>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
אני לא מכיר הרבה ילדים, האמת היא גם לא מבוגרים, עם כמות הביטחון העצמי שיש לקטנה הזאת. הלוואי עלי התחושה הנהדרת הזאת שהעולם כולו שלי, כל יום, כל שעה, כפי שהיא חשה. לפעמים אני מקווה שתדע קצת להירגע, להרגיע לעיתים את התשוקה המתפרצת לחיים.
"גם לעמית ושירה יש אבא אבא"
לאלה יש אבא ואבא. אבא גיא זה אני, ואבא לוצ'י הוא "השני", ויש לה שני אחים שהיא קוראת להם "התינוקים", וכלב שמנשק אותה בפה מאז שהיא זוכרת את עצמה. זו המציאות שלתוכה היא נולדה, ואין לה מציאות אחרת. והיא ילדה שמחה ומאושרת, כי אבא ואבא שלה אוהבים אותה הכי בעולם. לפעמים היא גם מקנאת וכועסת, כי לפתע נכנסו למשפחה שני בנים, והיא רצתה אחיות. הדרמה הזאת התחילה כבר במהלך סקירת המערכות, בשבוע ה-20. היינו כולנו, עם הפונדקאית שלנו, בחדר הבדיקה, וגילינו שיש בן, ועוד בן. אלה פרצה בבכי, ועזבה את החדר. היא אמרה לי – "אבא, אני בטוחה שזה עוד ישתנה".
כשהיא כועסת עלי, למשל כשאני נוסע לחו"ל, היא אומרת לי בסקייפ שהיא תחליף אותי באימא. כשהיא היתה בת שנתיים וקצת, ורק התחילה לדבר, היא הצביעה לעברי יום אחד, בעודה מטפסת על מגלשה בשדרות בן גוריון, וצעקה – "אין לי אמא".
קצת נלחצתי, אז ניסיתי לענות לה באריכות. אמרתי משהו כמו: "נכון, יש לך אבא ואבא. כמו עמית ושירה שגם להם יש אבא ואבא, או נעם שיש לה שתי אימהות". אבל היא כבר היתה בתוך ארגז החול שמתחת למגלשה, צוחקת, ואני כבר נדרכתי לתפוס אותה, שלא תרוץ לכביש.
היא מדברת הרבה על השונות של המשפחה שלה, באופן הכי טבעי. יום אחד שמעתי אותה מספרת למדריכה ליוגה בגן ש"ריאנון (הפונדקאית) ילדה אותי, אבל היא לא אימא שלי", ועוד הרבה קודם לכן היא הסבירה לנו שהיא עושה פיפי כמו נטע, ולא כמו אבא ואבא.
נשים גזעניות מלבות את החשש הטבעי
אני מתאר לכם את החוויות האלה, כי במהלך הליווי שאני מעניק בשנים האחרונות להומואים שיוצאים לתהליך פונדקאות, אני נתקל הרבה בחשש מההשפעה של המחסור בדמות אם על התפתחות הילד, ועל טובתו. אנחנו המשפחות הראשונות בהיסטוריה שבהן שני אבות, ללא אימא. רבים יוצאים לתהליך עם חשש בנוגע להשפעה של עובדת היותנו זוג הורים גברים על הילדים שלנו.
את החשש הטבעי שנוגע לאיזה הורים נהיה מלבות נשים גזעניות כמו סמדר שיר ועירית לינור, שמסוות עצמן לפמיניסטיות ליברליות הדואגות לטובת הילד. כל אותם המחקרים שמראים שילדים במשפחות חד מיניות לא סובלים מבעיות שונות מאשר ילדים למשפחות הטרוסקסואליות לא יפריעו להוגות הדעתניות הללו. הבעיה היא שהמסרים שלהן מייצגים שכבה שלמה של אוכלוסייה שעדיין לא הצליחה להתנער באמת מתפיסות הומופוביות. הבעיה הגדולה יותר היא שהמסרים מחלחלים פנימה, ומתיישבים על החרדה הטבעית מהורות.
אני לא איש מקצוע טיפולי, אבל נדמה לי שארבע וחצי שנות הורות ומתוך צפייה בהורים אחרים, הומואים וסטרייטים, עולה תמונה מאד פשוטה, שחשוב לי לשתף: ילדים מפתחים בטחון עצמי, שמחת חיים, סקרנות ואמפתיה כשאוהבים אותם. ילדים מרגישים אהובים כשמטפלים בהם, והם אוהבים את מי שמחליף להם חיתול, מכין להם אוכל, מתרכז בהם (ולא באייפון), מנשק, מחבק ומלטף אותם. את מי שמקריא להם ספר, מוציא אותם לטיול ומנהל איתם שיחה. מאד פשוט, מאד מורכב ליישום יום יומי, הכי לא קשור למגדר של ההורים, והכי מתגמל בעולם.
אז צאו לדרך, הקימו משפחות, והיו ההורים הטובים ביותר שאתם מסוגלים. אין אושר גדול מזה.
הכותב הוא אבא של אלה דויד ואיתן, ובן זוג של לוצ'י. הקים ומנהל את סוכנות הפונדקאות BabyBloom, שתארח בשבוע הקרוב בימים שלישי, רביעי וחמישי, את רופא הפריון, ד"ר ברנדון בנקובסקי מ-ORM ואת עורכי הדין ג'ון שאלי וסנדרה הוג'סון מסוכנות NWSC, לסדרת מפגשים 1-1 ולהרצאה.
יום רביעי, ה- 3 באפריל בשעה 19.30 הרצאה באוויטה, יבנה 31, תל אביב
ימים שלישי, רביעי, חמישי – במהלך היום. פגישות אישיות במלון דיויד אינטרקונטיננטל.
לתיאום: guy@gtpr.net, 054-7244924