>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
למרות זאת, מעשי אהבה בין בני אותו המין והופעה השונה מהמקובל למגדר הם דברים החוזרים ומופיעים במהלך ההיסטוריה האנושית בכל תרבות אפשרית.
נכון, חשוב להזהר מלהתייחס לתופעות מתקופות ותרבויות שונות ורחוקות בצורה שאנחנו רואים אותם כיום, בתרבות המערבית. אך על אף שלא כונתה התנהגות מינית זו כ"הומוסקסואליות" לשמה, בפרקטיקה מדובר בהומואיות לכל דבר.
עד סוף המאה ה-19 לא הייתה "הומוסקסואליות"
התיאוריה הקווירית טוענת שהדבר הקרוי על ידינו כיום 'הומוסקסואליות' בכלל לא התקיים עד סוף המאה ה-19. הפילוסוף מישל פוקו (גוגל איט) טען שמיניות היא לא מאפיין טבעי של האנושי, אלא מושג מובנה שהמקורות שלו הם היסטוריים, חברתיים ותרבותיים.
בגדול אומר פוקו, שרק לאחר שהתחילו לדבר ולהתעסק במיניות, בסביבות המאה ה-17, התחילו לדבר גם על 'סטיות' מיניות (לפי פוקו), כמו הומוסקסואליות, מושג שנקבע, אגב, ב- 1870 על ידי העיתונאי ההונגרי קרל מריה קרטבני והחליף מושגים שבאו לתאר את ה"תופעה" כמו אוּרניזם וסימיליסקסואליות.
לפני כן, אם היית מתנשנש עם גבר, זה היה נתפס כפעולה או העדפה, לא הרבה יותר מחשק לסוג מזון ובוודאי לא מאפיין עיקרי בזהות של אדם, כמו שאנו מתייחסים לכך היום.
דיוויד הלפרין הרחיק והוסיף שרק לאחר הטבעת המושג 'הומוסקסואליות', נתבע בהתאם המושג 'הטרוסקסואליות', ובכך נולדה הדיכוטומיה שמנהלת כיום את חיינו.
אבל, כאמור, גם לפני המצאת המושג 'הומוסקסואליות', תמיד היו אפיזודות על התנהגות שכיום אנו רואים אותה ככזו. כל אחת מהדוגמאות יכולה לפקוח את העיניים, להעלות חיוך של הזדהות ולפעמים אפילו גירוי של התחרמנות, ולכל אחת מהן ראויה כתבה משל עצמה.
אז קבלו סקירה חלקית (מאוד) - הילייטס נבחרים של הופעות להט"ביות במהלך ההיסטוריה האנושית, המתחילות בציור מערה צרפתי משנת 14 אלף לפנה"ס. כל מילה מיותרת.
ה"פדרסיטה" ביוון העתיקה
אח, פדרסיטה, איזה מושג מעורר. מילולית, המושג בא לתאר יחסים בין ילד-מאהב לגבר. אכן, יחסים בין גברים היו יותר ממקובלים ביוון העתיקה ומתועדים החל מהמאה ה7 לפנה"ס. טיב היחסים היו בעיקר סביב מיקום בסקאלה הפוליטית.
הגבר האזרח ההלני נחשב לשיא האנושי והייתה לו הזכות לעשות מה שהוא רוצה עם מי שהוא רוצה הנמוך ממנו בדרגתו - אישה, עבד או נער. כלומר, בעיקר מדובר על קשר, פתוח ורשמי לחלוטין, שבין גבר מבוגר לנער צעיר.
בכמה מקומות באימפריה, מי שלא היה לו נער-מאהב נחשב כלוקה ולא באמת 'גבר'. כמובן שהיו חוקים ברורים בנושא. המבוגר, האזרח החופשי, הוא זה שתופס את עמדת ה'אקטיבי' והנער הוא תמיד 'פסיבי'. היפוך בתפקידים היה נחשב לפשע של ממש. מרגע שהנער הפך לאזרח, הוא לקח לעצמו נער צעיר ויפה משל עצמו וחוזר חלילה.
המנהג השפיע בין השאר על אומנות, ותואר באינסוף ציורים, פסלים ושירים, כולל אחד המתאר תחרות נשיקות בין נערים. בין היתר, הדבר בא לידי ביטוי בספורט כמו למשל במנהג ההתעמלות בערום ומשיחת גוף המתעמל בשמן. לוהט.
