>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
כבר בילדותינו הבטיחו לנו, שאם נגמור הכול מהצלחת נקבל בסוף הפתעה. הבטיחו לנו שנהפוך להיות גדולים וחזקים ושאם לא נאכל, יבוא שוטר. עם השנים, תסמונת האמא הפולניה פגשה במטבוליזם האישי שלנו, וכל ילד גדל לממדים שונים.
גופינו תופס מקום מרכזי בהרכבה הראשונית של האישיות שלנו כשהוא משחק לידיו של הביטחון העצמי שילווה אותנו עוד שנים רבות. כשאתה נער, אף אחד לא מעריך את השונות שלך, הליכה בתלם היא כמעט הכרחית, אתה צריך להתנהג כמו כולם, לאהוב את מה שהם אוהבים, להתלבש ולהיראות כמותם.
מניסיון אישי, כשאתה הופך להיות נער שמן כל אשליית ה"גדול וחזק" מהילדות מתנפצת לך בפנים, אתה מרגיש בעיקר גדול וחלש. חלש כי אתה לא מרגיש מושך בדיוק כשכולם מתחילים לשחק משחקים, חלש מכל אותן הערות ומבטים, חלש כשאתה נשאר עם החולצה כשכולם רצים אל הים, חלש בעיקר כי אתה שונה.
אך מה קורה כשאתה גדל עוד קצת ומגלה שגם הזהות המינית שלך שונה מכולם? מה קורה כשאתה מגלה שהתיכון היה רק משחק ילדים ושהעולם אליו אתה נכנס עכשיו ידחה אותך אפילו עוד יותר?
עומרי חיון כתב בשבוע שעבר על החוויה שחווה כשבחור באתר היכרויות בישר לו כי הוא חייב לרזות אם הוא רוצה להצליח. בעקבות כך, יצאנו לדבר עם כמה אנשים מתוך הקהילה הגאה על התחושות הנלוות כמעט לכל הומו שמן.
"אני אוהב כל גרם בגופי"
"אדם שאוהב את עצמו ושלם עם גופו ימשוך אליו אנשים רבים כמו מגנט,יהיה מקובל בכל קנה מידה, בלי קשר למשקל גופו", אומר עמי שירן (26), המאמין שהמודל הנחשק ביותר על ידי הסביבה כולה הוא אהבה עצמית. "אני אישית מחפש משיכה מסוג אחר עוד לפני המשיכה המינית, מנקודת מבטי משיכה מינית אמורה להתפתח עם הזמן. תמיד כששואלים אותי מה אני רוצה בבחור שלי, אני עונה: ש'יהיה מאושר'".
שירן מצהיר כי למרות שלמד לאהוב את עצמו כפי שהוא, הוא נמצא היום בתהליכי דיאטה מבוקרת שעתידה לשנות את מראהו החיצוני. "עודף משקל הוא איננו מונח שהמציאו חובבי השריריים למיניהם אלא מונח רפואי לכל דבר וברור לי היום שהוא לא בריא לי".
תומס שמש, מייסד ליין ה"Beef" המצליח ואושיית לילה בחיי הלילה הגאים מספר על החוויה האישית שעבר כאיש שמן. "המרדף אחר השלמות לא יודע שובע, כל מי שלא תואם את האידיאל מזכיר לנו את התאווה שלנו לפיצה, אם אנחנו סובלים כדי להיות חטובים והוא לא, אין סיבה שנרצה להיות איתו".
שמש מספר, כיצד חטף בעבר מבטי גועל ובוז ולעיתים גם מילות גנאי. "לאחר שלמדתי לענות להם, הבנתי שאין בי אנרגיות להשקיע בפחדים של אנשים אחרים. כשעברו כמה שנים והקמנו את ה'ביף', ידעתי שאני שואף לקהל שלא שופט אותך על מי שאתה, הכבוד הוא אלמנטרי בעייני. מה שמיוחד שבעצם גם הקהל ה'חתיך' הצטרף אלינו והוא זה שהפעם מתארח אצל הדובים. אני מאמין שכל אדם שלא טוב לו עם עצמו, צריך להשקיע בשינוי ומצד שני, לקבל ולהבין גם את מה שלא ניתן לשינוי. נסו להתקרב לאנשים שלא נראים מושלמים, תגלו איזה לב ענק מתחבא שם, אלו אנשים שאינם מסתמכים על היופי".
