>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
זהו סיפורם של דרור, בן 33 ועומר, בן 40 (שמות בדויים, השמות האמיתיים שמורים במערכת), שיצאו מהארון לאחר שבעברם כבר עמדו מתחת לחופה כדת משה וישראל. סיפוריהם משלבים שנים של הכחשות והסתרות מצד אחד, אך גם אומץ גדול ותעוזה לקחת את גורלם בידם ולקבל את מי שהם או מי שבעצם היו מעולם.
"היו לי חברות, והיה לי ברור שאתחתן"
"כבר מגיל צעיר שכנעתי את עצמי שאני דו-מיני. לא יכולתי לשאת את המחשבה שאני שונה", כך פותח דרור את השיחה. "גדלתי בבית בו סטייה מהנורמות החברתיות לא הייתה בכלל אפשרות, היה חשוב לי לרצות את הורי בכל אספקט, לכן היו לי חברות והיה ברור לי שאתחתן, לא יכולתי להרשות לעצמי להיות 'לא נורמלי'. זה עבד. מבחוץ לבשתי דמות של גבר, מצ'ואיסט, קרבי אך מבפנים הייתי קרוע לגזרים. מחשבות אובדניות ליוו אותי בילדותי, בצבא ולאחר מכן, זה כאב שקשה ליצוק אל תוך מילים".
עומר מתאר מציאות קלה יותר מאשר דרור, אך עדיין קשה בהרבה ממציאות חייהם של הומואים רבים בשנת 2012. "לומר את האמת, לא ממש ידעתי להסביר את המשיכה אבל היא תמיד הייתה שם, ליוותה אותי. דמיין לעצמך 20 שנים אחורנית, פוסט אינטרנט, לא ממש דיברו במונחים של הומו וסטרייט". עומר מדגיש, כי מעולם לא ייחס חשיבות יתרה להעדפותיו המיניות. "יש אותן ויש את האדם שרציתי להיות, לא אפשרתי להן לערער ולהשפיע על חיי, לכן הן לא גרמו לי צער לא אז וודאי שלא היום", הוא מסביר.
דרור ועומר הם רק שניים מתוך גברים רבים, הנשואים לנשים ומנהלים "חיים כפולים". קרועים בין הנורמות החברתיות לבין המשיכה האישית שלהם לגברים. בעוד רבים לעולם לא יוצאים מהארון באופן גלוי, ממשיכים לפנטז על מערכת יחסים עם גבר או "לרעות בשדות זרים" בעודם מנהלים קשר סטרייטי למהדרין, דרור ועומר החליטו לא עוד.
ניסיון ראשון, סטרייט אקטינג
אצל שניהם "הכתובת הייתה על הקיר" מאז היו צעירים. "לפני שהכרתי את אורלי (האישה), קיימתי יחסי מין עם שני גברים. אותם שני מפגשים העציבו, ריתקו והכעיסו אותי בו זמנית, כשהייתי נער מצאו הוריי באחת המגירות התכתבות עם בחור אחר. אחרי השיחה איתם הרגשתי שאסור לי להיות אחד כזה", אומר דרור.
עומר יצא בגיל 23 למסיבה עם חבר סטרייט. "באמצע הנסיעה הוא הטיח בפני את הרצון הנסתר שלו להרגיש לפחות פעם אחת כמו שאישה מרגישה בסקס. הייתי בהלם, לא ממש ידעתי איך להתייחס לזה, אמרתי לו שגם אני רוצה להיות עם גבר בפנטזיה ונכנסנו למסיבה. חודש לאחר מכן שכבנו, הרגשנו שנינו 'איך זה להיות עם גבר'. אני הרגשתי שהגשמתי פנטזיה". החבר, אגב, מעולם לא היה עם גבר אחר וחי את חייו עם נשים.
דרור מתאר שנים שמחות מחד, אך רוויות הדחקה מאידך. "היינו מאושרים. ההדחקה הייתה כל כך מושלמת שלא הרגשתי בכלל שאני זקוק למשהו אחר, עד שהגיע אותו יום בו הכול התפוצץ לי בפרצוף".
אותה הכחשה ליוותה את חייו של עומר גם כן. "לפני שעברתי למרכז הייתי עם כמה גברים ובחשבון נפש שעשיתי עם עצמי החלטתי להשאיר את החלק הזה שבי מאחור, האמנתי שאני יכול לסגור את החלק הזה בחיי ולא להביט לאחור". כל מה שרצה עומר היה זוגיות, בית משפחה וילדים ולימים, זה מה שהיה. "התחלתי לצאת עם בחורה מקסימה שמאוד אהבתי ונמשכתי אליה, היא ידעה על עברי ועל משיכתי לגברים, אימצה אל ליבה סוג של פתיחות נדירה והתאהבה בי למרות הכול .יצאנו 3 וחצי שנים עד החתונה, במהלכן היו לי כמה מפגשים עם גברים, כי את מה שהראש השאיר מאחור, הלב לא הצליח לסגור".
