>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
זוגות חד מיניים רבים מחליטים לערוך טקס אלטרנטיבי בו הם מצהירים על אהבתם ועל המחויבות שלהם אחד לשני. את הטקס עורכים מפורסמים, אנשי תקשורת ופוליטיקאים.
ניצה סקאל, מתנדבת בעמותת תהל"ה, התומכת בהורים של להט"בים, קיבלה אף היא בקשה לערוך טקס שכזה. "אני לא בדרנית ולא פוליטיקאית, ולכן הופתעתי שביקשו שאני אערוך את הטקס. אך בטקס עצמו הרגשתי על גג העולם. אני שמחה מאד שעשיתי זאת".
לא חשבה לרגע לסרב
הבקשה המיוחדת הגיעה מזוג הורים אותו פגשה סקאל באחת מקבוצות תהל"ה שהיא מנחה. סקאל, בת 60, נשואה ואם לארבעה ילדים, הגיעה להתנדב בתהל"ה בהמלצתו של בנה הבכור מושיק, שיצא מהארון לפני 17 שנה.
"כשהילדים גדלו והתפנה לי זמן, הרגשתי שאני רוצה להתנדב", מספרת סקאל, "לא ידעתי על קיומו של ארגון תהל"ה ובכלל לא ידעתי שקיימת בעיה להורים לילדים בקהילה. מושיק ישר אמר לי שאין מה להתלבט ושאני צריכה ללכת לתמוך בהורים לילדים גאים". סקאל הצטרפה לקבוצה בהרצליה ואחרי שנה של פעילות התחילה להנחות את קבוצת ההורים בת"א.
באחת הקבוצות פגשה סקאל זוג הורים שהגיעו לקבוצה לאחר שבנם יצא מהארון. "היה להם מאד קשה והם חיפשו כלים, כוחות ודרכים כדי לחזור לתפקד בצורה מושלמת עבור הילד", היא נזכרת.
אחרי שנים של תהליך מוצלח, הרגישו הזוג כי מיצו את התהליך והפסיקו להגיע. לפני חצי שנה חזרו וסיפרו לכל חברי הקבוצה כי הבן שלהם עומד להנשא לבן זוגו בחתונה גדולה. "זה היה הדובדבן שבקצפת", אומרת סקאל, "כל מי שהכיר אותם הבין מאיזה מקום הם באו ולאיזה מקום שונה הם הגיעו. כדי לקבוע חתונה ענקית ולהזמין את כולם יש צורך בהמון כוח והמון השלמה".
אחרי מספר ימים התקשר הזוג לסקאל ואמר לה שהם רוצים שהיא תשתתף בטקס. סקאל, שחשבה שהם רוצים שהיא תעזור בהכנת האירוע הסכימה ברצון, אך האם חידדה את הבקשה והבהירה כי הם מעוניינים שניצה תערוך את הטקס. "היא אמרה לי שהם מרגישים שאני לקחתי חלק מאד פעיל בתהליך וגם הם וגם הילדים חושבים שאני הכי מתאימה לעשות את זה"
איך הייתה ההרגשה לקבל הצעה כזו?
"התרגשתי מאד, וביקשתי לחשוב על זה. המחשבה הראשונית שלי הייתה שאני לא בדרנית ולא פוליטיקאית וזה לא הסגנון שלי, אך האם אמרה שזו בדיוק הסיבה בגללה הם רוצים אותי"
חשבת לרגע לסרב?
"היה לי ברור שאני אסכים, אבל הייתי חייבת קצת זמן כדי לעכל את הבקשה. למחרת התקשרתי לאמא ואמרתי לה שאני הולכת על זה. ביקשתי להפגש עם הזוג וברגע שנפגשנו ידעתי שעשיתי את הבחירה הנכונה".
איך ניגשים ליצור טקס כזה?
"קודם כל נפגשנו כדי שנכיר אחד את השני ונחליט יחד על אופי הטקס. למדתי להכיר אותם ושמעתי את הסיפורים שלהם. תמצתנו את כל הפגישות שלנו והטקס נולד וצמח מתוך עירוב של האני מאמין שלהם ושלי, מהראייה המשותפת של הדברים, מהסיפורים שלהם ומהנסיון שלי עם הבן שלי. אני כתבתי את הטקס, והם כתבו את הנדרים אחד לשני. לא השארנו מקום לאילתורים, התעקשנו על כל הדקויות, כי אני הרגשתי שבטקס כל כך רגשי הכל צריך להיות מאד מדויק".