ברק עטר (45), רכז סניף האגודה בב"ש ומדריך מזה שנים את קבוצת הסטודנטים סגו"ל, מייצג דור אחר בקהילה הגאה ונקודת מבטו שונה משל שירן. "אדם שמן לא פחות בריא מאדם רזה, בעיני האובססיה הקיימת לחדר כושר בקרב גברים בקהילה הגאה היא לא יותר בריאה. בעבר שמנים היו נחשבים לאנשים 'בריאים', ומסוף שנות ה-60 זה השתנה. אני שוקל כיום 116 ק"ג ואוהב כל גרם בגופי, אני מרגיש חזק, אין בי כל חולשה שנובעת מהחיצוניות שלי ולא קמצוץ של רצון להשתנות".
עטר מדגיש, כי הוא חושב ששמן זה יפה. "כן, אני גם נמשך לשמנים, רק שתדע שיש לא מעט אנשים שרוצים להיפגש איתי דווקא בגלל שאני שמן. לצערי עקב תכתיבי החברה המקובלים, אותם אנשים יהיו מאוד נבוכים להצהיר על כך בגלוי.
בניגוד לשחור והלבן קיימות עוד כמה גישות של אפור. דני זאק, כתב המערכת של ערוץ הגאווה, דווקא מבין את המרדף אחר הרזון שקיים בכל העולם כבר שנים. "לפני כ-9 שנים השלתי ממשקלי 54 ק"ג, נכנסתי לכושר רציני ונשאבתי אל תוך עולם הירקות וחיטובי הגוף. 5 שנים אחורה, חוויתי אירוע טראומתי אשר דרדר משמעותית את מצבי הנפשי, לאחר מכן עליתי שוב כמות לא מבוקרת של ק"ג", הוא מספר.
זאק מודה כי הוא אינו שבע רצון כלל מהמצב הנתון. "דווקא עכשיו כל ניסיונותיי לחזור אל הגוף שהיה לי בעבר, כושלים. אני מרגיש מתוסכל ומשתוקק לחזור אל התקופה בה הייתי מכור לירקות ולא לבצקים.
"אז נכון שיש לא מעט שנמשכים לשמנים והאמן לי שלא חסרים לי דייטים, הבעיה טמונה בכך שאני באופן אישי לא הייתי נמשך לעצמי ומטבע הדברים הרבה יותר נעים לך להרגיש מושך בעיני עצמך.
"הומואים רבים סובלים מהפרעות אכילה"
פרופסור גידי רובינשטיין, פסיכותרפיסט המתמחה בטיפול בהומואים ובי סקסואליים, מרחיב בנושא: "לצערי, הדיונים החמים בתוך הקהילה הגאה מתבססים בעיקר על יחסה של החברה הסטרייטית אליה ופחות על הקשיים הקיימים בתוכה. בכל התרבות המערבית מתמודדות לא מעט נשים עם אידיאל 'הגוף המושלם'. זו הסיבה שהפרעות אכילה אצל נשים דומות מאוד להפרעות אכילה שנוצרות אצל הומואים. הלחץ המופעל על הנשים להגיע אל הגוף רזה מקביל ללחץ המופעל אצל גברים הומואים לבנות גוף שרירי וחטוב, אני אישית מטפל בכמה הומואים עם הפרעות אכילה שפשוט לא הצליחו להתמודד עם אותו מודל שהתפתח בקהילה".
אין ספק, כי אחת ההתמודדויות הלא פשוטות עבור אנשים כבדי משקל הוא בדחייה מצד בחורים אחרים. "חוויתי לא מעט מקרים בהם דחו אותי בצירוף מילים אכזריות, חותכות ומעליבות", אומר שירן, "אותן מילים גרמו לי לשנוא את עצמי ודווקא לאכול עוד יותר. גם במסיבות הרגשתי המון דחייה בהתחלה. "ברגע שלמדתי לאהוב את עצמי ושידרתי את זה כלפי חוץ, לראשונה התחיל איתי איזה בחור במסיבה, אין לי ספק שזה לא היה קורה אם עדיין הייתי משדר מסכנות וחוסר ביטחון. כיום אני לוקח את כל משקלי ומתפרע על רחבת הריקודים בלי לדפוק חשבון".
