השבוע זה קרה. שמעון אזולאי ושרה (שם בדוי) הגיעו השבוע לרבנות והתגרשו. פחות מחודש לקח לו להבין שאין עתיד אמיתי לנישואים שלהם, ושעדיף להיפרד בחיוך. "שהחיינו וקיימנו הגענו לזמן הזה", ככה הוא פותח את שיחת הטלפון שלנו, להוט לספר את הסיפור יוצא הדופן שלו. הוא יכול היה להסתתר מאחורי שם בדוי אבל החליט להיחשף בשמו ובתמונתו: "הרגשתי שבדמות אנונימית תעבור תחושה של התנצלות ועל הסיפור שלי אני לא מתנצל".
>> "כל לילה בתל ברוך יכול להיות הלילה האחרון בחיים שלך"
>> 9 אירועי גאווה מסביב לעולם שאסור לכם לפספס ב-2017
שמעון נולד בסתיו 93' בגן יבנה לאמא גננת ואבא עובד מפעל. "הייתי ילד שמח ואופטימי", הוא נזכר, "כבר בגיל 11 הבנתי שאני שונה, שאני הומו. סיפרתי אז לאמא שלי והיא קיבלה את זה היטב. עד גיל 17 לא חשבתי שיש עוד אנשים כמוני בעולם". אבל אז פגש במדריך בקבוצת לקויי ראיה שבה השתתף. המדריך סיפר לשמעון שהוא הומו וחשף אותו לקהילה הגאה. בגיל 18 הוא חזר בתשובה: "זה היה אחרי שהתאהבתי בבחור דתי. הוא זה שקרב אותי לדת. בדיעבד אני מבין שמעולם לא היה לי נוח בחברה החילונית, הרגשתי לא שייך לשם". למרות ההתקרבות לדת, שמעון המשיך לחיות חיים גאים ומחוץ לארון. הוא הרצה ועדיין מרצה בבתי ספר על החיבור של דת ונטייה מינית, וגם הפך לפעיל בקבוצות דתיות גאות: "אני מאמין שהקב"ה לא יכול לכעוס על משהו שהוא בעצמו יצר. אין איסור בתורה על הנטייה המינית".
יום אחד הכיר את גיא (שם בדוי), גם הוא, כמו הבחור הראשון שהתאהב בו, חובש כיפה. שמעון וגיא ניהלו מערכת יחסים שהסתיימה אחרי שנתיים בפרידה קשה. "שכנעתי את עצמי שאין סיכוי שאמצא בחור, שיהיה גם דתי כמו גיא ושגם יהיה מוכן להקים איתי משפחה", הוא מודה, "בסוף הקשר שלנו כעסתי עליו ועל הקהילה". משבר האמון של שמעון בקהילה הוביל לכך שלראשונה בחייו, היה מוכן לנסות לצאת עם אישה: "תמיד אמרתי ברגעי המרמור שלי על הקהילה, שאם אני אמצא אישה שתהיה מוכנה להתחתן איתי למרות שאני הומו, אני אשקול את זה, וזה באמת מה שקרה".
למה?
"לא באמת לקחתי את זה ברצינות. חששתי שאני אגיד לה שאני הומו והיא תעיף אותי".
ציפית שזה יתפתח לחתונה?
"במקום הרגשי שהייתי בו – כן. אני בא ממשפחה מרוקאית מסורתית וככה מתנהלים שם. אתה יוצא עם מישהי כדי להתחתן איתה. וככה קיוויתי שזה יעבוד גם עם הומואים, אבל איתם זה פועל קצת אחרת, לצערי. אני מכיר בנות דתיות, וההתנהלות איתן ועם הומואים מאוד שונה. אתה שומר נגיעה, אתה לא יושב קרוב, השיחות הן אחרות וגם הדרך שבה אתה מדבר, וזה הקסים אותי. כשהבנתי שעם שרה אני יכול לממש את הערכים האלה שאני מאמין בהם – זה סחף אותי".
לא הרגשת שאתה מרמה אותה?
"ניסיתי לא להיכנס למקומות האלה. יום למחרת נפגשנו שוב ואז סיפרתי לה. היא הייתה בשוק, בכתה".
"היום אני יודע להגיד שהתפשרתי על עצמי ועל המיניות שלי"
למרות הכול, שמעון ושרה ניהלו מערכת יחסים מסובכת במשך חצי שנה. "היא הייתה מתקשרת אלי ובוכה 'אני לא מרגישה אותך. אני לא מרגישה שאני שלך, אני לא מרגישה שאתה שלי'. הפנטזיה כביכול התגשמה אבל בדיעבד אני מבין שלא הייתי שם מעולם. היום אני יודע להגיד שהתפשרתי על עצמי ועל המיניות שלי, והכול כדי למצוא יציבות ולהקים בית בישראל".