המשיכה בין גברים מצטיירת היטב במיתוס של אריסטופנס, אשר נכתב על ידי אריסטו ומתאר כיצד בתחילת האנושות גברים ונשים היו עגולים ובעקבות התחצפותם לאלים - הם נחצו לנשיים ונגזר עליהם לחפש את החצי השני כל חייהם. הגבר שנחצה חיפש אחר נפש גברית והאישה אחר הנשית
למי שלא מכיר, המיתוס של אריסטופנס, כפי שבא לידי ביטוי בסרט "הדוויג והשארית העצבנית":
גם הרומאים חוגגים
גם ברומא העתיקה הסתובבה תפיסה דומה והיו קיסרים שנישאו עם גברים בטקס פומבי, כולל הקיסר המפורסם נרו, שהתחתן עם שני גברים. אפילו יוליוס קיסר ניהל פרשיית אהבהבים עם גבר.
ב'משתה' של הפילוסוף היווני אפלטון, ספר חובה לכל מי שאי פעם הרהר במושג ה'אהבה', מתוארת מלאכת החיזור של הגבר אחר הנער, מעלותיה המיוחדות של אהבת גבר לגבר לעומת אהבת גבר לאישה, בטענה שהאהבה לגבר לא תלויה בדבר, כמו התרבות, ולכן היא נעלה יותר וכמובן המיתוס המפורסם על חציית האדם לשניים.
כאן המקום להזכיר את 'הגדוד הקדוש מתבאי'- גדוד לוחם שהורכב מ150 זוגות מאהבים גברים, אשר אהבתם עזרה להם לנצח קרבות בלתי אפשריים, כולל אחד על כוח הגדול מהם פי יותר מעשרה. הי, אפילו אלכסנדר הגדול 'נדד' בצורה רשמית בין מאהבות ומאהבים ומדובר בבחור שכבש את כל העולם המערבי הידוע. בהקשר הנשי, אין חשובה מסאפפו, המשוררת אוהבת הנשים מהאי לסבוס, מקור המילה 'לסבי'.
יצירותיה הארוטיות לנשים הוחרמו כאשר הכנסייה הנוצרית הצעידה את ימי הביניים אל יותר מאלף שנים אפלות. משנת 342 לאחר הספירה התחיל מטר של חוקים נגד פעילות 'חד מינית', הן לנשים והן לגברים, והוטלו עונשים כבדים ואלימים מאוד (מגירוש, הלקאה, וסירוס עד שרפה וסקילה למוות).
כמעט כל זכר של יחסים חד מיניים בתרבות המערבית באלף שנים הבאות נמחק מעל פני האדמה, ואיתו מספר לא מבוטל של טקסטים שהתייחסו לאותה פדרסטיה יוונית. רק בסוף המאה ה18, עם המהפכה הצרפתית, התנהגות חד מינית מסוימת מתקבלת כחוקי.
ומה עם חז"ל? הומוסקסואליות ביהדות המקראית
הנה עובדה שתחריד כמה אנשים, אבל מסתבר שגם חז"ל ידעו לעשות חיים. במאמר המפורסם "רבנים וחברים- האם יש יהודים ב'תולדות המיניות'", טוען דניאל בויארין שלמרות הביטוי הקליט "ואת זכר לא תשכב משכבי אישה; תועבה הוא" (ויקרא, יח, כב. בתנ"ך, אם חיפשתם), כל מיני דברים שהם מסביב לאותו 'משכב זכר' דווקא היו נהוגים.
למשל - 'משחק בין הירכיים' של גברים בוגרים עם נערים, כנראה בהשפעת התרבות היוונית. כלומר, גם בקרב היהדות בעת העתיקה ניתן למצוא פרקטיקות שהיינו מתייגן כ"הומוסקסואליות". יחד עם זאת, בעיקר דובר על המעשים העצמם ולא הקישו מכך לזהות 'הומוסקסואלית' כמאפיין של זהות.
