בשנים האחרונות השיח אודות הורות חד מינית ותהליכי פונדקאות החל לצבור תאוצה גם בתקשורת הישראלית. בעוד שקולם של הורים גאים זוכה לביטוי עם השנים, ניכר כי חוויתם של ילדים למשפחות להט"ביות כמעט ולא נשמעת. נועה אברון (22), בת יחידה לאביבה ויהודית, מספרת על חווית הילדות שלה בימים שמשפחות גאות היה עניין נדיר מאוד ועל התהליכים שעברה כבת לזוג לסביות.
>> "שואלים אותי אם חסרה לי אישה בזוגיות עם תום"
>> 6 היציאות מהארון הכי לא צפויות שנראו על המסך
באופן מפתיע, התא המשפחתי של השלוש לא זכה ליחס חריג בנוף החברתי. אברון מתגוררת בקרית אונו מילדותה, ובאופן כללי מדווחת על סביבה פתוחה וליברלית. עם זאת, הייחודיות של המשפחה זימנה לא פעם שאלות מצד חבריה בתקופת הגן ובית הספר. הופעתן של שתי האימהות לסירוגין במסגרות חינוכיות עוררה לעיתים סימני שאלה. "אמי סיפרה לי שיום אחד כשהגיעה לאסוף אותי מהגן, ניגשה אליה אחת הילדות ושאלה אותה אם אבא שלי נפטר", נזכרת אברון, "ילדים מחפשים הסבר הגיוני להיעדר דמות אב או למשפחה בהרכב שונה, ועל כן אלו שאלות לגיטימיות".
יהודית, אמה הביולוגית של נועה, הביאה אותה לעולם יחד עם אביבה בראשית שנות ה-90 במסגרת תהליך של תרומת זרע. "קשה לי להעיד על חסך בדמות אב כי מעולם לא הייתה כזו בחיי", אברון מצהירה, "עד גיל מאוחר יחסית לא כל כך התעניינתי בנושא כי מעבר לאהבה והסיפוק שקיבלתי בבית, ידעתי שקיימים עוד סוגים של משפחות חד הוריות, הורים גרושים וכדומה. כנראה שאף פעם לא אדע כיצד היעדר דמות אב השפיעה עליי, אך כמו בכל בית, אני יכולה לומר שהתא המשפחתי השונה השפיע ועיצב אותי. חונכתי לערכים של קבלת השונה, והדבר נכון גם לגבי נושאים אחרים מלבד נטייה מינית".
"שתיהן צעקו עליי וחיבקו אותי כשהיה צורך"
שאלות סביב הנושא נוגעות לספקטרום רחב, החל מההרכב ההורי ועד לחייה הפרטיים של אברון. בחברה קיימים עדיין מיתוסים לפיהם נטייתם המינית של הורים משליכה גם על ילדיהם, ושאלות אינטימיות בנושא מגיעות מחוץ למעגל החברתי הקרוב. "כנערה, אחת השאלות הנפוצות נגעה למיניות שלי", חושפת אברון, "לא פעם שאלו אותי אם אני נמשכת לנשים. בהתחלה נהגתי לומר שאיני יודעת, לא פחדתי לחשוב על הנושא ולשאול שאלות, אך כיום אני יודעת שאני סטרייטית".
"אני שמחה שאנשים מתעניינים ולא מתעלמים ממצב קיים", אברון מבהירה, "מעבר להסברה עבור הקהילה, השיחה על הנושא מקלה עליי להתנהל בשגרה, חוסכת לי את הצורך להסביר דברים בכל פעם מחדש. היו שאלות טיפשיות כמו 'את מי אני אוהבת יותר?' או 'מי הגבר בבית?'. אני מסבירה שאהבתי לשתי אימהותיי שווה. שתיהן צעקו עליי וחיבקו אותי כשהיה צורך, שתיהן האימהות שלי והפן הביולוגי אינו משחק תפקיד".
עבור מתבגרים רבים ברחבי הארץ, הנפקת תעודת הזהות בגיל 16 אינה תהליך מסורבל במיוחד. נראה כי לעומתם, בנים/בנות לזוגות חד מיניים עוברים תהליך ארוך ובירוקרטיה מעיקה. כשנתיים לפני הנפקת התעודה, משפחת אברון עברה הליכים פורמליים שמטרתם הייתה להכיר באביבה כאם המאמצת של נועה באופן רשמי.
"מדובר בתהליך שנפגעתי ממנו קשות", היא משתפת, "בגיל 15 זומנתי לפגישה במועצה לשלום הילד, שם עובדת סוציאלית תחקרה אותי בניסיון להבין אם אביבה היא אכן אמי. התחקור היה אבסורד מבחינתי. בעוד שישנם הורים אלימים או נרקומנים, את אמא שלי, שהיא אמא למופת, היה צריך להעמיד בספק. זה כל כך הכעיס אותי".
"בגיל 16 קיבלתי את תעודת הזהות שלי", אברון מעידה, "אז למעשה החל הפרק השני בתהליך שמטרתו הייתה לשנות את 'שם האב' בתעודת הזהות ל'שם האם'. אני חייבת לציין שבזכות עו"ד מיכל עדן ושיתוף הפעולה מצד משרד הפנים, התהליך היה מהיר יחסית. שימח אותי לראות שמשרד ממשלתי אינו מערים קשיים. אמנם הדרך לשוויון עוד ארוכה, אך מבחינתי זהו צעד עקרוני בדרך למימוש זכויות להט"ב. לאחר השינוי, הוזמנתי לדבר בכנסת על ההכרה הפורמלית בשתי אימהותיי. אמי אביבה התרגשה עד דמעות. היא עברה דרך ארוכה, החל מההכרה בה וביהודית כזוג ועד אותו רגע. היא נלחמה על זכויות המשפחה שלה, וזו הייתה נקודת ציון מאוד משמעותית עבור כולנו".
"אני חושבת שכיום יש יותר מודעות להורות בקהילה הגאה", היא מסכמת, "אך עם זאת, 'הומו' זו עדיין קללה בבתי ספר, אין שוויון מלא ואף שנאה גדולה, כדוגמת הרצח באורלנדו רק לפני חודש. על אף שגדלתי בסביבה מקבלת, אני מודעת לכך שיש מקומות שבהם עדיין לא מקבלים את התא המשפחתי שלי. שינויים קורים בהדרגה, הדרך לשוויון עוד ארוכה".