בשנים האחרונות השיח אודות הורות חד מינית ותהליכי פונדקאות החל לצבור תאוצה גם בתקשורת הישראלית. בעוד שקולם של הורים גאים זוכה לביטוי עם השנים, ניכר כי חוויתם של ילדים למשפחות להט"ביות כמעט ולא נשמעת. נועה אברון (22), בת יחידה לאביבה ויהודית, מספרת על חווית הילדות שלה בימים שמשפחות גאות היה עניין נדיר מאוד ועל התהליכים שעברה כבת לזוג לסביות.
>> "שואלים אותי אם חסרה לי אישה בזוגיות עם תום"
>> 6 היציאות מהארון הכי לא צפויות שנראו על המסך
באופן מפתיע, התא המשפחתי של השלוש לא זכה ליחס חריג בנוף החברתי. אברון מתגוררת בקרית אונו מילדותה, ובאופן כללי מדווחת על סביבה פתוחה וליברלית. עם זאת, הייחודיות של המשפחה זימנה לא פעם שאלות מצד חבריה בתקופת הגן ובית הספר. הופעתן של שתי האימהות לסירוגין במסגרות חינוכיות עוררה לעיתים סימני שאלה. "אמי סיפרה לי שיום אחד כשהגיעה לאסוף אותי מהגן, ניגשה אליה אחת הילדות ושאלה אותה אם אבא שלי נפטר", נזכרת אברון, "ילדים מחפשים הסבר הגיוני להיעדר דמות אב או למשפחה בהרכב שונה, ועל כן אלו שאלות לגיטימיות".
"שתיהן צעקו עליי וחיבקו אותי כשהיה צורך"
שאלות סביב הנושא נוגעות לספקטרום רחב, החל מההרכב ההורי ועד לחייה הפרטיים של אברון. בחברה קיימים עדיין מיתוסים לפיהם נטייתם המינית של הורים משליכה גם על ילדיהם, ושאלות אינטימיות בנושא מגיעות מחוץ למעגל החברתי הקרוב. "כנערה, אחת השאלות הנפוצות נגעה למיניות שלי", חושפת אברון, "לא פעם שאלו אותי אם אני נמשכת לנשים. בהתחלה נהגתי לומר שאיני יודעת, לא פחדתי לחשוב על הנושא ולשאול שאלות, אך כיום אני יודעת שאני סטרייטית".
"אני שמחה שאנשים מתעניינים ולא מתעלמים ממצב קיים", אברון מבהירה, "מעבר להסברה עבור הקהילה, השיחה על הנושא מקלה עליי להתנהל בשגרה, חוסכת לי את הצורך להסביר דברים בכל פעם מחדש. היו שאלות טיפשיות כמו 'את מי אני אוהבת יותר?' או 'מי הגבר בבית?'. אני מסבירה שאהבתי לשתי אימהותיי שווה. שתיהן צעקו עליי וחיבקו אותי כשהיה צורך, שתיהן האימהות שלי והפן הביולוגי אינו משחק תפקיד".
"מדובר בתהליך שנפגעתי ממנו קשות", היא משתפת, "בגיל 15 זומנתי לפגישה במועצה לשלום הילד, שם עובדת סוציאלית תחקרה אותי בניסיון להבין אם אביבה היא אכן אמי. התחקור היה אבסורד מבחינתי. בעוד שישנם הורים אלימים או נרקומנים, את אמא שלי, שהיא אמא למופת, היה צריך להעמיד בספק. זה כל כך הכעיס אותי".
"אני חושבת שכיום יש יותר מודעות להורות בקהילה הגאה", היא מסכמת, "אך עם זאת, 'הומו' זו עדיין קללה בבתי ספר, אין שוויון מלא ואף שנאה גדולה, כדוגמת הרצח באורלנדו רק לפני חודש. על אף שגדלתי בסביבה מקבלת, אני מודעת לכך שיש מקומות שבהם עדיין לא מקבלים את התא המשפחתי שלי. שינויים קורים בהדרגה, הדרך לשוויון עוד ארוכה".
