לינור אברג'ל היא אחת הדמויות המוכרות והבולטות ביותר בקהילה הטרנסית במשך כמעט עשור. מעבר להיותה פאנית במקצועה (פאנית היא אחת המומחית בעבודת הנמלים הזאת ומסוגלת לתפור פאה מאפס), עוד לפני שפתחה את בית העסק שלה "טרסים", המתמחה בפאות קאסטם, הייתה אברג'ל שם דבר בעולם הדראג. במשך החמש שנים האחרונות הייתה ועודנה מפיקת התוכן של ה"וויגסטוק", אירוע ההתרמה וההסברה למען המלחמה באיידס, ואף השתתפה בסרט דוקומנטרי על חייה כ"דראג קווין" העונה לשם "דייזי ביץ'".
אז בעצם התשוקה שלך לפאות הגיעה מעולם הדראג, לא?
"כן, אין ספק שהתשוקה לעצב פאות בא מעולם הדראג, תמיד התהדרתי בפאות שנראו זוהרות יוקרתיות ויותר מהכל נועזות, אך בכל פעם שרציתי פאה הייתי צריכה לנסוע לבני ברק ולקנות פאות של נשים חרדיות. בכל פעם שהייתי רוכשת לעצמי פאה הייתי צריכה לשנות אותה מהיסוד כדי שתקבל מראה העונה על צרכיי ותראה פחות 'ממלכתית', פחות 'שמרנית'. לאחר שעייפתי מהפאות האפורות תוצרת בני ברק, הבנתי שאני חייבת חלופה הולמת. לאחר חיפושים נרחבים, גיליתי מספר מפעלים בחו"ל שמסוגלים לייצר פאות ותוספות שיער כמעט בכל צבע ואורך אפשרי".
הרי למצוא פאה באורך מטר בגוון פלטין בבני ברק זה אפשרי בערך כמו למצוא שם שרימפס בחלב אמו. "הצלחתי פתאום להרכיב פאות בעלות מראה אופנתי יותר", לינור מסבירה, "בנות היו רואות את הפאות ופשוט היו מפצירות בי שאביא להן גם, וכך בעצם קם הרעיון להקים את 'טרסים'".
"אני הטרנסית שאנשים מסתכלים עליה ברחוב"
את העסק היא פתחה ב-2012. אברג'ל זיהתה מיד את הצורך של גברים ונשים (וכל מה שביניהם) בפאות נועזות, והחליטה כי עליה בעצם להתחיל לייצר קו שמתאים לכל מי שפשוט רוצה לחבוש פאה.
כאחת שהייתה רוכשת פאות מכל אותן פאניות בני ברקיות חרדיות, נוצר היום מצב הפוך בו הן באות אלייך בכדי לרכוש פאות?
"אני לא רוצה להכליל, אבל יש תחושה שאישה חרדית שנכנסת לחנות פאות לא שופטת את המוצר, אלא את המוכרת. לדוגמא, באחד מהימים האחרונים נכנסה לקוחה חרדית לחנות שהגיעה דרך הפייסבוק, היא סיפרה ששמעה על המבצע שעשיתי על פאות קאסטם, קמתי לעזור לה והתחלתי להסביר לה על הפאות שיש במלאי, הלקוחה שמעה את קולי ומיד לקחה שני צעדים אחורה".
העולם החרדי כנראה כמנהגו נוהג, ונכון, החברה בה אנו חיות כנשים טרנסיות רחוקה מלהיות אוטופית, אבל את לא מרגישה שנוצר בשנים האחרונות איזה שינוי ביחס של החברה לטרנסיות?
"יש שינוי, אין ספק שרואים יותר טרנסיות במרחב הציבורי. אבל עדיין זה הרבה יותר נפוץ היום לראות ספר שהוא הומו ונשי בעיר פריפריאלית כמו אשקלון, אשדוד או אפילו בצפון, אבל טרנסית בעלת עסק זה עדיין תחום אפור בלתי נגיש".
את מדברת על טרנסיות באופן כללי או טרנסית בעלות נראות טרנסית?
"אני בדיוק אותה הטרנסית שאנשים מסתכלים עליה ברחוב, ושהיא פותחת את הפה מיד מבינים שהיא טרנסית. אני הטרנסית הזאת שהיא גדולה, הטרנסית הזאת שלא 'עוברת', ולא בגלל שאני וולגרית, אלא אך ורק בגלל הנראות".
אני מבקשת לשוחח איתה על המונח הזה שאני כה שונאת, "עוברת", מושג שבעיניי מנציח את השיח על עצם היותה הטרנסית כ"תחפושת", ובכך שולל ממנה את התפקיד החברתי אותה הרוויחה בעמל, ובעצם מצמצם אותה לפרויקט שמבוסס על מראה חיצוני ולא על הנפש שלנו כנשים טרנסיות.
