החוויה הזו, שהגוף אשר בו את חיה לא תואם את מי שאת, לא תואם את התחושה העמוקה שלך לגבי הזהות שלך, היא חוויה קשה מאוד, מכאיבה והרבה פעמים מפחידה מאוד. כאשר המגדר שלנו, שמהווה רכיב בזהות העצמית, לא תואם את המין הביולוגי שבו נולדנו, הקושי הוא רב. והשאלה כמובן מה לעשות.
במידת הניתן חשוב ביותר הוא לא לעבור את החוויה הזו לבד, משום שאת לא לבד. אנשים טרנסג'נדרים רבים מתארים חוויה של בדידות גדולה, של זמן שבו הרגישו שהם היחידים בעולם. לשמחתנו היום הקהילה הטרנסג'נדרית מגובשת יותר, חזקה יותר, ובעיקר ישנם מענים רבים שבהם תוכלי לפגוש אנשים טרנסג'נדרים, לחלוק את הקושי, ולשמוע על מגוון של התנסויות וחוויות. ארגון 'מעברים' ו'פרויקט גילה' פועלים שניהם מתוך הקהילה הטרנסג'נדרית ולמען הקהילה הטרנסג'נדרית, וגם המרכז הגאה בגן מאיר, וארגון הנוער הגאה מפעילים מסגרות וקבוצות חברתיות לאנשים טרנסג'נדרים.
לגבי השאלה 'מה לעשות' , כמו בנוגע לכל היבט אחר של החיים, גם כאן אין רק מסלול אחד, רק דרך אחת שהיא הנכונה, אלא יש כל מני אפשרויות, ואת צריכה להחליט מהי זו הנכונה ביותר בעבורך כעת.
מובן שבאופן העמוק ביותר, התאמה של הגוף שכרגע הוא זכרי אל הזהות הנשית שלך, כך שתחושי שכל המרכיבים של מי שאת תואמים ומתאימים לך, יכולה להביא הקלה גדולה, והיא אולי הפתרון הנכון ביותר. אולם חשוב לזכור שגם כאן אין רק מסלול אחד ודרך אחת.
ההתאמה של הגוף אל הזהות שלנו, אל המגדר האמיתי שלנו, יכולה לכלול הרבה מאוד מרכיבים – החל משינוי בלבוש, בתסרוקת, באיפור, דרך נטילת הורמונים, סדנאות שונות (למשל להתאמת ואימון הקול) ועד קשת של ניתוחי התאמה – מהתאמה של מבנה הפנים ועד ניתוחים באיברי המין (השדיים, ואברי המין התחתונים). אולם כל אדם טרנסג'נדר יכול לבחור לעצמו מה מכל המרכיבים מתאים לו, ומתי. ישנם אנשים טרנסג'נדרים הבוחרים לקחת הורמונים, ובוחרים שלא לעבור חלק מהניתוחים או את כולם. הדבר החשוב ביותר לזכור הוא שאת בעלת האוטונומיה על הגוף שלך, את היא זו שלה הזכות להחליט מתי, ובאיזו מידה תרצי לשנות אותו, ועד כמה לתת מקום לשיקולים אחרים – למשל עלות כלכלית, כאב והתאוששות מניתוח, סוגיות של פוריות ועוד. כל אחת מהאפשרויות על הציר הזה היא טובה, ראויה, והיא לא בהכרח 'תחנה' בדרך לפתרון אחד שכולם צריכים להגיע אליו. וגם במקרה הזה חשוב לדעתי שתנסי למצוא קשר אל אנשים טרנסג'נדרים נוספים – דרך הארגונים אותם הזכרתי – כדי לשמוע עוד על הדילמות בנושא, על החוויות השונות.
נקודה נוספת, היא שאלת העיתוי. ניתן לשער שהתחושה שלך לגבי הגוף שלך היא קשה, מכאיבה מדי יום ומדי שעה. אבל חשוב לחשוב גם על המחיר של צעדים שבהם תנקטי, והיכולת שלך לשאת אותו.
למשל, כיצד לדעתך תהיה התגובה של בני משפחתך להתחלה של תהליך של שינוי מגדרי? האם את מאמינה שיוכלו לקבל זאת (גם אם תוך תהליך של הסתגלות שהוא אף פעם איננו קל), או שאולי את חוששת שהתגובה יכולה לכלול סנקציות או אלימות? האם תוכלי לעמוד בתגובות כאלו? האם יש לך יכולת כלכלית להתמודד במידה ותגובת החברה או המשפחה תהיה קשה? האם את תלויה במשפחה לתמיכה כלכלית? למגורים? ואולי נכון יותר להמתין עד לרגע בו תהיה לך יכולת כלכלית עצמאית יותר אם אין כזו? אין הכוונה שבשל חשש מתגובת המשפחה או החברה את צריכה להימנע מהתהליך שהוא כל כך חשוב, אלא שעליך לחשוב גם על שאלת העיתוי, ועל שאלת המחיר.
דרך נוספת לחשוב על שאלת העיתוי היא כתהליך הדרגתי כאשר ראשית תוכלי ליצור לך חברה וסביבה תומכת, למשל של חברים שיודעים, או חברים/ות מן הקהילה הטרנסג'נדרית עצמה, ואלו יוכלו גם לתמוך בך בתהליך עתידי של התאמה מגדרית.
אפשר לחשוב על השינוי גם כתהליך במסגרתו את יכולה לעשות צעדים מסוימים שיקלו על התחושות שלך כבר בשלב ראשוני. למשל: ליצור לעצמך מקום בטוח בו תוכלי להיות עצמך לזמן ספציפי (אולי בית של חבר/חברה שיהפכו לשותפים בתהליך), או אולי שינויים שהם בלתי נראים מבחוץ אך יכולים לסייע בתחושה שלך, כמו למשל לבישת ביגוד תחתון נשי). אלו יכולים להיות מקומות וזמנים מחזקים, אשר ייקלו על התחושה שלך בטווח הקצר, בעוד שתוכלי לתכנן את השינוי המגדרי ואת המידה והאופן שבו תרצי לעשות אותו, כתהליך לטווח ארוך.
יש עם מי לדבר – קשב ותמיכה לקהילה הגאה | ימים א'-ה' בשעות 19:30-22:30 בטלפון 03-6205591 | בדוא"ל yesh@glbt.org.il או בצ'אט מאתר האגודה www.glbt.org.il