיים בפקולטה לחקלאות ברחובות ועובד במעבדה במכון ויצמן, וישי עובד הייטק בחברת מוביט.
כמה זמן אתם בזוגיות ואיך הכרתם?
"בחודש הבא (מרץ) נהיה שלוש שנים יחד ובמאי נהיה נשואיים שנתיים", מיכה אומר לאחר חישוב קל, "בחיים לא הייתי באף דייט או משהו כזה עם שום מין ומגדר, וגם אם הייתי רואה פוטנציאל באנשים שום דבר לא היה יוצא מזה." מיכה מספר, "כשהשתחררתי מהצבא שנה וחצי לאחר יציאתי מהארון כטרנסג'נדר, שמעתי על ארגון שֹׁב"ל והחלטתי שאני חייב להתנדב בו. הלכתי לסמינריון העשרה שהיה בשישי שבת והיה לי ממש מרגש. היה שם איש אחד שידעתי שהוא מהוועד של שב"ל והוא לבש כובע ורוד וחשבתי לעצמי 'כולם להט"בים פה, למה הוא צריך להיות כזה הומו?', אבל הוא היה גבוה והיו לו שיערות חזה וזה תפס לי את העין. הייתה לנו שיחה חברית בשבת שבה שמתי את כל הקלפים על השולחן וסיפרתי לו שאני שונא ילדים, שבחיים לא הייתי בזוגיות ושאין לי כוונה להיות בשום זוגיות. שם זה נגמר מבחינתי. במוצאי שבת קיבלתי הודעה ממש מטרידה בפייסבוק ובתור אדם דוס וחסוד התכוונתי לחסום את האיש ששלח לי אותה." הוא אומר ושניהם צוחקים, "הוא כתב לי 'היי חתיך' ואצלנו לא מדברים בשפה הזו, אבל אחרי כמה שניות הוא שלח הודעה נוספת שהיה לו מאוד כיף לדבר איתי כמה פעמים במהלך השבת ושהוא ישמח אם ניפגש בקטע חברי, הוא ידע שאני לא בעניין של זוגיות. אני כמובן חשבתי שאני יוצא לדייט אז קניתי בגדים, הגעתי שעתיים לפני ושבע שעות אחר כך סיימנו את הדייט הראשון שלנו".
"כן במוצאי שבת שלחתי לו הודעה", ישי מוסיף, "וזה היה כי הבנתי שהוא מורכב מבחינת האופי וזה סיקרן אותי, רציתי שזה יהיה בקטע רומנטי אבל לא באתי עם ציפיות ואמרתי לו שממש אשמח להכיר אותו ושלא חייבים לשים שום תגיות על שום דבר, וזהו. הדייט השני היה 9 שעות והדייט השלישי היה סוף שבוע שלם אצלי. הוא קנה פלטה וכלים חדשים, כי אני הייתי דוס טרור כזה, והוא לקח את זה כהזדמנות של אולי להתחיל לשמור כשרות כמו שצריך שוב. וכבר במהלך השבת דיברנו על אם נתחתן איך החתונה תראה... אחרי שלושה חודשים עברנו לגור ביחד, ואחרי שנה היינו נשואים".
איך ומתי יצאתם מהארון בפני המשפחות שלכם? ואיך זה השפיע עליהן?
"אצלי זה היה די קצר ומדהים," מיכה מספר, "בגיל 25, כשיצאתי מהארון כטרנסג'נדר, האנשים הראשונים שידעו היו המשפחה שלי. יש לי שתי אחיות חילוניות, אחת גדולה ואחת קטנה, ושתיהן קיבלו אותי מדהים ועד היום הן התומכות הכי גדולות שלי. אח שלי הוא הדתי היחיד מלבדי ומתוך כולם היה לו טיפה קשה יותר אבל גם הוא אמר לי אחרי כמה חודשים 'נו למה אין לך כבר זקן ענקי בשביל שאנשים יחשבו שאתה בן!'. כשסיפרתי לאמא שלי היא התחילה לבכות כי היא חששה שהחיים שלי יהיו לא טובים ושלא אצליח להיראות כמו גבר מבחוץ, אבל תוך כמה חודשי טיפול הורמונלי התחלתי להיראות כמו ילד בר מצווה והכל היה בסדר." הוא צוחק ומספר כי הוריו גרושים ולכן סיפר להם בנפרד. "נפגשתי עם אבי לארוחת ערב באמצע השבוע וסיפרתי לו. הוא לא היה כזה מופתע, הוא לא חשב על זה לפני כן אבל זה היה לו הגיוני. וביום שישי שלאחר מכן התקשרתי אליו כמו תמיד בשביל לקבל את ברכת הילדים והוא ישר בירך אותי בלשון זכר, וזה ריגש אותי."
