לאחרונה טום (22) וטל (21), זוג טרנסג'נדרים ביסקסואלים שמנהל מערכת יחסים פוליאמורית, חגגו 4 שנים לזוגיות, ולפני כחצי שנה החליטו למסד את הקשר ולהתחתן. "זה היה חדש, לא מוכר אבל מצד שני מלהיב, משהו שאשמח להתנסות בו", משחזרת טום את ההחלטה לפתוח את הקשר עם בן זוגה, "אני רואה את הקונספטים שהחברה הכתיבה כבעייתיים, גם כבני אדם אבל ספציפית כלהט"ב וכאנשים שאינם בינארים מבחינה מגדרית ומינית. הרעיון של לאתגר ולשאול שאלות רלוונטי לכל התהליכים שלהט"ב עוברים. לא לקחנו את המושג פוליאמוריה וממנו הגענו לשם, אלא ניהלנו קשר פתוח ומשם הגיעו תובנות".
>> אושיית חיי הלילה סביון צבר נרצח בדירתו
>> תאלין: "טרנסית שעובדת בזנות מתחילה להתרגל לרמת חיים אחרת"
"ההתחייבות לאהוב בלי גבולות אינה בהכרח התחייבות לא לאהוב אחרים", מעיד טל, "למרות שבאופן אישי לא הייתי בטוח שאני מסוגל לקיים קשר פוליאמורי, בהחלט הייתי מוכן לנסות. יותר מזה, הייתי מוכן להעניק לבת הזוג שלי את האושר שמגיע לה". השניים מספרים כי במהלך שהייתם בארה"ב הכירו והתאהבו יחד בפרטנר נוסף, דבר שהפך את מערכת יחסים למשולשת לתקופה.
אילו סוגי קשרים מאפשרת פוליאמוריה?
כריבוי האהבות כך גם ריבוי הסוגים. נראה כי השחרור מכבלי החשיבה המונוגמית מאפשרים לבני הזוג להתנסות בצורות מגוונות של קשרים ואינן מוגבלות לסוג מסוים. "ברגע שמפסיקים להגיד לך איך את אמורה לחיות, אין קץ לאפשרויות", אומרת ד"ר מאשה הלוי, מאמנת ומגשרת זוגית בישראל, "יש כאלו שמנהלים זוגיות היררכית המאפיינת אנשים שיצאו ממונוגמיה. כלומר, יש בן זוג ראשי עם רכוש משותף ויש בן זוג משני שאתו נפגשים פחות למשל. מנגד, ישנם אנשים שהם 'סולו פול' המנהלים כמה מערכות יחסים, דבר אופייני יותר לגרושים או רווקים שמקיימים קשרים א-היררכיים. הגמישות במערכות היחסים עשויה לכלול צורות וחוקים מסוימים על פי החלטת בני הזוג".
"ישנן צורות שונות של יחסים, כמו משולש, שלושה אנשים עם קשרים בין כולם, או V הכוללת שתי מערכות יחסים עם פרטנר עיקרי באמצע, ריבוע, משושה וכדומה", מוסיפה פישל, "כמו כן, ישנם יחסים המאפשרים פתיחות בקשר ליחסי מין, אך כוללים איסור להתאהב, או יחסים אחרים בהם יש הסכמה שיחסי מין עלולים להוביל ליחסי אהבה".
"המשפחה המונוגמית הורסת את התשוקה"
"להיות אהוב על ידי יותר מאדם אחד זה דבר מדהים", מוסיף טל ומסביר כיצד לדעתו אהבה לכמה פרטנרים היא דבר אפשרי, "כשהיינו ילדים קטנים תמיד אמרו לנו שלאימא יש מפסיק אהבה בשביל כולם. אני לא מוצא את זה שונה במערכות יחסים".
"אני מעדיפה להשוות פוליאמוריה לכוס קפה וכוס יין", מסבירה פישל, "אני אוהבת גם קפה וגם יין, אבל הם שונים במהות ולא אשתה אחד כתחליף לשני. בבוקר קשה אולי אלגום את השלוק האחרון שנשאר מכוס יין מהלילה הקודם, ובלילה ארוך במיוחד יש מצב לכוס קפה חמים. כך גם ביחסים פוליאמורים".
"המשפחה המונוגמית הורסת את התשוקה", מוסיפה הלוי, "לא במקרה הרבה מאוד זוגות מתלוננים על חיי המין שלהם אחרי איקס שנים בעיקר אחרי ילדים, אבל זה לא אומר שמפסיקים לאהוב את בן או בת הזוג. עם זאת, הקשר כבר לא יכיל את הריגוש המטורף של ההתחלה והוא חסר". כך למעשה, פוליאמוריה יכולה להכיל את הקשר היציב לצד הריגוש.
"אהבה אינה זהה בשום צורה מקשר אחד למשנהו", מחדדת פישל, "לפעמים יש מערכת יחסים ראשונה, ולאחר זמן מה יש זוגיות נוספת. זוגיות עוברת שלבים של חיזור, התאהבות ואהבה, ולאחר מכן האהבה נכנסת לשגרה (לפעמים). הזמן עושה את שלו, ובתוך התפתחות היחסים ישנם אירועים המחזקים או מאתגרים את הקשר. כשיש זוגיות חדשה, מובן מאליו שמהות היחסים והרגש בקשר החדש שונה לעומת יחסים שכבר נוכחים ובנויים".