למה היא המשיכה לצאת איתך בעצם?
"עד היום אני לא יודע. כשאני שואל אותה 'למה עשית את זה?', היא עונה 'לא יודעת, הייתי מפגרת'. פשוט ככה. פעלנו מתוך ההבנה שאף אחד לא נשאר פה בכוח. היום כשאנחנו מדברים היא מודה שעשתה טעות אבל גם אומרת שהכול בסדר".
זה כאילו לצאת מהארון שוב.
"זה ממש אותו דבר. רציתי לחוות את זה לבד עם עצמי, ולא לשתף את כולם. ואולי זו גם הייתה הטעות שלי".
בראש השנה של 2016 הוא כרע ברך והיא הסכימה. "שנינו בכינו. היא מהתרגשות ואני מהלחץ", הוא מספר בחיוך, "עשר דקות לפני שזה קרה קיבלתי שיחה מגיא ששואל איפה אני. הוא ידע שאני הולך להתחתן איתה, אבל לא חשב שזה יקרה כזה מהר".
היא ידעה שאתה בקשר איתו?
"כן. לא הסתרתי כלום. היא כעסה וביקשה ממני להפסיק לדבר איתו אבל לא הצלחתי. לא ידעתי יותר מדי מה לעשות כי מבחינתי רציתי רק אותו. לא חשבתי מעולם על שוב גבר אחר. אני עדיין אוהב אותו ותמיד אוהב. זה היה או הוא או לחיות חיים עם אישה. בסוף הוא נתן לי את ברכתו ובחרתי בה".
מיד אחרי האירוסים הוא הפיץ בוואטסאפ את הבשורה לחברים ולמשפחה, אבל במקום איחולים לבבים הופתע לקבל מטח של נאצות: "קיבלתי יותר מ-800 הודעות. תגובות מאוד שיפוטיות. הרגשתי מזעזע, מושפל, מבוהל. באותו רגע הרגשתי שעשיתי את טעות ענקית. הערב שהיה אמור להיות אחד השמחים הפך לאחד השחורים בחיי. יחסית להומואים שכל כך רוצים שיקבלו אותם – אותי לא קיבלו בשום צורה. הרבה חברים ניתקו איתי קשר, והכול כי עשיתי משהו שהוא שונה ממה שהם עושים".
אתה כועס עליהם?
"בעיקר כואב לי".
"השיקול שלי אם לבטל היה המחשבה לחזור לאקס"
ואז, בתחילה ינואר השנה, הגיעה החתונה, שאותה הוא מסכם במילה אחת: טראומה. "זו הייתה חתונה דתית קלאסית", הוא מעיד, "לא ראיתי אותה שבוע, והאמת שלא ממש התגעגעתי, למרות שהיא החברה הכי טובה שלי. שבועיים לפני החתונה היינו אמורים לבטל את הכול. שנינו הבנו שזה פשוט לא יעבוד. באופן די אירוני השיקול שלי אם לבטל היה המחשבה לחזור לאקס. חיכיתי לתשובה ממנו".
אבל התשובה לא הגיעה, ושמעון מצא את עצמו מבולבל מתחת לחופה: "אני אומר 'הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל' ופשוט לא מחובר לזה בשום צורה. אחרי ששברתי את הכוס הלכנו יד ביד לחדר ייחוד (חדר פרטי שבו החתן והכלה נפגשים לראשונה לבד – ד.ה). זה מדהים וגם טראומתי ברמות. אנחנו סוגרים את הדלת וזו הפעם הראשונה שאני מביא לה חיבוק. כל הגוף שלי רעד. הייתי בשוק ובכיתי את חיי".
בסופו של דבר, הוא הבין שזה לא יעבוד. השניים עזבו את הדירה המשותפת בירושלים אחרי חודש של נישואים והתגרשו. "החלטתי להתגרש כי הבנתי שאם נביא ילדים – הם לא יראו מה זה בית עם אהבה אמיתית. אז לא יהיו לי ילדים דוסים עם פאות שגרים ביישוב, אבל יהיו לי ילדים שיראו מה זו אהבה אמיתית והורים מאושרים ואוהבים, ואין דבר גדול ומבורך מזה. אם הייתי קצת פחות מפחד להקשיב לאני הפנימי שלי – כל זה לא היה קורה".
תישארו בקשר?
"כן. היא החברה הכי טובה שלי וכך תישאר. היא אומרת לי 'רק תגיד לי עם איזה גבר אתה יוצא כדי שאתן לך אישור'. אני אהיה מאושר לדעת שהיא תתחתן עם מי שהיא ראויה לו והוא ראוי לה. אני את החשבון לאלוהים נתתי. כשאמות אף אחד לא יוכל להגיד לי שלא ניסיתי. יש משפט יפה מהמקורות שאומר 'ובחרתם בחיים'. אני מרגיש שבחרתי בחיים".