"אצלי הסיפור היה יותר מורכב", ישי מספר, "אנחנו חמישה אחים ואחיות, יש לי שלוש אחיות מעליי, אחת מהן מסורתית, ואח אחד מתחתי, ההורים שלי מגיעים מהעולם החרדי, אבא שלי הגיע מחסידות צאנז ואמא שלי מחסידות סאטמר. שניהם עשו את המעבר לעולם הדתי לאומי ואנחנו בעצם הבאנו את האופי של הכיפה הסרוגה הביתה. יצאתי מהארון פעמיים. בגיל 21 ביקשתי מההורים שלי כסף לטיפולי המרה. את הטיפול עברתי בקבוצת תמיכה של ישראל וולצ'ר, זה שעכשיו הורשע ונכנס לכלא. אחותי המסורתית ידעה עלי לפני הטיפולים כי יצאתי עם אחת החברות שלה, ולפני שזה נהיה רציני, אמרתי לה שאני נכנס לטיפולי המרה, שאני לא יודע איך אצא ושלא תחכה לי, היא כמובן סיפרה לאחותי. אחרי ארבע-חמש שנים הבנתי שהטיפולים לא באמת עוזרים".
"באותן שנים למדתי בישיבת ההסדר בעתניאל", הוא ממשיך, "עזבתי את הישיבה, השלמתי את השירות ואחרי שהשתחררתי מהבקו"ם הורדתי את הכיפה. בהתחלה חשבתי שאי אפשר להיות הומו ודתי ביחד ושזה לא עובד אבל באיזשהו שלב גיליתי את העולם הלהט"בי הדתי, הייתי חבר ועד בחברותא ובשב"ל. בגיל 26-27 הייתה לי פרידה ממש קשה מהאהבה הרצינית הראשונה שלי. למחרת הפרידה היה אירוע משפחתי, הייתי שבור והמשפחה שלי קלטה את זה. לאחר האירוע אמא שלי שאלה את אחותי המסורתית לשלומי, והיא ענתה לה ששברו לי את הלב. אמא שלי התפלאה שאם זה היה קשר כל כך רציני עם מישהי, למה היא לא יודעת מזה, ואחותי ענתה שזה כיוון שזו לא הייתה מישהי, זה היה מישהו. משם השמועה התפשטה כמו אש בשדה קוצים במשפחה, כי היא לא כל כך טובה בלשמור סודות. אני לא חושב שזה הפתיע את ההורים שלי ברמה היסטרית, היו סימנים מקדימים מהילדות וכבר סיפרתי להם על טיפולי ההמרה, אבל הם כנראה הדחיקו מאז. כשאמרתי להם, לאחיותיי ולאחי שצריך לשבת ולדבר הם כבר ידעו על מה זה הולך להיות, והשיחה עם כל אחד נסבה סביב מה עוד הם רוצים לדעת והחששות שלהם. אני חושב שכולם קיבלו מאוד טוב. זה היה על השולחן וזה היה בסדר".
איך המשפחה שלכם הגיבה לחתונה שלכם ואיך היא קיבלה את בן הזוג?
