מיד ביצעתי פניית פרסה לאחור. אני ואחי שונים באופי, ופחדתי שעכשיו יסתכלו עלינו בכפיפה אחת - היה לי צורך אוטומטי להיבדל מאחי. לקח לי עוד ארבע שנים להשתחרר מזה: ארבע שנים של סיוט, דיסקרטיות, שקרים והסתרה – עד שהבנתי שהאמת תשחרר אותי.
"כעסתי בתוכי על אחי שגם הוא כזה"
בן מלצר, כיום בן 29, גדל במושב כפר ידידיה שבעמק חפר, קרוב מאוד לנתניה. כיום הוא ואחיו הצעיר ממנו בשלוש שנים, נמרוד, חברים טובים וקרובים, ונוהגים ללכת ביחד לערבי אירוויזיון ומסיבות גייז, אבל לא תמיד הם היו קרובים. בגיל 18 החליט בן לספר להוריו שהוא הומו, וביקש מהם לשמור את זה בסוד. שנה וחצי לאחר מכן פנה אליו נמרוד, ושאל אותו האם הוא הומו. "עניתי לו שכן, אני הומו. הוא אמר לי בתגובה: 'גם אני'".
בן לא הרגיש בהתחלה בנוח עם העובדה שגם אחיו הקטן הומו. "הרגשתי כאילו אין צורך שיהיו שניים כאלה, שזאת הכבדה על המערכת המשפחתית, על האיזון המשפחתי", הוא אומר. "הרגשתי מוזר. הרגשתי שזה השוני שלי. לא בקטע של תשומת לב, אלא שפתאום חלק מהתפקיד שלי בתור 'ההומו', נלקח ממני".
השינוי ביחסים בין האחים מלצר הגיע אחרי שלוש שנים. " חל איזשהו סוויץ'", מספר בן. "אחרי שעברתי לתל אביב, אמרתי לעצמי: 'יאללה, נצא פעם ביחד'. נדמה לי שזאת הייתה יציאה לערב שירי אירוויזיון. זאת הייתה יציאה מאוד מוצלחת, שילוב מאוד טוב. מאז היחסים בינינו פרחו, ונהיינו חברים טובים".
"ילדים כאלה מעשירים אותנו בצורה נוספת"
גלי, אמם של בן ונמרוד, דווקא לא ראתה בעובדה ששני בניה הומואים סוג של "אסון". כמו במשפחות רבות, היציאה הראשונה מהארון, של בן, הייתה קשה. "הרגשתי שחרב עלי עולמי", היא מספרת. "אחר כך חשבתי על זה קצת יותר, ואני חושבת שבדיעבד ידעתי. היה ברור שהקבלה היא מוחלטת, ואמרתי לו ששום דבר לא השתנה, ואנחנו אוהבים אותו כמו קודם. ואחרי שעיכלתי את זה, הבנתי שהילד הוא אותו ילד, שהעולם לא באמת חרב".
אם בן הצליח להפתיע את גלי במידה מסוימת, אז במקרה של נמרוד היא מספרת, "די חיכיתי שהוא יספר. אחרי שעבר ההלם הראשוני, והתחלנו לספר לכולם, ראינו שהתגובות הן על הכיפאק. אף אחד לא צחק ולא לגלגל, הבנו איכשהו שנעשה יותר קל".
מה יש לך לומר לאותם הורים שחושבים ששני ילדים הומואים זה "מכה"?
"אני לא חושבת שזו 'מכה'. אני חושבת שילדים כאלה מעשירים אותנו בצורה נוספת. הם נותנים לנו את הגדולה לקבל את השונה בתור משהו שהוא חלק ממך. ההורים שיקבלו את הילדים ואת בני הזוג וכל החברים שלהם, יקבלו ילדים מדהימים ויקבלו עולם נוסף ויפה. ההורים צריכים להבין שכאשר לילד יהיה טוב – גם להם יהיה טוב".
"רוצה לצאת מהארון – אבל מפחד"
למרבה הצער לא הכל ורוד. א', בן 16 מדרום הארץ, מרגיש קושי רב לצאת מהארון בגלל היציאה מהארון של אחיו הגדול. "אני ממש רוצה לצאת מהארון", הוא אומר. "לא נעים לי כל הזמן לשקר ולהסתיר. כשאני רואה בחור חתיך, אני רוצה להסתובב ולהסתכל, מבלי לפחד שמישהו ישים לב שנדלקתי עליו, אבל ממש מביך אותי לספר. אני ממש מפחד שיתחילו להסתכל על 'שני האחים ההומואים', ויצחקו עלינו. אני מפחד גם מהתגובה של ההורים שלי. עד שהם קיבלו את אח שלי, הם יצטרכו עכשיו לעכל את זה שגם אני הומו".
ואכן, גם התגובות של אמו אינן מקלות על א'. "כששואלים את אמא שלי, היא כל הזמן טורחת להדגיש שאני סטרייט: 'לא, לקטן יש חברות'. היא מדחיקה את העובדה שמדובר בידידות שלי. היה לי חבר במשך שנה, מגיל 14, ובכל פעם שרציתי לישון אצלו, הייתי אומר להורים שאני הולך לישון אצל ידידה. אבא שלי כל הזמן היה מסתכל עלי מבסוט, עם חיוך על השפתיים: 'נו, הלוואי שלי בגילך היו כל כך הרבה חברות'".
"לפעמים אני ממש כועס על אח שלי. אני יודע שזאת לא אשמתו, ואני יודע שהצורך שלי שלא ישוו אותי אליו הוא מטומטם. אבל עדיין, כשאני חושב על לספר על זה, אני רק חושב על התגובות של ההורים שלי, וזה מפחיד אותי".
