>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
ערב יום כיפור, ואני שוב מרגיש צורך לרצות ולפצות: את אמא, את חברי העבר מבני עקיבא, את אלוהים. יש לי מערכת יחסים ארוכה ומורכבת עם הדת היהודית. גדלתי עם אמא דתייה או "מסורתית פלוס", כמו שאני אוהב לכנות אותה. אבי היה חילוני גמור על גבול הכופר. היות וגדלתי בבית אמא, בארץ, עוד בתור ילד קטן תמיד אפפה אותי אווירה דתית: בית כנסת, שמירת שבת, קיום חגי ומועדי ישראל.
לנטיות המיניות שלי התחלתי להתוודע בגיל 12, כשעברנו מאילת לתל אביב. בגיל 16 כבר התחלתי לקבל את העובדה שזה כנראה גם לא ישתנה בקרוב. באותה תקופה למדתי בישיבה התיכונית בר אילן שבשדרות רוטשילד. אני זוכר את עצמי הולך למפגש התמיכה הראשון בברנוער ב-1995 עם כיפה על הראש. הייתי הנער היחיד עם כיפה.
במקום מפגש עם "בני עקיבא", יוצא למסיבות גייז
באותו מפגש הכרתי גם את בן הזוג הראשון שלי. זה היה עידן התמימות. הכל נראה כל כך מרגש, ראשוני, חדשני, ויחד עם זה, מאוד בארון. אני זוכר סיטואציה שבה התהלכתי עם בן זוגי, בדרך לפגוש את אמא שלי בסופרמרקט. ביקשתי ממנו לחבוש כיפה. "אם היא תשאל, אתה תלמיד חדש בכיתה", הכנתי אותו.
באותה תקופה הייתי חבר בתנועת הנוער "בני עקיבא". פעמים רבות, במקום ללכת ביום שישי בערב למפגש הקבוע עם חברי השבט, הייתי יורד למחסן, מחליף מבגדי שבת לג'ינס וחולצת טי, תופס מונית ונוסע לדייטים, סטוצים ומאוחר יותר, בילויים בברים ובמועדונים. לאמא לא היה מושג, ואבא גר באוסטריה ולא ממש עניין אותו מה אני מעולל בחיי.
מאז שאני זוכר את עצמי, ובעיקר בגלל הדוגמא שקיבלתי בבית, ניהלתי אורח חיים מאוד לא קפדני בכל הנוגע לדת. עיקר ההקפדה על הדת היה למען האחר ולא למען האל. התפילות, כשכבר הייתי הולך להתפלל, היו ב"כאילו", והשעון תמיד מיהר כשהיה צריך להמתין בין בשר לחלב. אפילו בבית הכנסת, בחרתי לי תמיד איזה חבר לספסל התפילות, כדי לעלות איתו לקומת אולם ההרצאות ולשחק איתו במשחקי מין. כן, הנטייה ליוותה אותי בכל מקום.
היציאה שלי מהארון היתה משולבת עם היציאה שלי מספר התורה. הייתי בן 18, והיה זה באחד מאותם ימי שישי בהם הייתי מתפלח מאמא אחרי הקידוש, לבוש בגדי שבת ועניבת בני עקיבא, ויורד למחסן. שם החלפתי תחפושת, גנבתי לאמא את האוטו, ללא ביטוח לימי שבת וחג, ונסעתי למסיבת גייז. בדרך למקום המפגש קיבלתי שיחה מאמא שלי, שבבכי ביקשה ממני לחזור הביתה. כשעליתי, הייתי צריך לספר לה, ממש כמו ילד שמספר להוריו על נטיותיו המיניות, שאני חילוני. רק שבאותה שיחה החלטתי לספר לה גם על נטיותיי המיניות.
לא היה לה מושג קלוש לגבי שני הנושאים, ואני מאמין לה. הייתי ערמומי מאוד והצלחתי לנהל חיים מרובים: גם דתי, גם סטרייט, גם חילוני וגם הומו.
במהלך השיחה עם אמי ובסיכום איתה, החלטתי לנסות ולתפוס צד. היות ומעולם לא ניסיתי להיות סטרייט, החלטנו שאני צריך לתת לזה צ'אנס. ואם כבר תופסים צד, אז שווה גם לנסות להיות דתי, הפעם על אמת.
אולי אני פטור מאיסור על משכב זכר?
השנה הראשונה בחיי המיינסטרים כללה מספר פגישות עם פסיכולוג חרדי שהגעתי אליו בהמלצת אמי. המשך השנה היה מלווה בניסיון של אמי לשכנע אותי ללכת לסרוגייט, שאפשר להגדירה כזונה מקצועית. בשנה השנייה, לאחר שהבנתי שאני מחזיק את הכיפה על הראש עם שתי סיכות כדי שלא תעוף, ומחזיק את העיניים שלי שלא ירוצו על בחורים, הבנתי שעם הדת אני דווקא חי בשלום, אבל הרגשתי סימני שבירה ביחס שלי לחיים הסטרייטים.
בתקופה הזאת כבר נרשמתי, כמקובל בחוגים שגדלתי בהם, למכינה תורנית קדם - צבאית. הכיפה חזרה ליציבות עם סיכה אחת, והציציות יצאו החוצה. הייתי נוכח ופעיל בכל התפילות, שיעורי התורה והפרקטיקות הדתיות שהמקום הציע, ועשיתי זאת אפילו בהנאה רבה.