"כל המשפחה הייתה אבל היו מורכבויות", ישי מספר, "אצל אחותי המסורתית לא הייתה שום בעיה מהרגע הראשון, אנחנו ממש בני בית אצלה. עם אחותי הגדולה היו קצת בעיות, בעלה והילדים שלה לא הגיעו לחתונה, ובשבת בר מצווה של הבן שלה, הם לא הסכימו שאבוא עם מיכה אז שכרנו חדר באזור, הגעתי לעליה לתורה וכל המשפחה שאלה איפה הוא, ועניתי להם שביקשו ממני שלא יבוא. אחרי הארוחה כל האחיינים שלי ביקשו שאביא את מיכה, וכשאחותי ראתה אותו בדירה, היא אמרה לו שבת שלום כאילו הכל בסדר. אחותי האמצעית באה עם בעלה, אבל חששה להביא את הילדים שלה, כי הם לא ידעו מה יהיה. בדיעבד הם התחרטו שלא התייעצו איתנו, כי החתונה שלנו הייתה דוסית לכל דבר, חוץ מהריקודים שהיו מעורבים. אצלה גם פחות נוח שנגיע שבת, כי הם לא מוכנים ששני גברים ישנו בחדר... אבל הם חולים עלינו. המשפחה שלי מתה על מיכה, הוא מיכוש בשבילם. ההורים ממש זורמים עם זה... הם גרושים וגרים אחד ליד השני בקדומים ואנחנו עושים אצלם שבתות".
"בשבת הראשונה שעשינו אצל ההורים שלו", מיכה מוסיף, "אבא שלו הכניס את כל הילדים תחת הטלית בברכת כהנים ובצורה הכי טבעית בעולם הוא קרא לי גם וזה ריגש אותי מאוד. המשפחה שלי קיבלה את ישי מהר, אנחנו משפחה קטנה שעלתה לארץ ואו שאתה בפנים או שאתה לא... כשהתקשרתי להגיד שאני יוצא עם מישהו זה היה לכולם נורא חדש אז הרגעתי אותם ואמרתי להם שיש לו אנגלית טובה וחתולה, אז הכל יהיה בסדר. וכולם באמת אוהבים אותו".
מה זה משפחה בעיניכם? איך אתם תופסים את המושג הזה?
"אחד הדברים שהצליחו לחבר ביני ובין ישי זה שגיליתי שיש בעולם הלהט"בי אנשים שחולקים את הערכים שלי ובמיוחד את ההגדרה שלי למשפחה." מיכה עונה, "מבחינתי כל מי שקורא למשפחה שלו משפחה, זו אכן משפחה, אבל המשפחה שלי והמשפחה שלנו בנויה באמת עפ"י ערכי היהדות. זוג אנשים שבונים תא משפחתי עם ילדים, בית והרבה הרבה אהבה ושמחה."
"בכל ההתנהלות שלי בעולם כדתי וכלהט"ב, יש מקומות שאני רק דתי ויש מקומות שאני רק להט"ב ויש מקומות שאני שניהם", ישי מסביר, "היהדות מלמדת אותנו שאנחנו בני אדם ושאנחנו צריכים לשלוט על הדחפים שלנו, וחלק מזה זו התפיסה של הקמת התא המשפחתי. אני לא רוצה להיכנס למקום שאולי שופט מודלים אחרים, אבל בעיני יש משהו עצום בכך שאתה לוקח אדם מסוים ומתחייב לו לטווח ארוך, אתה בונה את החיים שלך איתו, לטוב ולרע. מעבר לערך האובייקטיבי של זוגיות, משפחה וילדים, יש בזה משהו שמכריח אותך לעבוד על חלקים אחרים ועמוקים בנפש".
אתם חושבים שמושג המשפחה השתנה אחרי שהתחתנתם?
"הכוונות שלי היו להיות רווק לכל החיים", מיכה אומר, "האמנתי בערך של משפחה ומשפחתיות אבל לא חשבתי שזה יעבוד לי. ככל שאנחנו מתקדמים בשנים שאנחנו ביחד, יש יותר ויותר רגעים שישי אומר 'ואתה חשבת שתהיה לבד כל החיים...', והיום באמת ברור לי שלכמעט כולם צריכה להיות משפחה, חייבים את זה, אי אפשר בלי! ומשפחות יכולות להיות בכל מיני צורות וגוונים".
"אני חושב שמהרגע הראשון לשנינו היה ברור מה האידאל, ואיך אנחנו היינו רוצים לחיות - זוגיות, משפחה והכל", ישי מספר, "חתרנו לזה מהרגע הראשון שהתחלנו את הזוגיות. אני באתי אחרי תקופה ארוכה של רווקות ומערכות יחסים מכל מיני סוגים, שהביאו אותי למסקנה שאני כן מתחבר יותר לערכים שגדלתי עליהם, שמדברים על מערכת יחסים מונוגמית ומחויבת, שבאה לידי ביטוי בעולם הדתי שאני חווה".