"כיום בן הזוג אמור לספק לנו משהו שבעבר סיפקה לנו קהילה", מרחיבה הלוי, "ביטחון קיומי, הישרדותי, כמובן שגם אמור להיות סקס מדהים לכל חיינו, חבר הכי טוב ועוד. קשה לעמוד בציפיות האלו כל הזמן, ואני חושבת שהרבה מערכות יחסים נופלות על הציפיות המוקדמות הללו ולא מצליחות לעמוד בהן". רבים בחברה יכולים להבין את הצורך של הפרט בגיוון מיני. במובן הזה, פוליאמוריה מזמנת התעמקות נוספת בנבכי הנפש ומעודדת קשב עצמי לצרכי הפרט באופן רחב יותר. "פוליאמוריה יכולה להתפתח מתוך הכרה בצורך לא לעצור רגשות או חיבור לאדם בנקודה מסוימת", ממשיכה הלוי, "יכול להיות גם צורך בביטחון, להקיף את עצמי בכמה בני זוג כך שבמידה ולאחד מהם יקרה משהו, לא אהיה לבד. כל אחד פועל מתוך צורך או מכמה צרכים אישיים שלו".
מי שלא מקנא לא אוהב - האמנם?
אחת השאלות הנפוצות שעולות אודות יחסים פתוחים נוגעת לתחושת הקנאה. רובנו לא מצליחים לדמיין את אהובינו בסיטואציה מינית או רומנטית עם אדם אחר, מחשבה שברב המקרים יכולה לזעזע אותנו וכמעט שאינה עולה על הדעת. על אף הדעה הרווחת בחברה, יש מי שייטען כי שורשיה של הקנאה נובעים מחוסר ביטחון או מתוך מוסכמה חברתית. "החברה החדירה בנו תפיסה לפיה מי שלא מקנא לא אוהב, כך שבאיזשהו מקום אנו מרגישים צורך לקנא", מסבירה הלוי, "קנאה יכולה להתגבש סביב תקשורת זוגית לא אמינה או נושאים של ביטחון עצמי. במקרה כזה, יש מקום לעבוד עם בן/בת הזוג על חיזוק הערך העצמי".
"כשטל התחיל לצאת עם אנשים אחרים, דיברנו וניסינו להבין את שורשיה של הקנאה", משחזרת טום, "הבנתי שלא ראיתי את עצמי כ'מספיק אישה', ולכן הרגשתי שזו הסיבה שבגללה טל הולך לנשים אחרות. את המצב הזה היינו פותרים, מדברים על חרדת הנטישה ועל מה שהולך להיות. טל אמר לי שהוא אוהב אותי, שאם הקשר בינינו ייהרס זה לא יהיה בגלל קשר עם מישהו אחר, אלא שמשהו באהבה שלנו כבר לא היה בסדר. זה מקנה ביטחון, אני יודעת שאהבה שלנו כן טובה ואם כך אין מה לפחד. כיום אני יודעת שהמקום שלי לא מאוים, כך שגם אם יהיה לו את הסקס הכי טוב - זה לא ישנה כלום, האהבה שלנו לא בסכנה. העובדה שמשהו קשה לא אומרת בהכרח שהוא לא טוב, התמודדות יכולה להפוך קשרים לחזקים יותר".
מדוע חשוב להכיר בפוליאמוריה כאורח חיים?
"בתוך זוגיות חשוב לדבר בכנות, לא לקבוע עובדות, לא להאשים ולא לזלזל", מסכמת פישל, "אם משהו כואב או קשה, מותר וחשוב לשתף את הקושי. זה לא פשוט, אבל עם הזמן זה נהייה יותר קל. עם הזמן אפילו אפשר לפתח רגשות של פרגון כשהאהבה שלי מתענגת עם אחר/ת. זה כבר שלב מתקדם - ההיפך של קנאה".
"אנשים מאוד מפחדים, והפחד הזה מונע מהם למצוא בני זוג כמוהם, מייצר תחושה שמשהו לא בסדר באורח החיים שלהם ושיש צורך להסתתר", מסבירה הלוי, "ככל שפוליאמוריה תהיה מוכרת כך יעלים הקושי".
"הסטיגמות בורחות לכיוון המיני", מעידה טום, "יש פחד מאוד גדול מהאופן שבו מין יותר טוב עשוי לשנות. אני לא חושבת שלפוליאמוריה יש ייצוג או שיש ראיה שלה כאופציה ברת ביצוע לחיים, אבל זו בהחלט אפשרות שאנחנו יכולים להפיק ממנה תועלת מללמוד עליה, להבין איפה הגבולות עוברים ומה נוח לנו. זה לא בהכרח טוב לכל קשר, אבל בהחלט יכול לשפר את החיים של אנשים בודדים".