>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
אתרי ההיכרויות היום הפכו יותר מאי פעם לשוק בשר. כל אחד מוכר את הסחורה שלו ומנסה לשווק את עצמו כדי שמישהו "יקנה". בהרבה מקרים אנשים לא מפרסמים תמונת פנים, אלא מסתפקים רק בחלקי גוף. למעט אלו שעושים זאת מטעמי פרטיות, השאר עושים את זה כי הם יודעים שבתכל'ס, זה מה שבסוף מחפשים אצלם. אז נכון, גייז תמיד יחסו למראה חיצוני חשיבות גבוהה, אולי הלכנו רחוק מדי?
עם התפתחות תרבות מכוני הכושר (שתמיד היתה מנת חלקם הגדולה של גייז) בשנים האחרונות, יש הרגשה אצלי ואצל רבים מחבריי, שהתהווה איזשהו מודל אחיד למה הוא יופי גברי, מה סקסי ו"מה אתה צריך לעשות" כדי למשוך. בשתי מילים: לנפח שרירים.
תופעה שהלכה והתנפחה
ככה נוצרה לה מה שאני קורא "תרבות השרירים" שסחפה בתאוצה את העיר שלנו ואת גברבריה הגאים. בכל עונה נדמה שמצטרפים חדשים נכנסים למעגל השריריים בעיר, יותר ויותר גברים מנפחים את עצמם לדעת ורודפים אחרי אותו מודל שהחברה ההומוסקסואלית מכתיבה. המטרה ברורה: להיראות מושך, סקסי ולבסוף כמובן גם להשיג יותר אקשן בחדר המיטות.
עכשיו, גילוי נאות. גם אני מתאמן במכון כושר באופן סדיר. אני לא מרגיש שזה סותר את מה שאני אומר. ההבדל הוא בהשקפה. אני מתאמן בשביל הבריאות שלי, כי אני יודע ש"נפש בריאה בגוף בריא", ונכון, גם אני רוצה להיראות חטוב ולהוריד אחוזי שומן, אבל אני נהנה מהדרך ולא חושב על התוצאה. אני לא מסתכל על איך ובאיזה כמות גדלו השרירים, בעוד רוב הגייז שכן הולכים במטרה לנפח את עצמם, אצלם התוצאה היא המטרה שמקדשת את כל האמצעים ובהרבה מקרים הם מכניסים לגוף שלהם כדורים, סטרואידים ואבקות - שהמילה בריאות זרה להן. מכאן שגם הגוף לא בריא וגם הנפש, שכמהה כל הזמן להגיע למשהו כל כך חמקמק כמו גוף מושלם.
אני לא חושב שכל מי ששרירי הוא כזה או שכל מי שמתאמן באופן קבוע במכון כושר עושה את זה מהסיבות השגויות שהזכרתי למעלה, אבל כן יש כאן תופעה שהלכה והתנפחה, תרתי משמע בנוף התל אביבי.
רבים מכם יגידו, ובצדק, שכל אחד אחראי על הגוף שלו וזכותו לעשות מה שהוא רוצה. אבל ברגע שזה עובר מאובססיה אישית לתופעה חברתית שמדביקה אחרים, זה מצביע על משהו לקוי בתפיסה שלנו שיכולה לגרום לנזק נפשי ופיזי אצל אנשים.
מתאמצים להיראות גבריים
הומואים הם גם ככה קבוצה של אנשים שיש לה בעיה עם זהות עצמית. גם אחרי היציאה מהארון, הם עדיין נאבקים בקונפליקטים אישיים וסטריאוטיפים מבחוץ על גבריות ועל ההשפעה של הנטייה המינית שלהם בעניין. חלק גדול מזה סובב סביב המראה החיצוני. כדי לא להיכנע לסטריאוטיפ, יש צורך לשבור וללכת בכיוון השני שלו. כך אפשר קצת להסביר את האובססיה של גייז להיראות אובר- גבריים בנוסף לצורך הגשמת הפנטזיות המיניות שלהם.