"עוברת" זה משהו ששאפת אליו בתחילת הדרך?
"ברור, ידעתי שאם 'אעבור' החיים שלי יהיו הרבה יותר קלים, המסע שלי בעולם המקצועי יהיה פשוט יותר, מציאת בן זוג תהיה קלה יותר. אפילו פה בדיזינגוף סנטר, מקום בו טרנסיות מרגישות יחסית בטוחות ואנשים שמסתובבים פה כבר ראו טרנסיות בחייהם, עדיין מרימים הרבה פעמים גבה כשהם רואים טרנסית בעלת נראות טרנסית".
היום עדיין חשוב לך "לעבור"?
"היום אני מבינה ש'לעבור' זה לא הדבר הכי חשוב. היום אני מודעת לחוזקות שלי, מודעת ליכולות שלי ,מתמקדת במה שטוב ונהנית מכל המתנות שניתנו לי".
הפרלמנט הטרנסי של לינור
מעבר לחנות פאות, תוספות שיער ואביזרים לשיער, הבייבי של לינור "טרסים" הוא מרכז עלייה לרגל לטרנסיות. תוך כדי שאני מנסה לנהל איתה ראיון ולהגניב שאלות, נכנסות נשים טרנסיות בזו אחר זו מכל גיל, חלקן מהדור שלי, חלקן מדור עדכני יותר וחלקן מדור החלוצות. הן נכנסות למדוד פאה, להביא פאה לחפיפה או סתם לבחון את הסחורה, ופתאום אני מוצאת את עצמי בעיצומו של פרלמנט טרנסי, שעליו מנצחת לינור כיאה לביג מאמא".
אז את בעצם לא רק מוכרת פאות?
"לא, ממש לא. בנות באות לפה להתייעץ איתי בכל מיני נושאים".
על מה למשל?
"על הליכים בירוקרטיים מול מוסדות מתישים כמו ביטוח לאומי, על איך אני שולחת את המייל לאותו מנתח בחו"ל, על איך אני משיגה את הטופס הספציפי כדי שאוכל להשיג את המרשם להורמונים, ויותר מהכל, מעניין הרבה בנות לדעת איך לצאת ממעגל הזנות".
אז כמישהי שהייתה שם, את היום בעצם כמו סוג של מנטורית?
"כיף לי שבנות באות להתייעץ איתי על איפור, שיער ולפעמים גם מערכות יחסים. אני כטרנסית בוגרת המון פעמים מרגישה כמו דמות אמא בשבילן, וכיף לי לראות שהחנות הזאת, מעבר לחנות פאות היא מוקד עלייה לרגל לנשים טרנסיות שבאות לא רק במטרה לקנות פאה. הן באות כי הן מוצאות בה מוקד להזדהות, להכיר עוד נשים טרנסיות שטרם הכירו, לדבר שיח טרנסי, לקבל יחס שעונה לצרכים שלהן כלקוחות ויותר מהכל לקבל תחושת שייכות".
את מבינה שעצם זה שאת בעלת עסק, ועוד במעוז הטרנסיות הבלתי מעורער, דיזינגוף סנטר, את בעצם מהווה השראה להמון טרנסיות שרואות שיש אלטרנטיבות. מה היית מאחלת לנו כקהילה?
"הקהילה הטרנסית תמיד הייתה קהילה לוחמנית. טרנסיות היו הראשונות לתרום לכל פרויקט של הקהילה הלהט"בית. טרנסיות היו הראשונות לחסום את הכבישים כשהמשטרה ניתקה את החשמל באירועי הוויגסטוק 1998. אני מקווה שבעוד 10 שנים הקהילה הטרנסית תהיה כל כך מאוחדת ולא שקופה, שאנשים יבינו שטרנסיות זה לא כזה דרמטי וזה חלק בלתי נפרד מהמהות של החברה שלנו".
>> במיטה עם מדונה: 16 בני ובנות הזוג של מלכת הפופ
>> דקלה התחתנה עם בחירת ליבה אלין - גם בלי אביה
>> מטופל PrEP הגיע למיון באיכילוב - וגילה שהוא נשא HIV
אז אם אתן מוצאות עצמכן בדיזינגוף סנטר, תקפצו ל"טרסים" (בניין ב' בקומה השנייה ליד קפה גרג) כי מעבר לחנות פאות, זה ליטרלי מקום המפגש הכי היסטרי לבנות כמונו, גם אם לא הכי בא לך למדוד פאה.