איך הדתיות משתלבת בחיי המשפחה שלכם?
"אני לא מתפלל כל יום שלוש תפילות ומניח תפילין", ישי עונה, "אני גם לא לובש ציצית. אבל אנחנו שומרים שבת וכשרות, הולכים לבית כנסת מתי שאנחנו יכולים ומנסים לחיות עולם רוחני. מיכה למד שנתיים במכון פרדס, אני למדתי חמש שנים בעתניאל, והעולם הרוחני שלנו קיים ובועט. אנחנו משתדלים לשבת וללמוד מתי שאפשר, למיכה יש חברותות עם חברים טובים בכל מיני דברים ואני מנהל דיונים רוחניים תיאולוגים ודתיים בכל הזדמנות. שנינו פעילים בשב"ל והקהילה הדתית הלהט"בית היא הבית שלנו. אנחנו לא יכולים לראות את עצמנו מחוץ לזה, זה החלק הכי חשוב בחיים שלנו".
"כשחיפשנו דירה ברחובות ידענו איפה אני הולך ללמוד, ומבחינתי מרחק של חצי שעה הליכה זה בסדר", מספר מיכה, "אבל מה שחיפשנו סביבנו ברדיוס של עשר עד חמש עשרה דקות הליכה היה בית הכנסת, שיהיה מקום שנרגיש בו בנוח ושיהיה מספיק קרוב כדי שלא נתעצל ללכת אליו. ובאמת בחרנו ברחובות כי יש פה בית כנסת קונסרבטיבי שאנחנו מרגישים בו בנוח".
איך נראה שולחן השבת שלכם? מי עושה קידוש?
"אנחנו עושים תורות כל שבוע וזה גורר המון בלבול", הם צוחקים, "לכל אחד יש את הגביע שלו. מי שעשה קידוש בערב השני עושה למחרת, ומי שמקדש אז השני יברך המוציא. שרים יחד ברכת המזון, אם יש לנו ממש כוח אז גם נשיר שירי שבת ונדון על פרשת שבוע. אנחנו מארחים אנשים מתי שאפשר ומשתדלים להיות חלק מהקהילה הקונסרבטיבית כמה שיותר - קוראים בתורה ומשתתפים בתפילות".
מה אתם רוצים לאחל או לייעץ למשפחות להט"ביות דתיות שנבנות?
"בעיניי, מערכת יחסים אמיתית לא נובעת ממקום של רגש גרידא", ישי אומר בהתרגשות, "אלא יש עבודה של שכל, צריך את היכולת להגיד שיש לזוגיות שלנו ערך בפני עצמו. גם במצב בו לא כל כך טוב לי, אני לא קם והולך, ובעיניי זה חלק מהעבודה של להיות יהודי. צריך את ההתרגשות וצריך שהלב ידפוק - אבל זו ההתחלה, לא בונים על זה זוגיות. זוגיות היא בסופו של דבר אנשים שמחפשים מישהו שהם יוכלו לחיות איתו. אני חושב שזוגיות שמוכיחה את עצמה, היא אחת בה אתה מגיע למצב בו אתה לא יכול לחיות בלי הזוגיות הזו. לא שתסתובב כל היום בתחושה של איך אני מתגעגע, אלא שתהיה תחושה יציבה, שיהיו סטנדרט והגיון, אפילו נוחות והרגל. השגרה הזו שייכת לנו כזוג ואת זה צריך לדעת ליצור ולשים לב לדברים האלה. הגמרא אומרת שאין איש מת אלא לאשתו. בני זוג מרגישים את האבל הכי חזק, כי הם איבדו את האדם שחלק איתם את היומיום שלהם, הם מרגישים את החוסר שלו יותר מכולם", ישי מתרגש עד דמעות, "וצריך לזכור את זה. מה שאתה בונה בזוגיות זה את הרגעים הקטנים האלה, שאחר כך נעלמים לך ואתה אומר שלזה אתה הכי מתגעגע".
"אני מאחל להם", מיכה מוסיף, "שכשהם יגידו 'אני רוצה הביתה' הם יתכוונו שהם רוצים לחצי השני שלהם... שללכת הביתה זה להגיע אליו".