>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
אז נכון, לא תמיד הבגדים עושים את הבן אדם, אבל לקראת בואה של שנה חדשה, החלטנו להציב מולכן מראה. ככה אתן נראות, מישהי צריכה לעשות חשבון נפש?
טום בוי
הרבה לסביות יספרו שבנערותן היו טומבואיות – ניצנים ראשונים לעתיד לסבי ורוד, תקופה בה טיפסו על עצים, שיחקו כדורגל עם הבנים בשכונה, פצעו את בירכהן במשחקי תופסת וחמור חדש, ובלילה העדיפו לחבק אופנועי צעצוע ולא דובון רך או ברבי.
סביר, כי רוב הילדות האלו, כנשים, כבר לא מתנדנדות בין ענפים ובלילה מחבקות דברים אחרים, אולם השובביות והנעריות הרעננה נותרה, ובאה לידי ביטוי גם בסגנון הלבוש שלהן שלרוב יכלול מכנסי ג'ינס – כמעט אף פעם לא חצאית, גופיית סבא לבנה או חולצה מכופתרת, ובאופן כללי מראה לא מתאמץ שנוצר באמת מתוך חוסר מאמץ ולא מתוכנן בקפידה.
טום בוי זה אופי, ולכן קשה לבחורה שאינה כזו לאמץ לוק דומה. אגב, המראה הנערי אינו בהכרח נטול נשיות אלא להיפך. ישנן אף שיגידו שאין מראה נשי וסקסי יותר, ראו מקרה קתרין מונינג הלוא היא שיין מ"ישנן בנות".
קיבוצניקית
על אף הסברה הרווחת כי הקיבוצניקים הם מרובעים ושמרנים, מסתבר כי לסביות רבות נולדו והשתעשעו בשבילי הקיבוץ, אסמיו ורפתותיו. רובן הגדול עוזבות את הקיבוץ עת רבקל'ה, שרל'ה ומוישה מהתמרים מתחילים להתעניין לעומק בחייהן הפרטיים ועוברות לעיר הגדולה, אולם משקעי הקיבוץ לעד יתנו אותותיהם בהלך רוחן, מחשבתן, הליכתן וסגנון לבושן.
שמתן לב שקיבוצניקיות רבות הולכות מעט בפיסוק, כאילו הן עדיין רוכבות על הסוס גם אם בחיים לא רכבו על סוס? קולן מעט נמוך יותר כדי שהפרות יבינו את שפתן, הן דרוכות יותר מאחרות ומחזיקות בלפחות כלי נגינה אחד, לרוב אלה יהיו גיטרה או חליל, והן לא בהכרח יידעו לנגן.
סגנון לבושן של הקיבוצניקיות מתחלק לשניים עיקריים: אלו שלובשות ג'ינס קצר ופלאנל או חולצת טריקו פשוטה ורחבה, ואלו שלובשות ג'ינס קצר וחולצת פלאנל או חולצת טריקו פשוטה וצמודה. על אף סגנון תמים לכאורה ואהבת ארץ, יש שתמצאו אצל הקיבוצניקיות איזה צד מהמם ומיסתורי אותו תרצו לפשט בזמן שאתן מפשיטות.
פאם פאטאל
אח, אח, אח, וכמה כאלו יש! אם בעבר סימלה דמותה של הפאם פאטאל שחיתות וחוסר מוסר, הרי שכיום היא סמל לחירות נשית ולתאווה. לסביות רבות, משוחררות ומודעות לעצמן, יפתו את בנות זוגן כך שהצד השני תרצה לקרוע מעליהן את השמלה הצבעונית החושפת קעקוע, את החולצה הנופלת על הכתף או את מכנסי הוינטאג' המחוייטות מעט אך מלאות הצבע ומגיעות עד לפתחו של ישבן.
הפאם פאטאל הלסבית-ישראלית אוהבת לשתות בירה ביחד עם צ'ייסר, נחשקת אך לא בוטה מדי, אוהבת מגע אך שונאת זילות. היא תהיה יפה ומעוצבת, אינטיליגנטית וממזרה, נשית אך לא פרחה. וכשמה של לילית, אשת אדם לפני חווה וזו שנחשבה לפאם פאטאל הראשונה, הן אוהבות את חיי הלילה – אך מעדיפות בדרך כלל לחזור לישון בביתן ולא אצל זו שרק פגשו.