כל ששון וכל הכחשה?
אותו קשר של דרור עם אורלי, הסתיים בנישואין. "אבי נפטר כשנה טרם נישואיי. הרגשתי שהפכתי לראש שבט בבית, כך שהצעת הנישואין הייתה בלתי נמנעת. לא הייתה אלטרנטיבה אחרת, כל הגברים במחשבותיי נדחקו הצידה, הייתי חדור מטרה אחת- הסדר בחיי המשפחה שלי, בדיעבד, אם הוא היה נותר בחיים, אני לא חושב שהייתי מתחתן. נישואי קיבלו תבנית של ספר: בית, טיולים, משפחה. לא חשבתי על האפשרות לבגוד באורלי לפניה חיים אלה ובטח שלא במהלכם, נותרתי כואב מבפנים".
עומר זוכר את יום נישואיו כ"יום המאושר בחייו". "הייתי שלם לחלוטין ולא קוננה בי תחושת הסוואה כזו או אחרת. יום קודם לכן, נפגשתי עם איזה בחור ואמרתי לו שמחר אני מתחתן ושמבחינתי הוא סוגר לי מעגל. המפגשים הללו נמשכו גם בתקופת הנישואין והמעגל איננו נסגר באמת, הם היוו תחביב עבורי, לא התרכזתי בלתת לזה משמעות או לקרוא להם בשמות".
את אותו כאב וצער, החליפו רגשות השמחה ואושר עילאיים כשנולד הילד. "תמיד קינן בי העצב, אך כשהוא נולד היה זה אושר עילאי שאין כדוגמתו" מספר דרור. "אני זוכר שחשבתי לעצמי ברגע שראיתי את פניו הקטנות לראשונה: 'היה שווה להסתיר', אני את הסוד הזה אקח איתי לקבר. סבא שלי היה ניצול שואה, הוא לקח איתו דברים קשים יותר, מה שהחדיר בי קצת פרופורציות למצב הנתון שלי".
גם עומר מתאר חוויה דומה עם לידת בנו הבכור. "יום לידת בני הבכור היה אף יותר מאושר מיום חתונתי. חיכיתי לו כבר שיבוא, וכשראיתי שהוא דומה לי, הייתי מאושר עוד יותר. כן, לא הפסקתי להיפגש עם גברים גם אז. מבחינתי הם היוו אובייקט מיני בלבד, לא פגעתי באף אחד, הייתי אב למופת. שלוש שנים לאחר מכן נולדה לי עוד בת אותה זכיתי לראות יוצאת לאוויר העולם, התמוטטתי מהתרגשות, באמת".
הבן נולד – "השנה המדהימה והנוראה בחיי"
טרם לידת בנו, חווה דרור תקרית מביכה בסאונה בחדר כושר, ששינתה את חייו. "תוך כדי שאני מסיר מעלי את תלאות היום מישהו התחיל אותי. חשתי מבוכה איומה. איך אדם זר לחלוטין יכול היה לדעת עליי אחרי שבניתי לי כל כך הרבה מסכות. הוא התחיל איתי, היינו רק שנינו והוא חשף את איברו. אינסטינקטיבית נגעלתי מאותה התרחשות, אך כשעצמתי את עיני וחשבתי על אותה תמונה, ידעתי שאני מפספס משהו". מאותו רגע חייו התנהלו כסדק קטן בשמשה. "אתה יודע שבכל רגע שהוא עלול להתנפץ. שמחה מהולה בעצב ובלבול גדול אחזו בי עם לידתו של בני".
דרור מתאר כיצד הפך לאדם מאוד לחוץ ועצבני. "לא יכולתי לסבול את עצמי. מבחוץ חשבו שאני עובר את ה'שוק' של חודשי ה'אבהות' הראשוניים, אני ידעתי שבינתיים נרקחת לה בשלות איתנה אשר תשים קץ לסבל הלא יתואר. היה לי ברור שלא אוכל לעשות זאת באותה שנה, לרגע לא חשבתי להשאיר אותה עם תינוק בן 5 חודשים. הייתה זו השנה המדהימה והנוראית בחיי בו זמנית. הרגשתי כמו אריה בכלוב, עצבני וכאוב. גם מאמי שהתאלמנה באותה תקופה, התרחקתי, אף אחד לא באמת הבין".
עומר מספר על מציאות פחות קשה. "כעבור 10 שנות נישואין הרגשתי שהאהבה דועכת, שאין לה עתיד אמיתי. היו הרבה מאוד ריבים וכעסים ולא רציתי שיעברו עוד שנים, שאביט לאחור ואתמלא בצער. מה שמפתיע זה שבעצם הזוגיות שלנו לא התערערה משום הנטייה המינית שלי, ממש לא". אשתו של עומר אמנם לא ידעה על הבלחותיו עם גברים במהלך הנישואין, אך היא כן ידעה על משיכתו לגברים לפני החתונה. "אפילו עשינו שלישיות עם כמה גברים", הוא מספר.