אצל נשים הסיפור שונה - האיסור של מגע בין אישה לאישה מטרתו הייתה למנוע פריצות בין נשים לגברים- כלומר, אם אישה תשתפשף להנאתה עם אישה אחרת, יש סיכון שהדבר עלול לגרום לה לעשות זאת גם עם גברים- שהוא כבר פריצות לכל דבר.
מעשה ברבי יוחנן ורבי שמשון בן לקיש
בויארין מזכיר פרשה מרגשת במיוחד - זו החברות בין רבי יוחנן ובין רבי שמשון בן לקיש (aka ריש לקיש). רבי יוחנן נחשב ליפה בגברי ירושלים ונאמר עליו שאם תרצה להבין את יופיו צריך לקחת כוס של כסף צרוף, למלא גרעינים של רימון אדום, לעטר בעלי כותרת של ורד אדום ולהניח באור זוהר שבין שמש לצל, וכך אולי תבינו. אלא רגעים שבהם כה חבל שהיהדות אוסרת יצירת צלם ותמונה.
אז ריש לקיש היה חבר של רבי יוחנן כשלמדו בציפורי ולאחר מכן חזר בשאלה והפך למנהיג חבורת שודדים. יום אחד הוא ראה את רבי יוחנן רוחץ עירום בנהר הירדן, מיהר לפשוט את בגדיו וקפץ אחריו. רבי יוחנן, שקיווה להחזיר את חברו בתשובה אמר לו: 'כוחך בתורה'. לקיש הפלרטטן ענה: 'יופייך לנשים'. בוא נגיד שהוא חזר בתשובה בסוף.
כמובן שלא נפסח על האהבה האלמותית שבין המלך הג'ינג'י והמוזיקלי דוד לבין יונתן, בנו של קודמו בתפקיד. יש הטוענים שאין אזכור מדויק לכך שלא היה בין השניים יחסים מיניים - איסור שהיה ידוע בתקופה - מתוך כוונה שלא לשלול את האופציה של אהבה גופנית.
עם מותו הטראגי של יונתן בשדה הקרב אמר עליו המלך את הפתגם הנודע- "צר לי עליך אחי יונתן, נעמת לי מאוד. נפלאה אהבתך לי מאהבת נשים". דמעה.
מה"נאשוקו" היפני עד הליידיבוי התאילנדי – הומוסקסואליות במזרח הרחוק
ואם עם המזרח הקדום עסקינן, בואו נרחיק עוד קצת מזרחה. הטאואיזם בסין הקדומה חלוק בדעתו לגבי חד מיניות בקשר למושג של היין ויאנג - שני הפכים המשלימים זה את זה לקבלת איזון (המוכר בתור קעקוע חינה של עיגול שחור-לבן שעשינו בכיתה י"א בטיילת באילת).
מצד אחד, מערכת יחסים שבה שני הצדדים הם מאותו המין כאילו מעוותת את הניגודים המשלימים זה את זה. מצד שני, בגלל שבכל שלם קיימים שני הצדדים גם יחד-בכל יסוד גברי (יאנג) יש גם נשי (ין) ולהפך, אין כאן שום דבר בלתי טבעי.
ביפן העתיקה, המושג התרבותי המתאר יחסים בין גברים הוא 'נאנשוקו' והוא התקיים בצורה גלויה גם במנזרים. בצורה פדרסטית, הכומר היה לוקח לו 'פרח כמורה' לחנך ולאהוב, גם בצבא. כך למשל, תרבות הסמוראי עודדה לוחם מנוסה לאמן, גם בצורה אינטימית ומינית, לוחם צעיר והשניים היו חונכים את יחסיהם בטקס פומבי עם התחייבות עד המוות.
עוד דוגמא מעניינת היא קאסטת ההיג'רות בהודו, הקיימת עד היום. מי מכם שיצא לו להסתובב באזור אולי נתקל בגברים הלבושים בשמלות ה'סארי' המסורתיות. בעוד שהומוסקסואליות איננה מקובלת בהודו (למרות המראה המפתיע של חברים-גברים הולכים יד ביד ומחובקים ברחוב) ההיג'רה היא קאסטה (שכבה במארג החברתי המסורתי בהודו) מקובלת וטבעית, אם כי נחותה מאוד, אף יותר מקאסטת 'האסורים למגע'.