מתעסקים ב"מה רוצים" ולא ב"מה צריך"
הוויכוח על הצורך בקיום טקס נישואים לזוגות חד מיניים ועל הרצון של אותם זוגות להיות כמו כולם רחוק מלהיות מוכרע. סקאל חושבת שטקס החלפת נדרים, בדומה לטקס שהיא ערכה, יכול להיות הפתרון: "הקושי של זוגות גאים מגיע מהפער בין הרצון לעשות דברים בדרך שלהם ולא בדרך אותה מכתיבה החברה, לבין הרצון להיות כמו כולם. בניגוד לטקס נישואים, הטקס הזה נולד מתוך הזוג וזה לדעתי טקס אמיתי. בני הזוג מחליפים נדרים ואומרים אחד לשני דברים אישיים, משתפים את הקהל בסיפורים על בני הזוג כדי שהקהל יכיר אותם, הטקס כולו עונה על השאלה 'מה רוצים' ולא 'מה צריך'".
יש דברים מיוחדים ששמתם עליהם דגש?
"כשבנינו את הטקס דאגנו כל הזמן שיהיה נוח גם לילדים וגם להורים, שיתאים לקהל הרחב ולא יהיה קנטרני, כדי לאפשר לכולם להכיל את הטקס. קבענו למשל שנברך על וודקה ולא על יין, כי אנחנו לא מחקים את הטקס של הסטרייטים אלא יוצרים טקס חדש משלנו.
היה לנו חשוב שהטקס לא יהיה ארוך כדי שהקהל לא יאבד את הסבלנות, למרות שהייתי בטוחה שבטקס הזה לא יהיו אנשים שיעמדו בצד או ליד הבר, כולם ירצו לראות, לשמוע ולהיות חלק מהדבר הזה"
ההורים היו מעורבים בתהליך בניית הטקס?
"מתוך הבנה ומהמקום ההורי שלי, שיתפתי את בני הזוג בהרגשתי כי חשוב שההורים יהיו מעורים באופן כללי במה שהולך להיות בטקס. כך הם ירגישו באופן טבעי כחלק מתהליך העשייה והכי חשוב שלא יחששו מהפתעות שאולי יגרמו להם אי נוחות במעמד כל כך אינטימי ומרגש זה".
הזמן עושה את שלו, השאלה היא מה עושים עם הזמן
"הקבוצות הן קבוצות רכבת", מסבירה סקאל, "אנחנו לא יודעים כמה אנשים יגיעו למפגשים, כל אחד עולה לרכבת מתי שהוא רוצה וכל אחד יורד ממנה מתי שהוא רוצה. יש הורים שמגיעים לקבוצה במשך שנים, יש כאלו שמגיעים לתמיכה ראשונית ומפסיקים ויש כאלו שמפסיקים ואז חוזרים. במפגשים של תהל"ה ההורה נמצא בקבוצת השווים שלו והוא יכול לדבר ולפרוק מעל ליבו את הכל. זה נותן גם בטחון וגם הבנה, כי כולם אותו הדבר וכולם מתמודדים עם אותו הדבר. בנוסף, מעניקות הקבוצות להורים הזדמנות לנהל שיחה עם הילדים דרך המשתתפים האחרים בקבוצה, הם שומעים את הפן של הילדים מפי ילדים אחרים שהם לא הילדים שלהם, וכנל לגבי הילדים שמגיעים למפגשים ופתאום שומעים מה עובר על הורים ועל הקושי המורכב שלהם".
פרויקט נוסף של תהל"ה, שמתמקד דווקא בצד של הילדים הלהט"בים, הוא 'הורה בקפה' , בו הורי תהל"ה נפגשים עם צעירים שיצאו מהארון וכאלה שבדרך לצאת ממנו, מדברים איתם על כל מה שהם לא יכולים לדבר עם ההורים שלהם ומעניקים להם תמיכה, טיפים והכוונה. כמו כן מפעילה תהל"ה קו תמיכה טלפוני הנותן מענה להורה שמגלה על נטיתו המינית השונה של ילדו ואין לו עם מי לדבר או תמיכה והכוונה לילד שנמצא בתהליך היציאה שלו מהארון מול ההורים, וכן מעניקה ליווי לקבוצות הנוער של איגי (ארגון הנוער הגאה) הכולל סיפור אישי המשקף עבור בני הנוער את מה שעובר על הוריהם בשלב יציאתם מהארון.
