בשנים האחרונות יותר ויותר הומואים ולסביות ממסדים את מערכת היחסים שלהם בחתונה או בניסוח מתאים יותר- טקס נישואין.
חתונות של לסביות והומואים הן בדרך כלל הרבה יותר יצירתיות ונותנות מקום לביטוי אישי, שחרור ממוסכמות ונורמות קבועות של טקס. עם זאת, עצם עריכת החתונה היא אמירה חברתית וקריאה להכרה של החברה והמשפחה בזוגיות של שני בני הזוג.
החתונה היא גם אמירה של שתי בנות הזוג על הרצון שלהן להתחייב זו לזו לעולמים, והיא בעיקר הזדמנות לשמחה גדולה עם האנשים האהובים ביותר. בגלל שאין כללי טקס קבועים ארבעת הזוגות שלפנינו מציגים קונספטים שונים של חתונות- כל זוג והדרך המועדפת עליו.
חתונה בתחפושת: איה ויעל שוויד
איה ויעל שוויד התחתנו בפורים האחרון, בדיוק שנתיים אחרי שנפגשו לראשונה, החתונה שלהן הייתה בעצם מסיבת תחפושות גדולה. מי שלחץ עליהן להתחתן היו לא פחות מאשר ההורים של איה שמאוד רצו להזמין את כל החברים שלהם לשמוח אתם בשמחה הגדולה.
יעל, שעלתה מצרפת, לא התחברה לכל הקטע המסחרי והכלכלי של החתונה, והשתיים החליטו לא להיכנס למסחור של העניין. שתי הנשים התחפשו בתחילת הערב למלך ומלכה והחליפו תחפושות לאורך כל הערב. החתונה נערכה בבית של השכן, כל אחד מהאורחים הביא איתו קצת אוכל ואת הטקס ערכו החברים שהכירו ביניהן.
הדבר היחיד שפגע בשמחה של השתיים זה הסירוב של ההורים של יעל ומשפחתה להגיע לחתונה או לקבל. כיום איה ויעל נשואות גם כדין - הן נסעו לקנדה הרחוקה והן רשומות כזוג אפילו בתעודת הזהות הישראלית שלהן.
חתונה דתית אבל לא הלכתית: זהורית ולימור שורק
כשזהורית, דתייה ובת אולפנה, התחילה לדבר טלפונית בענייני עבודה עם לימור, לסבית תל אביבית חילונית, היא עוד הייתה נשואה עם שני ילדים.
למרות שהיו לה די הרבה סימני מקדימים לכך, הייתה זהורית עדיין בשלב בו היא הדחיקה את הנטייה המינית שלה. חצי שנה הן שוחחו בטלפון מבלי שראו זו את זו, ולפגישה הראשונה שלהן בבוקר יום שישי הבריזה לימור.
רק שבוע לאחר מכן הפגישה יצאה לפועל ומאז הכול היסטוריה. שנה וחצי אחרי שהחלו שיחות הטלפון ביניהן זהורית התגרשה מבעלה ושנתיים מאוחר יותר הן נישאו בטקס דתי, לא הלכתי.
את הצעת הנישואין ההדדית הן עשו בחדר ה-VIP עם שלמה ארצי שאמר להן שזה מדהים שדבר כזה יכול לקרות היום ושעשר שנים קודם זה היה כמעט בלתי אפשרי.
"זה טקס של מחויבות", אומרת זהורית. "המינוח המתאים הוא נישואין, כי אני בעצם בטקס הזה אומרת שאני מעדיפה אותה מעל שאר הנשים- זה כמו המונח נשיא". לימור אומרת שהחתונה זה בדיוק המקום שלהן לצעוק לעולם שהן אחת של השנייה. "זו הכרה של החברה בכך גם אם זו לא הכרה מוסדית של מוסדות הממשלה".
הטקס עצמו נערך כמה שיותר קרוב לטקס הקונבנציונלי האורתודוקסי. אבל, בגלל שחלק מן התפילות אינן מתאימות לטקס נישואין של לסביות כמו למשל 'קול חתן וקול כלה' הן נאלצו לשנות חלקים מהטקסט. כמו כן, בגלל שיש בעיה הלכתית בקידושין של שתי נשים אז הן יצרו מודל אלטרנטיבי של שבע ברכות.
לימור וזהורית מדגישות כי לחתונה הן הזמינו רק חברים ומשפחה שהם ידעו שיבואו ויוכלו לשמוח אתן.
"נישאנו אחרי ארבע שנים של זוגיות, עד לטקס הנישואין נלחמנו כל הזמן שיקבלו ויזמינו אותנו. בחתונה הגיעו להחלטה שאנחנו רוצות שמי שיגיע לחתונה שלנו ישמח בשבילנו, ולכן הזמנו רק את מי שידענו שיגיע מתוך שמחה".
חתונה עם הרבנית קורין אלאל: מירב וענת בלייר-חביב
בפעם הראשונה, נפגשו ענת ומירב במסדרונות בית החולים כשענת הגיעה עם אביה למיון ומירב הייתה זו שטיפלה בו. שנתיים אחר כך, הציעה ענת נישואין למירב.
רוב החברות של מירב הן סטרייטיות ורובן התחתנו. "תמיד הייתי הולכת ושמחה בשבילן וגם בוכה בחופה, וגם אני רציתי שאנשים ישמחו בשבילי. אם יש לי אהבה, למה המדינה הזו לא צריכה לאפשר לי להתחתן? מה זה משנה למדינה עם מי אני מתחתנת?", היא שואלת בתסכול.
מי שערכה את טקס הנישואין זו קורין אלאל, שגם שרה להן בלייב כשהן נכנסו לחופה את השיר:” מה שהלב שלי בחר" בגרסה הנשית שלו. בטקס עצמו הן החליפו טבעות, קראו נדרים וכמובן שברו את הכוס.
לחתונה הזמינו מירב וענת כמאתיים מנות, אבל, להפתעתן, כמעט כל המוזמנים הגיעו לחתונה ולמנה הראשונה התיישבו כ420 מוזמנים ומוזמנות, ביניהם כל המשפחה המורחבת, ההורים משני הצדדים והחברים, שתמכו מאוד בחתונה ובאו לשמוח איתן בשמחה הגדולה.
חתונה 'רגילה': ליאור ושני מיץ-טובלי
ליאור מיץ-טובלי אומרת שכמו כל בחורה סטרייטית, גם היא תמיד חלמה על היום הגדול שלה: להתלבש כמו נסיכה ולצעוד בשביל לחופה.
חוץ מזה, בחתונה שלהן היה גם אלמנט חינוכי. "חברים ומשפחה שאמרו לנו בהתחלה שאנחנו עושות דווקא ולסביות לא צריכות להתחתן, שינו את דעתם אחרי החתונה ואמרו שהחתונה הייתה ממש 'רגילה' כמו כל חתונה אחרת".
ואפילו שני האבות של הכלות, שסירבו להגיע, שינו את דעתם בלילה שלפני החתונה והגיעו לחגוג עם הבנות.
הטקס עצמו נכתב על ידן, אבל היו בו חלקים רבים שהיו מתאימים לטקס המסורתי כמו למשל שבירת הכוס והחלפת הטבעות עם אלמנטים אישיים שלהן.
>> המדריך לזוגיות לסבית: איך תחיו באושר ובעושר?
>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?