מדובר בגברים הלובשים בגדי נשים ומתנהגים כנשים אך לא תופסים את עצמם כנשים, אלא משתייכים לתפיסה מגדרית מעורפלת יותר מהמושגים שאנחנו מכירים. הן נתפסות בקרב האוכלוסייה בהודו כמסוכנות. כאשר הבריטים שלטו בהודו, הם קבעו שמדובר בפושעים לכל דבר. כמה בריטי. עוד פרט מזעזע - חלק מההיג'רות נחנכים בטקס המלווה בסירוס מלא ללא הרדמה.
הדבר מזכיר את ה'ליידי בוי' התאילנדי ואת ה'רוח הכפולה' האינדיאני, אך לכך בכתבה אחרת. עוד לפני שנעזוב את אסיה - הצצה קטנה ומסקרנת אל ידידתינו משכבר הימים- איראן של ימינו.
טרנסקסואלים עוברים ניתוחים באיראן
למרות הרדיפות האלימות, הרצחניות והידועות לשמצה של המשטר האיראני אחר הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים הם עניין אחר. בתפיסה האיראנית, במידה ו'אובחנת' בטרנסקסואליות עליך למהר ולשנות את מינך, בניתוחים המוכרים ולעיתים ממומנים על ידי המדינה. לאחר מכן, ברגע שעל תעודת הזהות שלך יופיע המין החדש, תחשב כשייך לו לחלוטין.
לעומת זאת, השארות במצב ביניים (ללא ניתוח, או רק לבישת בגדי המגדר השני) תעלה בהטרדות חברתיות ועונשים חוקתיים. אך בכל מקרה המצב מורכב- כפי שמתועד בסרט הדוקומנטרי המעלף 'be like others'
הומוסקסואליות בגרמניה הנאצית: שנות הארבעים של המאה העשרים
אם תהיתם כיצד נראו רבים מההומואים באירופה בתחילת שנות הארבעים- רזים, רעבים, אומללים ולעיתים מסורסים. קוד הלבוש- מדי אסיר שחור-לבן, ותלאי משולש ורוד. מצטער על הביאוס, אבל בהצצה היסטורית מדובר ברגע חשוב ביותר.
אנחנו כבר בימים שלאחר הטבעת מושג מאפיין הזהות 'הומוסקסואליות' כאשר סעיף 175 של חוק העונשין בגרמניה טוען כי "מעשה תועבה הנוגד את הטבע בין בני אדם ממין זכר או בין בני-אדם וחיות, עונשו מאסר שאורכו שישה חודשים עד ארבע שנים, וכעונש נוסף שלילה מיידית של זכויות האזרח".
רבים סבלו מחוק זה ביותר ממאה שנים. אך אז הגיעו הנאצים ובנטייתם הכללית לחרבן על הכל, החליטו להגדיל את תוקף החוק (לא רק משכב זכר היה פשע, אפילו מבט 'מעורר בושה' בין גברים) ואת חומרת עונשו.
הומוסקסואליות נתפסה כמחלה מדבקת בקרב הגזע הארי ועם התחזקות ההנהגה הנאצית נעצרו יותר ויותר 'עבריינים' ונשלחו למחנות ריכוז, מה שפתח את תחילתו של פשע הומופובי חסר תקדים בהיסטוריה האנושית. לאחר היהודים, היו אלה ההומוסקסואלים שאחוז התמותה שלהם היה הרב ביותר, בין אם בעבודות פרך, ניתוחים ורציחות שרירותיות. המספרים נעים בין 10 ל-15 אלף.
לאחר שחרור המחנות, 'עבריינים' רבים שהורשעו על סעיף 175, חזרו לרצות את עונשם בבתי הכלא של מערב גרמניה, ועוד כ50 אלף נעצרו עד שנות השבעים. הסעיף 175 בוטל רק עם איחוד גרמניה, ב1989. זמן רב אחרי מהומות סטונוול, אחרי הוצאת ההומוסקסואליות מהDSM ואחרי פוקו.
מאז אותם ימים השתפר מעמדם של הומוסקסואלים במדינות רבות ברחבי העולם המערבי, בעיקר בעקבות המאבק של זכויות האזרח בארה"ב ששינתה את מעמדם של הומואים בעולם כולו, אך על כך בכתבה הבאה.