נהגת המשאית
ובכן, בארץ אין לנו כל כך הרבה נהגות משאיות אמיתיות, שלא לומר לסביות המכונות "נהגות משאיות" שכן הכביש הארוך היחידי פה הוא כביש 90 וגם אותו ניתן לגמוע בשמונה שעות ובלי מוטלים זולים באמצע הדרך, סיפורי זוועה ורצח, פאבים אפלים וקטטות סביב שולחנות סנוקר, ולכן לא נוצרה בישראל תרבות מרכזית כזו.
"נהגת משאית" נתפסת הרבה פעמים כסטיגמה בולטת ללסבית, אך כאמור ישנן רבות שלא – ישנן שכן: דעתניות, מלאות בוז לגברים, צעקניות, חזקות, עצמאיות, בטוחות בעצמן ולרוב גם גדולות מימדים. הן מתלבשות ברישול יחסי ולא מוקפד, לעולם לא ייראו בחולצת סאטן או משי ולרגליהן לא תראו נעלי עקב. אף פעם לא התחשק להן לעשות שופינג, אך לרוב תמצאו לצידן איזו בת זוג נשית מאוד, לרוב קטנת מימדים, שתעשה בשביל הנהגות שלהן את הקניות.
דוגמא לנהגת ארץ-ישראלית גאה היא כמובן פרידה הכט מהאח הגדול שעבדה בארצות הברית בסלילת כבישים ואף הצהירה: "אני נהגת משאית מלידה".
זו שכל הבנים מתחילים איתה
הן חובבות בנות אבל מתלבשות ומתנהגות כאילו מתוך מטרה למשוך גם גברים. הן כנראה נהנות מאוד מתשומת הלב הרב-מגדרית ומקפידות על מראה נשי מאוד, איפור עמוק ותמידי, חצאיות מיני וחולצות חשופות, שיער מוקפד, נעלי עקב ומבטן ימינה ושמאלה, שמאלה וימינה, מחפשות כל זוג עיניים שנח על מחשופן. איך לומר? הן מלאות רוח וצילצולים, מתענגות ומתמוססות לשמע קולן שלהן שמספר איך ההוא התחיל איתה ואיך היא עשתה לה עיניים.
הן משתייכות לקבוצה הזו שבין פרחות לייט לפאקצות בגלינה. שלא תטעו, אין מדובר כאן בנשים ביסקסואליות, שכן בסופו של יום הן לא יפנו ללכת עם זה שהתחיל איתן ברחוב, יגלו לו בסיפוק רב שהן לסביות – וייהנו לראות את עינייו נפערות באכזבה – עוד אחד נפל ברשת גרבוניי. לכאורה, הן מלאות ביטחון אבל מוחקות אותו עם האיפור שנמרח בסוף של לילה.
הערסית
יש למישהי הגדרה אחרת, נעימה וחביבה יותר מאשר ערסית? כלומר, לפי אלוהי ה"איןציקלופדיה", ההגדרה לערס היא כדלקמן: "מקטע בתהליך האבולוציוני בין הקוף לאדם אשר ניזון בעיקר ממנגל, פיצוחים, סמים, פיתה-חומוס, צ'יפס-סלט עם מטבוחה או שווארמה וחייב לבצע ונדליזם כדי להתקיים... על גופו חפצי מתכת מכל הסוגים, ביניהם אגרופנים, סכינים, רובי סער וכלי תקיפה יבשתיים".
רוצה לומר, כמובן שיש לסביות ערסיות שכדאי לעבור לצד השני של המדרכה כשהן עוברות, אולם ישנן גם לסביות שאימצו את מראה הערסית אך ליבן חמאה והזבוב חברן. לרוב הן ילבשו ג'ינס רחב עם חגורה, תחתוניהן יבצבצו – לרוב זה יהיה בוקסר וחלילה לא חוטיני, סביר שיהיו להן עגילים במקומות קצת מיושנים כמו הגבה, הלשון או התנוך העליון, רבות חובשות כובע מצחיה כדי לשמור על דיסטנס מ"הקורבן" המצוי ותמיד ילכו קצת מתנודדות מצד לצד, כמו רוקדות לצלילי החליל של עומר אדם – או שרית.
הן אולי נראות מסוכנות, אבל זה מדהים איך שכשערסית מחייכת אליך בפאב היא נראית פתאום הדבר היא מתוק ושברירי שיש.