בנוסף לפעילות בתהל"ה מתנדבת סקאל גם בקו הקשב של האגודה לזכויות הפרט, המאויש 5 ימים בשבוע בשעות הערב. "אנחנו מקבלים הרבה שיחות אנונימיות, גם מילדים, גם מהורים, ובזמן האחרון גם מחברים, בעל שחושד באישתו או אישה שחושדת בבעלה. השיחות בקו הקשב משתנות בהתאם למתקשר וכל מילה היא משמעותית, מכיוון שאני לא יכולה לדעת מתי הוא יחליט לנתק.
"אני משתדלת לברר איתם בתחילת השיחה אם הם רוצים שאני רק אקשיב ואתמוך, או שהם רוצים שאני אביא מניסיוני ואביע דעה. מי שמתקשר, מי שנפגש ומי שמגיע לקבוצה הוא בשל לעבור תהליך. הבעיה היא עם אלה שלא מסוגלים להרים את הטלפון ולבקש עזרה, ונשארים בבית עם הקושי שלהם ועם הילד שלהם, שזה הדבר העצוב. כולם אומרים תמיד שהזמן עושה את שלו, ואני מוסיפה תלוי מה עושים עם הזמן".
"ההומו זה אני, לטוב ולרע"
עמותת תה"לה מעבירה סיפורים אישיים בגופים דוגמת ויצו ונעמת ובכל מקום אחר אליו הם מוזמנים. "דרך הסיפור האישי מתחברים אלינו ולומדים להיות סובלניים ולהבין מה זאת הקהילה, לומדים מה זה להיות חבר או הורה למישהו בקהילה. לפעמים הסיפור האישי מהווה טריגר וגורם להם להפתח ואז הורים מספרים על ילדיהם מול כל החברים, שעד עכשיו לא ידעו כלום".
גם סקאל חולקת את הסיפור האישי שלה ואת התהליך אותו עברו היא ובעלה כשגילו שבנם הבכור הוא הומו. "אני ובעלי מאיר הרגשנו מגיל צעיר שהוא שונה. לא דברנו בינינו ולא ידענו מה זה, אבל הרגשנו. בתקופת התיכון מושיק יצא עם בנות והיו לו כמה מערכות יחסים קבועות. אבל אני ידעתי שזה לא זה. עם הזמן הוא הלך והסתגר וקצת התרחק מאיתנו. כשמושיק היה בן 20 וחצי הרגשתי שהמועקה גדולה מדי, ואני ובעלי החלטנו שהגיע הזמן. באותו הערב דפקתי למושיק בדלת נכנסתי לחדר ואמרתי לו: "היי חמוד יש לי משהו לשאול אותך, אתה הומו?" לא לקחתי אויר באמצע כי ידעתי שאם אעצור לא אוכל להמשיך את השאלה.
איך הוא הגיב?
"הוא היה מאושר, ואני הרגשתי יציקה על הראש. למרות שמגיל מאד מאד צעיר ידעתי, קיבלתי שוק. הוא אמר לי משפט שאני מודה לו עליו עד היום: 'שיהיה לך ולאבא ברור, אתם ההורים שלי ואתם תמשיכו את חייכם, ההומו זה אני, לטוב ולרע. אני אמשיך לחיות את חיי ואתם תזרמו. אני המוקד ולא אתם'. הוא לא אפשר לי לברוח הצידה, לחשוב על עצמי, על מה קרה לי ואיך זה קרה לי, הוא שם את עצמו במוקד וזה נכון, הילד הוא המוקד.
סקאל ובנה תכננו יחד תהליך וקבעו שהבית ממשיך בתפקוד מלא עם הידיעה הזו. הם קבעו שהם ממשיכים לדבר עם אבא על הנושא ומספרים לו הכל, גם אם הוא לא עונה, גם אם הוא עושה פרצוף וגם אם הוא לא משתף פעולה.
"זה גם מה שאני מציעה היום להורים כשיש הורה שלא משתף פעולה. הורה יכול לעבור תהליך דרך ההורה האחר גם אם הוא לא משתף פעולה".