שם, בפעם הראשונה, החלטתי לשתף בדיסקרטיות את אחד הרבנים בתחושות שלי, ואמרתי לו שהחלום והמטרה שלי בלימודי המכינה, הם להבין איך אני יכול לשלב את הנטייה המינית שלי יחד עם הדת. ההסבר שלי היה, שכשמו שיש אנשים שאין להם ידיים ולכן לא יכולים לקיים את מצוות הנחת תפילין, אני נולדתי עם משיכה מובנית לגברים, ולכן פטור מאיסור משכב זכר.
טוב, הרבה תמיכה ופרגון לא קיבלתי ממנו. הוא אמר שהוא יכול להבין אותי אבל לא לקבל את זה. יחד עם זאת, הוחלט שאני אשאר במכינה למרות הגילוי המרעיש.
מתאהב בבחורה
במהלך לימודיי במכינה הלכתי מספר פעמים לבחינות קבלה לחיל המודיעין. שם, באחת הבחינות, תפסה את עיני… בחורה. כן, כן, אמיתית ויפה. מסתבר שגם היא קלטה אותי, החלפנו מבטים מסוקרנים, ולאחר הבחינה יצאנו לדייט ספונטני. בחורה מבית מרצ ובחור מבני עקיבא מתחילים לצאת קבוע. התנשקנו המון, יצאנו לארוחות משותפות, אפילו נגעתי לה כמה פעמים בציצי, אבל לא היה מגע מיני מלא. עד לאותו יום שלישי.
אמא שלי עדכנה אותי שהיא נוסעת לכנס של יומיים בירושלים, הבית ריק, וזוגתי ואני כבר פנטזנו על אמבטיית קצף רומנטית ומשותפת. יומיים לפני שהתכנון התמים שלנו עמד לצאת לאור, סיפרתי על כך בהתלהבות לרב במכינה שהיה מעורה בכל תהליך הניסיון שלי לשוב ל"מוטב". התגובה שלו הפתיעה ובלבלה אותי מאוד. הוא אמר שלא ניתן לעבור על איסור אחד על מנת להימנע מאיסור אחר. זאת אומרת, לא ניתן לשכב עם אישה לפני החתונה, אפילו בשביל לבדוק אם אולי זה ימנע ממני לעבור על איסור משכב זכר בעתיד. שמעתי לעצתו. אחרי הכל, הוא הרב שלי ואני, דתי. נפרדתי מחברתי היקרה, לא בגלל שאני הומו, אלא בגלל היותי דתי. יותר הזוי מזה?
לימים התגייסתי לצה"ל, שירתי בבסיס תל ברוך על הגבעה, ובגלל הרוחות החזקות שנשבו שם ובשילוב עם התספורת הקצוצה, התעופפה לה בסופו של דבר הכיפה באופן סופי, וגם הנטייה המינית שלי חזרה לסורה. היום, 12 שנים אחרי, אני גר באושר ואושר עם האטרף שלי ברחוב בר-אילן, חמש דקות מישיבת בר אילן. עוד מעגל נסגר לו.
הדת ואני החלטנו להישאר ידידים. היום אני כבר לא נלחם באלוהים. אני מוצא דרך לחיות לצדו ולצד אמא שלי בשלום. והיא גם לצדי. דוגמא מצוינת לכך היא העובדה שבמשך 4 השנים האחרונות, אמי ואני לא מפספסים אף סדר פסח או סעודת ראש השנה שמתקיימים בגן מאיר.
בסופו של דבר, הבנתי שהסיבה שבגללה אני לא דתי היום, לא קשורה בכלל לנטיות המיניות שלי, אלא מהולה בקורטוב עצלנות להתחיל ולקיים עכשיו אורח חיים של תרי"ג מצוות. דעתי האישית בנושא של קשר בין דת לנטייה, היא שנטייה מינית הומוסקסואלית בראי הדת היא כמו נכות, ולכן מי שסובל מן הנכות הזאת, יכול להיות פטור מקיום המצוות והאיסורים הקשורים בה.
לי, אישית, הדת בגרסתה האורתודוקסית פשוט לא מתאימה. דלתות הקהילה הגאה של 2013 פתוחות לרווחה לכל מי שכן מעוניין לחזק את הקשר עם הדת, והדוגמא הכי עדכנית היא המניין הגאה שמתקיים במרכז הגאה בערב יום הכיפורים. שנה שעברה ביקרתי במניין, דפקתי על החזה ואמרתי "קול נדרי". הרגשתי צבוע, משחק תופסת עם אלוהים, וחוזר לתקופת הריצוי והפיצוי. השנה, אני כבר לא אבקש סליחה, לפחות לא על זה שאני הומו.
אגב, את האקסית שלי פגשתי באוטובוס בדרך לבסיס, כשנה אחרי הפרידה ממנה, מהנטייה ומהדת. הופתעתי לגלות שהיא כבר מאורסת לאדם אחר, והיא הופתעה מאוד לגלות שאני חילוני והומו. הכול זה מלמעלה. גמר חתימה טובה וצום קל לצמים, לצמות ולמי שביניהם.