שלוש שנים עברו מאז שצמד התאומים רודס יצאו מהארון בשיחת טלפון עם אבא שלהם. הסרטון המרגש צבר מאז 26 מיליון צפיות, והראה לנוער להט"בי ברחבי העולם שהם לא לבד. בראיון חדש למגזין GAY TIMES שנערך לכבוד חודש הגאווה השנה, התאומים אהרון ואוסטין רודס משתפים על חייהם כיוטיוברים גאים, אך גם על חייהם הפרטיים. לפי התאומים בני ה-22, שניהם ידעו משלב מוקדם מאוד שהם נמשכים לגברים, וגם קיבלו את העובדה מול עצמם בערך באותו הגיל, 11 או 12. אבל לקח להם יותר זמן להודות בעובדה מול הסביבה.
עד גיל 17 המשיכו השניים להיראות, ולהתנהג כסטרייטים, ולצאת עם נערות מבית הספר. בגיל 17, הקרח נשבר, והם חלקו זה עם זה את מה שעד אז שמרו בסוד. "יום אחד, כשהיינו בני 17, אכלנו צהריים", מספר אהרון, "נשברתי סופית וסיפרתי לאוסטין על החבר הסודי שלי. הייתי צעיר ובדיוק התאהבתי במישהו, והייתי חייב לשתף. עשר דקות אחר כך אוסטין אמר לי 'אמממ…. גם אני בדיוק כמוך', ומערכת היחסים שלנו מאז רק גדלה והתחזקה".
הפחדים אמנם נותרו עדיין, אהרון ואוסטין יצאו מהארון רק כשיצאו מהעיר בה גדלו ועברו לקליפורניה ללימודים. השניים מצאו שקל יותר להציג את עצמך מראש כהומו. "חששנו שהמשפחה שלנו לא תתמוך בנו", הם משתפים בראיון.
מסתבר שהמשפחה שלהם תמכה בהן מיד וללא כל סייג, אבל אז הם עברו לדבר על הפחד האמיתי, הפחד שמשהו במערכת היחסים, האמון, ישבר לאחר שיאלצו לשנות משהו בדימוי שלהם מול המשפחה והחברים. "אנחנו כל כך קרובים אליהם, ועם מערכת היחסים הזאת תיפגם נהיה עצובים מאוד".
"רק צריכים להיות פתוחים ומוכנים לקיים את השיחה"
אחרי שבחסות המרחק יצאו מהארון בפני אימם וחבריהם מהתיכון, עדיין חששו השניים, שבאותה תקופה היו יוטיוברים מוכרים, לצאת מהארון בפני אביהם. כשנשאלו מדוע לדעתם הומואים חוששים יותר לצאת מהארון מול אביהם מאשר מול אימם ענו: "הגבריות והנורמות המגדריות שמלמדים אותנו מגיל צעיר הן חלק גדול בחשש הזה (וזה לא טוב לדעתנו). אנחנו מקווים שהחוויות שלנו יעזרו לגברים אחרים להבין שבהרבה מקרים האבות שלהם יהיו אוהבים ותומכים בדיוק כמו מקודם. רק צריכים להיות פתוחים ומוכנים לקיים את השיחה".
החששות האלו נוצרות בעיקר מתפיסות שליליות שספגנו מהסביבה, והפחד שנקבל את היחס השלילי הזה מצד האנשים שאנו אוהבים. לתאומים רודס יש פתרון אחד שהם לא מפסיקים לדבר בעדו. "נראות, נראות, נראות!", הם אומרים ומסבירים כיצד לראות יותר הומואים, מכל הצורות והצבעים, ולשמוע יותר ויותר סיפורים להט"בים, יוכל לגרום לשינוי חברתי.
"אנחנו מקווים להמשיך לשמש כמודל לגוונים שונים של גבריות", הם מסבירים, "ולהיות הדמות הציבורית שרצינו לראות כשהיינו קטנים. צריך להמשיך ולייצר עוד ועוד תוכן בתקשורת שמראה את הצד האמיתי והחיובי של מגוון [באנשים]".
הסיפור שלהם לא תמיד היה חיובי, והיו רגעים שאוסטין וארון התמודדו עם שנאה עצמית ובעיות בדימוי עצמי. "ברגעים האלו פשוט השתדלנו להשקיע את כל המרץ בדברים שעושים לנו טוב. אהרון אהב לרוץ, להתאמן כל השנה, ובזמנים הקשים יותר, למקד את כל מה שהיה לו בריצה", מספר אוסטין על אחיו. "ובשבילי", הוא ממשיך, "אני פשוט סמכתי על החברים שלי שיגרמו לי לחייך. אפילו כשהם לא ידעו שאני בדאון הם תמיד היו מעודדים אותי רק מלהיות בחברתם".
>> "אל תתנו לנו להיות הורים, תתנו ליגאל עמיר"
>> כך הפכנו אחת המדינות עם הכי הרבה משפחות גאות
השנים הקשות הללו חלפו, והאחים רודס נהנים היום מאור הזרקורים כיוטיוברים גאים. "אין דבר טוב יותר מלדעת שאנשים אוהבים אותך על מי שאתה. ולא על מישהו שאתה מנסה להיות".