אני גאה להכריז עליכם כבעל ובעל
"במעמד מרגש זה ובנימה קצת יותר אישית אני רוצה לומר כי יודע כל מי שמאוהב שפגישה היא עניין של מזל-ואתם ,שהייתם בדיוק שם ביום ובשעה הנכונים - זכיתם. אני מאחלת לכם הרבה אהבה שמחה ובריאות וגאה להכריז עליכם כבעל ובעל. מזל טוב". במילים אלו חתמה סקאל את הטקס המקורי והמרגש, פרי שיתוף הפעולה בינה לבין הזוג הצעיר.
"כשאמרתי את המילים הללו הרגשתי על גג העולם", היא משחזרת את התחושה. "אני אמא, של הומו ושל סטרייטים, ואני מביאה את הצד המגשר בין כל האנשים ומציגה אמא שמקבלת את הבן שלה, מקבלת את הילדים האלה ומקבלת את הקהילה. זה מראה לאנשים כמה זה אפשרי שזה יקרה. אני לא אמנית עם ראש פתוח או פוליטיקאית ליברלית, אני אישה ככל הנשים, לא צעירה, שהצליחה להגיע למקום הזה, וזה מוכיח לאנשים שגם להם זה יכול לקרות".
איזה תגובות קיבלת אחרי הטקס?
"התגובות היו מאד חמות ומאד מרגשות. תגובות ענייניות שגרמו לי להבין שהצלחנו להעביר את המסר, ושהוא נקלט אצל הצעירים יותר וגם אצל הצעירים פחות. גם מהורים הגיעו תגובות נלהבות, האמא השניה אמרה שהיא לא יכלה לחשוב שזה יכול להיות יותר טוב ממה שזה היה. היו כמה אורחים שאפילו ביקשו כרטיס ביקור"
איך הגיבה המשפחה שלך לטקס?
"מאיר והילדים, יחד עם כמה חברים קרובים, אמרו שהטקס הזה מילא לי רצון מסוים, כי לא הזדמן לי להיות בטקס החתונה של בני מושיק".
לפני שנה וחצי, כששהו מושיק ובן זוגו בארה"ב במסגרת העבודה, הזדמן להם לקיים טקס נישואים ממשי, הכולל קבלת פנים ושופטת שקידשה אותם. ניצה, שראתה את הטקס דרך הסקייפ, הייתה מוצפת ברגשות מעורבים.
"מאד שמחתי בשבילם אבל גם היה לי נורא קשה לראות את זה דרך הסקייפ ולא להיות שם. מצד אחד אני כל כך בעניין, כל כך רוצה לקדם והופכת עולמות בשביל כולם, ומצד שני בחתונת הבן שלי לא התאפשר לי להיות נוכחת".
הקושי עליו מדברת ניצה הוא הפער בין החלומות אותם חולמים ההורים עבור ילדיהם לבין הרצון האישי של הילדים. לדבריה, הפער הזה קיים תמיד, וההורים צריכים לשמוח על הפער הזה ולהבין שהוא בעצם מצביע על כך שהילד שלהם גדל להיות אדם עצמאי ובוגר, שעושה את ההחלטות שלו בעצמו, ועל ההורים לקבל את העובדה שהוא חי את חייו בדרך שהוא רואה לנכון.
"אנחנו חולמים את החלומות עבור ילדינו לפי הראייה האישית שלנו, אבל הם גדלים להיות אנשים עצמאיים עם רצונות משלהם ואנחנו אמורים לזרום איתם ולקבל אותם. חייבים לנתק את חבל הטבור. הם עושים את הבחירות שלהם ואנחנו צריכים לכבד אותן, בין אם מדובר בבחירה לצאת מהארון, להתחתן בטקס כזה או אחר ואפילו באיזה שלב להביא ילדים".
בשנתיים האחרונות סקאל וחברתה איריס כוכבי, כותבות טור תמיכה להורים ב-mako גאווה, בו הן עונות לשאלות ההורים ומייעצות להם בנושאים שונים.
"אנחנו לא עובדות סוציאליות ולא מספקות טיפול, אנחנו אמהות שמתוך הניסיון שלנו מעבירות ידע ויכולות להורים אחרים. עברנו תהליך בבית שלנו שהצליח, ואנחנו רוצות להעביר את זה גם למשפחות אחרות".
קו תמיכה של עמותת תהל"ה 09-8855822
יש עם מי לדבר: קו הקשב של האגודה לזכויות הפרט: 03-6205591