הפער הגדול בין מציאות ופנטזיות
למרות האנונימיות של התרומה, התאפשר לנו לראות תמונה של התורמת כשבחרנו בה, וכך כאשר יצאתי לרגע קט לשירותים, נתקלתי בה באופן מפתיע. לתדהמתי, היה רק דמיון מקרי ומצומצם בינה לבין התמונה שהוצגה לנו, אך מספיק על מנת לאפשר זיהוי ודאי.
הפער העצום בין התמונה למציאות, טלטל אותי ועוד יותר את בן זוגי שיצא אחריי. לאחר לבטים רבים, החלטנו לא לעצור את התהליך למרות תחושת האכזבה (ואפילו הבהלה) ולהמשיך. בסופו של דבר לא נקלט הריון מאותה תרומה, אך למדנו משהו חשוב, גם על הפער בין פנטזיה ובין מציאות, וגם, כי בסופו של דבר, הרצון לילד חזק מהצורך למצוא את המטען הגנטי האידיאלי. הבנו שנאהב כל ילד או ילדה שתיוולד, וכי גם היכולת לשלוט בתוצאה אינה בידינו. זהו לקח חשוב, שבהמשך הדרך עזר לנו כשבחרנו תורמות נוספות.
אכן, בחירת המטען הגנטי של ילדיכם אינה משימה פשוטה כלל. עבור זוגות הטרוסקסואליים המביאים ילדים לעולם, הבחירה בגנטיקה של ילדיהם היא תוצר מובן מאליו של הבחירה בבן או בת הזוג. עבור זוגות חד-מיניים, האפשרות כי הילד יהווה שילוב של המטען הגנטי של שני ההורים מהווה עדיין פנטזיה רחוקה ובדיונית. על כן בחירה בתורם זרע בארץ או בחו"ל (עבור זוג לסביות) או תורמת ביצית בחו"ל (עבור זוג הומואים) היא צעד הכרחי בתהליך של הפריה והבאת הילדים לעולם.
מעניין שהשימוש הרווח בעולם כולו הוא במונח "תרומה" למרות שתמיד מדובר בשירות ששכר גבוה בצדו, במיוחד בתרומת ביצית שהינה תהליך פולשני וכרוך בנטילת תרופות הורמונליות על ידי התורמת.
בשביל השקט הנפשי: תרומה אנונימית
על פי רוב, קיימים שני סוגים של מסלולי תרומה: תרומה אנונימית ותרומה גלויה. תרומה אנונימית, כפי שמחויבת למשל בתרומות זרע בארץ, מאפשרת לדעת על התורם אינפורמציה מוגבלת יחסית, בדרך כלל על רמת ההשכלה, נתונים פיזיים כמו גובה, מבנה גוף, צבע עיניים ושיער ומוצא עדתי.
בבנקי הזרע וביציות בחו"ל, תרומה אנונימית יכולה גם לכלול תמונות ואינפורמציה רבה יותר, כגון מידע על ההורים, הסבים והסבתות והאחים של התורם או התורמת. אינפורמציה זו בוודאי יכולה לתת שקט נפשי רב יותר לגבי הבחירה ותחושה רבה יותר של שליטה, אך לעיתים מידע רב מדי עשוי גם לבלבל.
נמנעים מפנטזיות מיותרות: תרומה גלויה
בתרומה גלויה יכולה להתקיים היכרות קודמת בין הזוג לבין התורם או התורמת, כחלק מחברות או אפילו קשר משפחתי. לעיתים, כחלק מתהליך התרומה, התורם או התורמת מסכים להיפגש עם בני הזוג הנתרמים ואף לשמור על קשר לאחר מכן. סוג זה של תרומה אינו מקובל בארץ, אך אפשרי בחו"ל. יתרונותיו כמובן נעוצים במידע המלא שיש אודות התורם, וביכולת גם בעתיד לאפשר לילד לפגוש את התורם, ולהימנע מהפיכת הדמות לפנטזיה ולשאלה מהותית בחייו.
זכור לי זוג שהמתין מספר חודשים למציאת תורמת ביצית, וכשנשאלו על סיבת ההמתנה הארוכה, הסתבר כי ביקשו תורמת שהינה 1.78מ' לפחות, בעלת מבנה גוף רזה, ותואר שני ומעלה. כדאי, אם כן, לא להיקלע לציפיות מוגזמות ולקחת בחשבון שכל ילד הינו תוצר גנטי אקראי של תכונות משני בני הזוג והיכולת לשלוט בתוצאה הסופית היא בלתי אפשרית. לגיטימי לרצות את המיטב האפשרי, אבל חשוב לא לאבד פרופורציות.
התרומה לא נגמרת עם הלידה
מטבע הדברים, העיסוק בזהות התורם, דומיננטי במיוחד בשלב שקודם להריון, ונדמה כי כאשר החלום מתגשם ונולדים הילדים חשיבות הנושא תדעך. בל נטעה. גם אנו וגם ילדינו, נתעסק בשלבים שונים בדמות התורם או התורמת ובכל מיני מחשבות ותחושות.
האם הסנטר של התינוקת המתוקה שלנו מקורו בתורמת הביצית? האם הכישרון המוזיקלי של בננו מגיע מתרומת הזרע? נמצא את עצמנו משתעשעים במחשבות על אופיו ודמותו של התורם. מחקרים מצביעים על כך שילדים במיוחד מתעסקים בשאלת המקור הגנטי שלהם וצפויים לבוא עם שאלות רבות להורים. כאן, כמובן יש יתרון מסוים לתרומות הלא אנונימיות, בהן יש יותר מידע מציאותי להציג לילד, אך בכל מקרה חשוב להביא לידיעת הילד את כל האינפורמציה שברשותנו וליצור סיפור משפחתי מוסכם וגלוי על אופן הבאתו לעולם.
יש לצפות, כי לא כל השאלות מלאות הסקרנות יוכלו לבוא על סיפוקן, ולכן עלולות לעלות גם תחושות של כעס ואכזבה כלפי החסך במידע. במקביל, ילדים יכולים ליצור פנטזיה של דמות אידאלית של התורם עליה יושלכו כל מיני חסכים וקשיים. אלה הן תופעות נורמטיביות, שעל ההורים להתמודד עמן, להקשיב ולהכיל ובמקרים שבהם יש חוויה של קושי ועומס, להתייעץ עם איש מקצוע ואולי אף לאפשר מפגש טיפולי עם הילד.
>> הטור הקודם: הורות אחרת: המסלולים השונים
>> הטור הקודם: גייז, האם אתם מוכנים להיות הורים?
>> היכנסו ותיהנו מכתבות נוספות בערוץ הגאווה
>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?