גילי מוסינזון הפתיע השנה את עוקבי הפייסבוק שלו, כשיצא מהארון כביסקסואל ("אוהב כרוב וכרובית", במילותיו). בסטטוס פייסבוקי שהצליח להיות מרעיש ומתיש, וגם אוטו-סטריאוטיפי, בעת ובעונה אחת, הוא הצטרף למה שניתן כבר להגדיר כגל יציאות מהארון של ביסקסואלים שפוקד אותנו בשנה-שנתיים האחרונות. רן דנקר, קרן נויבך, זאב נחמה, שדרן הרדיו אמיר אשר ודרור רפאל - כולם הצטרפו באופן רשמי למועדון הכי שווה לפי וודי אלן, כי "הוא מכפיל את הסיכויים שלך להשיג דייט בשישי בערב".
>> הסכנה האמיתית בסקס תחת השפעת סמים
>> "קשה לה לראות ציצי של בחורה שמדברת בלשון זכר"
אבל אם גייז כבר חדרו עמוק לתוך המיינסטרים, הרי שביסקסואליות עדיין לא יורדת חלק בגרון אצל הרבה אנשים. התגובות השגורות נעות בין "הוא מבולבל", ל"טוב, הוא הומו בארון". נדמה שכמו בשאר תחומי החיים, קל יותר לקבל בינאריות ברורה – או או – מאשר ספקטרום רחב של אפשרויות ביניים.
על רקע אותה חשדנות, יצאנו לבדוק איך זה להיות ביסקסואל בעולם הדייטינג. מי מקבל את זה בעין יפה יותר – גברים או נשים? בקיצור, באיזה צד של החתונה יותר קל לביסקסואלים לרקוד? כדי לענות על כך החלטנו לערוך ניסוי במקומות שבהם הומואים וסטרייטיות לא נוטים לשחק משחקים של פוליטיקלי קורקט: גריינדר וטינדר כמובן. שתול המערכת פתח פרופיל פיקטיבי – נאה למדי פיזיולוגית – בשתי האפליקציות, וחיכה לפניות. הקאץ': לפני שנפגשים מושון שלנו מגלה שהוא משחק בשתי הקבוצות. מי ראה בזה דיל-ברייקר? את מי זה דווקא הדליק? לצילומי המסך הפתרונים.
נוי (כל השמות בכתבה בדויים), למשל, אהבה את הוודג' והייתה לגמרי בקטע, אבל אחרי שסהר שאל אם זה משנה שהוא בי, השיבה: "ברור שזה משנה". "זה מפריע?", הקשה סהר. "כן", ענתה, ונעלמה. אור הייתה קצת פחות ישירה, אבל גם לה הגילוי לא ממש בא בטוב. "מוזר לי קצת", היא כתבה לסהר ולא פיתחה את השיחה הלאה.
"לקבל את האדם בדיוק כמו שהוא מגדיר את עצמו"
את דרור רפאל, שחייו כביסקסואל ויחסיו המורכבים עם אשתו נחשפו בענק ב"מחוברים פלוס 2", הממצאים שלנו ממש לא מפתיעים: "אני חושב שבטינדר נשים הרבה פעמים רוצות מערכת יחסים יותר רצינית, והן מדמיינות שזה יהיה לנצח, ובגריינדר פחות. מצב של ביסקסואליות יכול להיראות להן כמכשלה, אבל זה לא בהכרח ככה. באהבה כמו באהבה, צריך להכיר את הבנאדם. המחשבה שאם מישהו הוא בי הוא תמיד ירצה משהו או מישהו אחר, זה סתם פרסטיז' רע שיצא לביסקסואלים".
"דיכוטומיות זה משהו שנתפס הרבה יותר בקלות, שחור-לבן זה קל, אנשים רוצים לראות משהו מובהק. וזה קיים גם ביחס לביסקסואליות. אבל אני בכלל בחיים דוגל בכך שאנשים נמצאים על רצף - בתחום של חילוניות ודתיות, בצמחונות ובשריות, וגם במיניות. יש מי שנמצאים בקצה, ויש כאלה שבאמצע. אם אנחנו ליברליים, העניין הוא לקבל את האדם בדיוק כמו שהוא מגדיר את עצמו, גם אם זה מורכב לפעמים".
יש לך איזה הסבר לגל היציאות הזה של ביסקסואלים לאחרונה?
"האמת שזה ממש מגניב. בהחלט אני מרגיש שבזה שעשיתי משהו ברמה כזאת של חשיפה ופירוט – ולא עוד סטטוס בפייסבוק – הצלחתי להראות את כל המורכבות שיכולה להיות לדבר הזה, ואם בדיעבד אני נחשב לחלוץ בתחום הזה, אז זה חביב. אני מקבל תגובות עד היום של אנשים שאומרים לי תודה, כי עכשיו יותר קל להם עם הבן או עם האימא וכו'. פתחתי אולי איזה נתיב, שעכשיו אנשים יכולים ללכת בו הרבה יותר בחופשיות".