כשהומו ממוצע צעיר בא לעיר הגדולה ורוצה להיות "חלק מהעניין", הוא מסתכל החוצה ומנסה לחקות את מה שהרוב עושים. כשאותו אדם הולך למסיבות, לברים או סתם להתערות בקליקות שמהוות את הקהילה התל אביבית, הוא לא יכול שלא להתעלם ממה שקורה סביבו וינסה להתאים את עצמו כדי להיטמע בחברה שאליה הוא הגיע, כדי להרגיש שייך, כדי להגשים את עצמו מבחינה אישית וגם מינית.
כשאותו אדם לא מתאים את עצמו ובוחר בדרך אחרת, בין אם במכוון ובין אם לא במכוון, החברה שלנו בוחרת להסתכל הצידה ולפסול. היא פוסלת במועדון או בבר כשבנאדם מתחיל עם מישהו. היא פוסלת באתר הכרויות כזה או אחר, כי אותו בן אדם לא נכנס לתבנית השרירית שמצופה ממנו. בעניין זה זכור לי הבחור שאמר לי אונליין ש"זה לא מתאים כי הוא נפגש רק עם גברים שכמוהו משקיעים זמן ומאמץ בגוף שלהם, ולכן הוא מצפה שהבנאדם שאיתו נפגש יתאמץ ויהיה אותו דבר" . אותו בחור לא היה מודע לזה שגם אני הולך למכון באופן קבוע ופעיל ספורטיבית אבל כן שינה לו שאני אמנם חטוב אבל "לא מספיק שרירי", לטעמו.
יש יותר ממראה מצודד וסקסי
אז נכון, התופעה הזו קורה בכל העולם והומו תל אביבי לא שונה ממקבילו בארה"ב ובאירופה. כולנו יצורים שטחיים שצריכים גירוי ויזואלי כדי להימשך למשהו. מה שכן, אחרי שהייתי בכמה ערים בעולם, בעיקר באירופה, הרגשתי שבעוד שם יש מקום לכמה מודלים של גבריות וסקס-אפיל, בת"א יש בעיקר מודל אחד. אתה צריך להיראות שרירי במידה מסוימת וצעיר מאוד. אם אתה חורג, יש לך בריכת דגים מאוד קטנה לבחור ממנה.
לעומת זאת, במקומות רבים בחו"ל אפשר לראות גם לא מעט גברים מעל גיל 40, לא שריריים, חלק שמנמנים (רחמנא ליצלן) שמאכלסים את הברים והמועדונים. שם אני תמיד מרגיש יותר מושך, שמסתכלים עליי הרבה יותר ובעיקר בגובה העיניים ופחות על כמות השרירים שיש לי, שלא לדבר במובן החברתי על כמות הגברים ששמחים לנהל איתך שיחה, לא רק כי אתה תייר ויש בך קסם זר, אלא בגלל שאתה באמת מושך אותם – גם מינית וגם אינטליגנטית.
אז נכון שאנחנו עיר חוף, וההומו התל אביבי מרגיש יותר צורך לחשוף גוף "לוהט" ממקבילו האירופאי. ונכון שגם ההומואים בספרד מתהדרים בגופות מפוסלים. (די להציץ בתמונות שזורמות אחרי פסטיבל מסיבות ה"סירקט" בברצלונה, המציגות גברים ששריריהם תופסים את רוב התמונה), אבל כולנו יודעים שאפשר גם אחרת.
גייז יקרים, אני לא מטיף מוסר ומציע להמציא את הגלגל וליצור לגייז דפוסי חשיבה חדשים לגמרי לגבי מה שמושך אותם ומה לא. קטונתי. אבל אני סה"כ מבקש לפתוח לנו את העיניים שאיפשהו במרוץ להיראות טוב ומושלם, איבדנו את עצמנו. כדאי שנמצא את הסולידריות שלנו כלפי אנשים אחרים ולא נפספס את ההזדמנות לפגוש אנשים שיכלו למלא את חיינו, רק בגלל אחוזי שומן או היקף השריר.
זוהי תעודת עניות לחברה שלנו בכללי ובפרט לקהילת הגייז, שכן כולנו עברנו דרך לא קלה בחיים ויודעים מה זה דחייה ומה זה להיאבק בזהות הגברית שלנו. האם באמת אנחנו רוצים להמשיך להיות חברה אכזרית שכזו?