"כשהנישואין התפוררו היא הציעה לשמור על הקשר באמצעות 'יחסים פתוחים', אבל לא היה לזה באמת סיכוי, אין ספק שהיא תיפגע מאוד אם היא תדע על המעידות, עד היום היא לא יודעת, זה לא יעשה לה טוב אז אין באמת סיבה לספר, גם ככה אנחנו כבר לא נשואים".
"סיפרתי לאשתי. היא קיבלה בהבנה"
כיאה לשקר, האמת לא אחרה להגיע. חמש שנים מאז נישא ושנתיים מאז לידת בנו, הרגיש דרור שהגיע רגע האמת. "מוצאי שבת, דאגתי שהבית יהיה ריק. הושבתי את אשתי בסלון וסיפרתי לה בשיניים נוקשות את האמת. לא יכולתי לבקש תגובה שתרגש אותי יותר, היא קיבלה אותי בהבנה ואמרה שכבר פיזרתי רמזים סמויים במהלך הדרך ושהיא מרגישה שותפה לתהליך שעברתי עם עצמי. זכיתי בפרטנרית מדהימה. היום היא בזוגיות חדשה, שאני מאחל שתצמח לחתונה בעתיד".
עומר שלם עם כל ההתרחשויות בחייו. "אני לא מצר על תקופת נישואי", הוא אומר. "היא הייתה מדהימה עד לשלב מסוים ואני לא מצר על שני ילדי הנפלאים. פשוט הרבה יותר טוב ככה, לחיות את האמת שלי בשקט, לאפשר לעצמי להשתחרר באמת".
יוצא מהארון לכולם
אחרי הגילוי הקשה לאדם הקרוב לוב יותר, לאשתו, החל דרור להפיץ אץ הבשורה. "הייתי כמו ילד קטן שקיבל את הצעצוע הנחשק ביותר. סיפרתי לכל מי שהסכים לשמוע. דקלרטיבית כולם קיבלו אותי, טכנית מעטים היו מסוגלים להכיל את זה באמת. אמי הייתה בין האחרונים לדעת, בהתחלה לא היה קל והיו כמה עימותים אך מעל כל המילים הקשות נחרט בזיכרוני המשפט: "אני אוהבת אותך, בכל תנאי, לא משנה מה יהיה".
דרור מספר, כי כנער היה משוכנע שאהבת הוריו תלויה בדבר. "התברר לי שטעיתי, לפחות בנוגע לאמי", הוא אומר. "סה"כ בזכות כל הפחדים והתסכול יש לי ילד מדהים, כנראה שלכל דבר יש סיבה".
עומר נוקט בגישה שונה והוריו עדיין לא יודעים. "היום, כל החברים שלי יודעים, וזהו. אני לא מסתיר את הזהות שלי, אם שואלים אני עונה, אבל גם לא אצעק זאת או אניף את הדגל, זה לא אני. אינני חי את חיי ה'קהילה' מתוך בחירה מודעת. יש בי רצון לספר להוריי ולאחי ולא פעם זה היה ממש על קצה הלשון, אך משהו בי עדיין חסום גם היום ואני פשוט לא מסוגל גם היום להגיד להם: 'אבא, אמא, אני הומו'. אולי זה לא מספיק חשוב לי".
ביציאתם מהארון התמודדו דרור ועומר בשתי חזיתות, לא רק מול הוריהם ואחיהם אלא גם ביחס לילדים. "הילד שלי מבין שהוא חריג", אומר דרור. "הוא כבר בן 5. עד כה הסברנו לו שאבא ואמא פשוט לא גרים יותר אחד עם השני. האמת שבימים אלו אני ממש חושב כבר איך לספר לו. לספר בגיל הזה יכול להיות צעד נבון, זה מוציא את העוקץ מהעניין, דווקא כי הוא עוד תמים, זה ייראה לו טבעי בסופו של דבר".
עומר מספר כי בנו הבכור כבר בן 11, אך הוא עדיין לא חושב שקיים צורך לספר לו. "כשאהיה בזוגיות ואמצא את המקום היציב והנוח עבורי, אני מאמין שאספר לו".
לקראת סיום, אני תוהה האם הם מצטערים על החיים שהפסידו כשחיו בארון. "אני לא מצטער על כלום, הכרית שלי ספגה מספיק דמעות", אומר דרור. "לצאת מהארון בגיל 30 זה תהליך קשה מנשוא. לא להכיר אף אחד, לא להכיר שפה, כל התרבות הגאה הייתה זרה לי. כמו תינוק שלומד ללכת, היום אני רק יכול לברך על כך, מזל שאני לומד מהר".
עומר שלם עם עצמו היום. "אני חי את חיי, נפגש עם אנשים, יוצר אינטראקציות. אני גבר שאוהב גברים וטוב לי".
>> "במיטה עם אשתי, אבל חושב על גברים"