אבל המכשולים בנתיב של ביסקסואלים עוד לא הוסרו. מה שהעלתה הבדיקה הקטנה שלנו אולי נכון לעולם הווירטואלי, אבל בעולם האמיתי ביסקסואלים נתקלים עדיין בלא מעט קשיים במערכות יחסים עם שני המינים. במסגרת הביפוביה הרווחת, ביקסקסואלים מתמודדים בדרך כלל עם שני סטריאוטיפים עיקריים: "דנייליזם" (מלשון "הכחשה" באנגלית) וחוסר נאמנות.
קרוז מספר כי רבים מהגברים שהוא יצא איתם התייחסו לביסקוסאליות שלו כמעין בלבול או חוסר החלטיות במקום להבין שזו מיניות מלאה כמו כל מיניות אחרת. יתרה מכך, הוא טוען שהרבה פעם הרגיש כמו סחורה פגומה בגלל שהמשיכה שלו לכוס הגעילה אותם. "כמה שזה קשה בשביל אנשים למצוא אהבה בעידן הדיגיטלי", הוא טוען, "זה אפילו קשה יותר לביסקסואלים".
סטרייט, גיי או שקרן?
קרוז התייחס גם להבדל בין היחס של החברה לגברים ביסקסואלים לבין היחס לנשים ביסקסואליות. "רמת החשדנות גדולה יותר ביחס לגברים ביסקסואלים מאשר לנשים ביסקסואליות. חלק מזה קשור למיסקונספציה חברתית שנטועה עמוק, לפיה גבריות צריכה להיות דומיננטית ולמשוך נשיות", אבל זה גם קשור לדעתו להעדר הנראות של ביסקסואלים במדיה. ביסקסואליות נשית נפוצה הרבה יותר בקולנוע ובטלוויזיה מאשר זו הגברית, והדבר מקל על הקבלה החברתית של נשים ביסקסואליות.
יש הטוענים שאותו מאמר, שזכה לתהודה רחבה ביותר בציבוריות האמריקאית, עדיין נותן את אותותיו באופן שבו ביסקסואלים נתפסים בחברה האמריקאית. עם קשר או בלי לאותו מאמר, רק לפני שנה אותו הטיימס פרסם כתבת עומק שמספרת את סיפורם של ביסקסואלים שבאופן מדהים עדיין נדרשים להיאבק על מנת שהנטייה שלהם תוכר ותהיה מקובלת חברתית כמו הומוסקסואליות והטרוסקסואליות.
הדבר הזה מורגש כמובן גם בישראל. "מאוד קשה להעליב אותי, אבל אחת הפעמים שזה קרה היה עם גבר שהתעקש לאורך זמן שאני סתם מבולבל ושאני לא יודע מה אני רוצה", מספר דור בביוף, ביסקסואל בן 20, "הוא הוציא אותי בן אדם שמשקר לעצמו, דבר שכל כך מנוגד לאופי שלי, וזה פגע בי".
"לא מספר שאני ביסקסואל על הפגישה הראשונה"
אבל היציאה מהארון היא לא הקושי העיקרי, לפי דור. הבעיה היא בעיקר בסטריאוטיפים: "אני יודע גם מחברים ביסקסואלים אחרים שכל הזמן מורגש הסטריאוטיפ שביז יותר מועדים לבגידות, שהם חרמנים, שהם נמשכים לכל דבר בעולם. זה כל כך מטופש – הרי גם סטרייטים יכולים לבגוד עם כל אישה, אבל ברגע שאתה מאוהב ואתה במערכת יחסים, אתה לא רואה אף אחד חוץ מהבן אדם שאתה איתו, זה לא משנה אם הוא גבר או אישה. גם אם יש לך נטייה מינית שלא ממומשת ברגע שאתה עם מין אחד, זה לא אומר שזה יניע אותך לבגוד".
בכל מקרה, גם דור חושב שבסך הכל לנשים קצת יותר קשה לקבל ביסקסואליות: "מהתרשמות מאוד כללית, אני חושב שגברים הומואים מקבלים את זה טיפה יותר טוב, כי אני מתאר לעצמי שהמשיכה לנשים נתפסת גם בשבילם כמשהו 'טבעי', כמשהו ש'אמור' להיות גם להם, אז הם יכולים לקבל את זה. את הרתיעה של נשים אני יכול להבין, ולכן זה לא משהו שאני אומר על הפגישה הראשונה, לא על ההתחלה, אלא רק אחרי שאני בטוח שהיא מחבבת אותי".
את הקבלה החברתית העדיפה של נשים ביסקסואליות דור מייחס לגורם מפתיע – פורנו: "אני באמת חושב שזה קורה בגלל סיבה די מגעילה: בפורנו סטרייטי יש המון פעילות ביסקסואלית של נשים, ובפורנו הומוסקסואלי אין את זה בכלל, אז זה לא נראה לנו טבעי. בכלל, גברים סטרייטים רואים ביסקסואליות כמשהו מחרמן, כמשחק גבולות שנועד להעמיד להם, כאילו הן רק מחכות שהגבר יכנס לתמונה. הם לא לוקחים את זה ברצינות. בנוסף, מדברים על הלחץ על הנשים, אבל גם על גברים מופעל לחץ קשה להיות כל הזמן גברים, להרגיש נורא גבריים, ולצאת עם גבר זה משהו ששולל לחלוטין את הגבריות שלך על פי התפיסה המקובלת, בעוד שאישה שהולכת עם אישה, זה ממש לא משהו ששולל את הנשיות שלה מבחינת החברה".