>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
תקציר הסיפור הקודם: ג׳קוזי, סטרייטים חתיכים, אחד כדורסלן הומופוב, ואחד שלא מפחד להגיד שהוא הומו, ולענות על השאלה ההומופובית "איך הומו אמור להיראות?", בתשובה שהמון סטרייטים לא אוהבים לשמוע: "בדיוק כמוך".
"החבר הכי טוב שלי הוא 'כזה'"
שבוע שלם של התמודדות עם השלכות פרסום המקרה הפרטי שלי חלף. סטטיסטיקת התגובות התחלקה כדלהלן: 80% תגובות חיוביות ופרגון, 10% ביקורת על האגרסיביות והתעוזה בעצם העובדה שעניתי, 5% צדקנות פמיניסטית שלא התרעמתי על הזלזול בנשים בפני חבורת גברברים שמשווים כמה משקאות הוציאו בערב עבור בחורה ו5% ממורמרים שנמצאים ברשימה השחורה באטרף.
הגיע היום המיוחל בו אני נוכח באקט שהכדורסלן קורא את הסיפור בשקיקה כמו ילד בן 12 המאושר שגילה את גבריותו בפעם הראשונה.
השיחה המקדימה התחילה ב: ״אה אחי, שמעתי כתבת ב-mako את מה שהיה בג'קוזי. אני מקווה רק שלא הזכרת שמות. לא מתאים לי לצאת הומופוב. אני בכלל לא הומופוב. הנה, אפילו חבר סיפר לי לא מזמן שהוא 'כזה׳ . וואלה, זה בא בהפתעה לחבר'ה, לא האמנתי עליו. החבר הכי טוב שלי הוא 'כזה'״.
בשנייה נהיה לי פלאשבק משבוע שעבר, והחלטתי באותו הרגע לגדוע את השימוש במילה ׳כזה׳. ״מה זה 'כזה'? תגיד 'הומו'. נתחיל בזה״. אחרי פירושים שונים שהצעתי ממיטב הז׳רגון ההומו-לסבי הוא החליט שהמילה 'גיי' הכי מתאימה לו. זרמתי. סה"כ אני אוהב גברים אסרטיביים.
המשכנו בשיחה. מסתבר שלבחור יש טראומת עבר לא קטנה (וכנראה גם עבה), כאשר היה עד בהפתעה בסאונה הרטובה בהולמס פלייס לבחור מאונן להנאתו. חיש מהר העיף את הבחור שעוד העז להתלונן על האגרסיביות שנקט, תוך כדי שהוא מנצל את כל כושרו ככדורסלן לברוח בעצמו מהמתחם. הזדהיתי עם הסיפור.
הרי חוויתי זאת בעצמי. דברים כאלה, אמרתי, ״לא מקובלים עליי ועושים יותר נזק ושם רע לקהילה. גם אחר כך, לך תשכנע גברים כמוך שאין להם ממה לחשוש״. הקרח נשבר. מפה התחיל הכדורסלן לפרט לי את קורות חייו בציון מאורעות חשובים בהם נתקל ב'גייז': בברים שעבד כברמן, במסיבות, בחברה. אבל לא היה מוכן להכיר בשום פנים ואופן שבליגת העל בכדורסל שם הוא משחק (ולא בארצית, כמו שכתבתי בטעות שביקש לתקן 3 פעמים) יש הומואים. פה הייתי צריך כבר לפרט לו בצורה שלא אהב לשמוע על כמה התנסויות עבר עם ספורטאי על. הוא לא אהב את זה, אבל גישת ה׳אמנם אני יודע שבלב אני צודק אבל כדי להוכיח לך שאני לא הומופוב אני אסכים׳, גרמה לו לפרגן.
עצמאותה של המדינה ועצמאות הקהילה
מתחיל להרגיש את השינוי בפרצופו המתרכך אך הגברי ביותר שפתאום היה נראה לי גם יותר יפה (מסקנה - ככל שאתה יותר סומך על הגבריות שלך ופחות הומופוב ככה רואים את היופי שלך), המשכתי בשיחה שכללה שאלות חופרות נוספות בנוסח פרויד על מה הביא אותו לפחד מגברים אם הוא כל כך בטוח במיניות שלו?
התשובות הלא מפתיעות היו דומות לאלה שאתה שומע כל יום ברחוב, בטלוויזיה, בסופר וחלקנו גם במשפחתנו – "זה מה שראיתי, זה מה ששמעתי עוד מבית הספר, זה מה שרואים ושומעים בתקשורת, זה מה שהכרתי עד שידעתי אחרת".
הוא לא חידש לי הרבה הכדורסלן. חלק מהסיבה שבחרתי לענות ולהיכנס לשיחה מלכתחילה הייתה כדי להראות לו שיש אחרת. ואז, לצערי שייק החלבון נגמר, והגיע הרגע להתחיל באימון שלשמו באמת התכנסנו במכון מלכתחילה. ״אתה בא אחר כך לג׳קוזי? נמשיך שם?״, הוא שאל. ואני התמלאתי אושר. ״בטח, ואני עוד מצפה ללכת לאותו דרינק לבדוק מי ימשוך אליו יותר בחורות באותו ערב!״, הוא חייך ואמר משהו שכל סטרייט צריך היה להבין ממזמן ״מה פתאום אחי. התפקיד שלך לקחת את החתיכים ולהשאיר לי את הכוסיות. ככה ההיצע של גדל״. צודק.
עזבתי את הכדורסלן עם מחשבות על יום העצמאות של מדינתנו שחל היום. לא יכולתי שלא להשוות את תהליך העצמאות החברתי שאנחנו כקהילה עוברים יום יום, ובתוכו לכל אחד יש את ימי העצמאות שלו.
התהליך שאנחנו עוברים דומה מאוד לתהליך ההתבגרות של המדינה. זה רצוף מכשולים, מאבקים אבל גם הרבה הצלחות. חלק נותנים יותר וחלק פחות. חלק שומרים לעצמם וחלק חולקים עם כולם. אבל כל אחד מוצא לעצמו את הדרך שלו לחגוג את יום העצמאות. זו הדרך שלי.
יום עצמאות שמח לכולם וגם לך א׳ הכדורסלן ( דרך אגב, תעשה לי ילד!).