גם עטר מתייחס ליחס השונה לו זוכים אנשים שמנים. "אנשים שמנים תמיד חווים ביקורת שהם חסרי אחריות ומזלזלים בבריאות שלהם, קח לדוגמא את ההפרדה בין תחרות מלכת היופי הרזה לשמנה, עצם ההפרדה הזו מעליבה ודוחה את אותן בחורות שמנות, שגם הן מאוד יפות. אני באופן אישי לא חוויתי על בשרי כל עלבון בנוגע למשקל הגוף שלי".
"לצערי לא מעט הומואים נהנים לשחק את תפקיד הביצ' מהטלנובלות ולהטיח בפני את דעתם כאילו אני אמור לעבור אצלם אודישן לקמפיין", אומר זאק. "ככל שהתבגרתי למדתי לרחם עליהם ולא להיעלב".
פרו' רובינשטיין מסביר כי לעומת ההומואים, אצל סטרייטים הדברים מתנהלים אחרת. " אם מבחינים באותה השוואה קודמת, נשים הרבה יותר סלחניות בנוגע למראה הגברים הסטרייטים. הבחינה שעובר גבר סטרייט אצל אישה היא יותר רב ממדית ומתייחסת להיבטים שונים באישיותו. להבדיל, אצל גייז המראה החיצוני הוא תנאי קבלה הכרחי מחמיר ביותר".
"ה'קהילה' מורכבת מאינספור פרטים"
באופן מוזר, אותה "קהילה גאה" היא לעתים קרובות הכל – חוץ מקהילה מחבקת ועוטפת, במיוחד אם אתה לא חתיך מסוקס. "מי זו אותה קהילה גאה שאנו כה רוצים להיות מקובלים בה?", שואל שירן, "כל קהילה מורכבת מאין סוף סוגים של אנשים. אין לי בעיה אישית עם סגידה לגוף מושלם עם קוביות, רק עם כאלו שמוכנים לפגוע באחרים, יש לא מעט שממש לא רואים את הפגיעה. אם אנו, השמנים, נתמקד בדרך שבה אנו מתנהגים בעצמינו נדע להתמודד טוב יותר עם כל מיני סוציומטים, שהם הרי הראשונים לספר לנו עד כמה אנו חייבים לרדת במשקל".
עטר: "לצערי הקהילה שמה דגש מאוד חזק על גופניות, המשיכה איננה רוחנית במרכיביה הבסיסיים, שמים את הנפש בצד ומייחסים חשיבות בעיקר לצורתו של הגוף. תהליך האורבניזציה הקיים בשנים האחרונות בקרב הקהילה הופך מרכיב משמעותי בדחייה של 'ההומו השמן'. הרבה יותר קשה להומואים שמנים לגור בעיר, הדחייה הופכת חדה יותר. עוד גורם משמעותי הוא היעדר טיפול בילדים ומשפחה אצל הרוב, נוצר הרבה מאוד זמן פנוי להתעסק בעצמינו".
זאק דווקא לא מאשים את הקהילה הגאה. "התחושה היא שהקהילה הגאה נוטה לייחס לעצמה את הדחייה משמנים ועוברת איזושהי הלקאה עצמית, היא שגויה. בכלל האוכלוסייה , השמן אף פעם לא יכבוש את מושא ליבו האמיתית. מכיוון שאנו מונים כ10% בלבד מיתר האוכלוסייה יותר קשה לנו באופן סטטיסטי למצוא פרטנר שגם ימשך אלינו וגם יתאים לנו בכל יתר המשתנים. לכן כשמוצאים מישהו ראוי, לדעתי, שיקולים של מרחק ושל נוחות מוכרחים להיפסל אוטומטית".
פרופ' רובינשטיין טוען, כי במקרים רבים התעסקות אובססיבית בגוף עלולה להגיע לממדים של "הפרעת גוף דיסמורפית", כאשר ליקוי קל אחד ההופכת למקור מתמיד למצוקה. "חדרי הכושר עמוסים במראות, בפועל נדמה כי בחורים מסתכלים שם הרבה מעבר למקובל בבדיקה 'טכנית'.
"בניגוד להנחה הרווחת בחורים שריריים במובן של "דוגמנים" בד"כ אינם מרוצים מגופם. הישקלות מתמדת, צביטה בריבועים לבדוק שאין שומן וכד' מעידים על חרדה שמא הגוף יתקלקל. חיים כאלו אינם מוסיפים לבריאותם הנפשית של אותם בחורים או לשמחת חייהם".
>> הדובים הגאים כובשים את אמריקה