>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
כמה עצוב. קהילת הלהט"ב מתמודדת לאורך השנים עם סוגים שונים של גזענות, שנאה, בורות והומופוביה מבית. ניסינו לשרטט קווים ומאפיינים לסוגים השונים ושכיחים של ההומופוב המצוי.
למותר לציין כי איננו מביאים או מתיימרים להביא לכאן תבנית מדויקת. שום דבר אינו מוחלט, וכפי שאין הומו אחד זהה למשנהו, כך גם ההומופוב. שכן, כל אדם הוא יחיד ומיוחד – גם אם הוא לוקה במחלת ההומופוביה (ויש לזה מרפא).
השונא הדתי
להיות דתי, אין פירושו לשנוא הומואים באופן אוטומטי. תתפלאו, אבל רוב הדתיים שתפגשו אינם הומופובים. גם אם הם אינם תומכים בשוויון, בשל התנגשות עם אמונתם, הם עדיין יתנגדו לגילויי הומופוביה ושנאה.
חבל שאי אפשר לומר את זה על מנהיגי הציבור הדתי. אלה ישתמשו במעמדם על מנת להסית להומופוביה ולשנאה.
ובכל זאת, ישנם לא מעט דתיים שאינם פוליטיקאים, שהשנאה שלהם נובעת מהאמונה – בין אם האמונה היא רק תירוץ ובין אם לאו. השונא הדתי יכול חרדי, חרד"לי, דתי-לאומי או סתם מסורתי.
השונא הדתי מצביע באופן מסורתי לש"ס, הבית החם של הגזענים והשונאים. אם הוא חרדי אשכנזי, הרי שיהדות התורה היא המקום הטבעי. הפסיבים ביניהם (ובואו נימנע מבדיחות צפויות ולעוסות) לרוב יסתפק בלסנן קללה מבין השיניים כאשר יראה הומואים בטלוויזיה. השונא האקטיבי ישמח לפעול באלימות, אם הדבר יתאפשר לו.
השונא החילוני
מדובר בדרך כלל באדם מלא שנאה לכל מי שאינו עומד בסטנדרטים של "עליונות האדם הלבן": כושים, פרענקים, מלוכסנים, ערבושים וכמובן מתרוממים וקוקסינלים. אם הוא לא היה יהודי, סביר להניח שהוא גם היה אנטישמי. בעולם הוא לא מפחד להגיד את דעותיו בקול.
מי שראה את הסרט "הדיקטטור" של סשה ברון כהן, ייתקל בדמותו של המאבטח קלייטון, המזכיר מאוד את השונא החילוני. הוא מבקש, למען הגילוי הנאות, להודיע לאדמירל גנרל עלאדין כי הוא שונא ערבים. הדיקטטור הסימפטי מבהיר לו כי הוא אינו ערבי. "בשבילי כולם ערבים: הכושים, היהודים, המתרוממים מחבקי העצים הכחולים מ'אוואטר'. טכנית, כל מי שאינו מארצות הברית הוא ערבי".
בעוד השונא הדתי יימנע מלשאוף להרוג הומואים (אלא אם כן מדובר בכהניסט או סוג אחר של ימני-קיצוני), החילוני דווקא ירשה לעצמו להגיד ש"צריך להעמיד את כל הסוטים האלה מול כיתת יורים". הרי אי אפשר להגיד עליו שהוא דתי, השבוי באמונה פרימיטיבית. הוא אומר את זה מתוך "מחשבה צלולה וחופשית". ממש נאורות לשמה.
בור ועם הארץ
אחת החולות הרעות של כל חברה היא ההומופוביה שאינה נובעת משנאה, אלא מבורות. המחשבה העיקרית היא ההומואים הם לא אנשים רעים, אלא מסכנים וחולים. לכן, אם הילד יוצא מהארון, חלילה, הם לא יזרקו אותו מהבית. הם פשוט ירעיפו עליו שאלות כמו: "איך אתה יודע, אם לא ניסית אף פעם עם בחורה?", "אולי אתה רק מבולבל", "אולי ניקח אותך לטפל בזה?".
כאשר הסובל מבורות ייתקל בתופעה של נערים הומואים בני 12 ו-13, אז בכלל הוא יפסוק, כאילו היה מדען שחקר את הנושא לעומק: "אי אפשר לדעת בגיל כל כך מוקדם!". לכן, "הילד רק מבולבל". עזבו את זה שמדור לדור הילדים מתפתחים מהר יותר, פיזית ונפשית, וגיל ההתבגרות מתחיל בגיל 10. אתם יודעים יותר טוב. תכל'ס, גם בגיל 20 ובגיל 30 אתם תחשבו ש"הילד מבולבל".
גם אם הסובל מבורות הוא הורה או לא, תמיד יבואו המחשבות וההגיגים: "זה בגלל שההורים התגרשו", "בגלל שהאמא דומיננטית והאבא מופנם", "זה מה שקורה כשנותנים לילד לרקוד בלט במקום לשחק כדורגל", "בטח פיתו אותו" ועוד כהנה וכהנה. ואם מדובר בהורה שבנו יצא מהארון, המחשבה הראשונה שתעלה היא: "איפה טעיתי?".
לכן, המחשבה על תכנים חינוכיים נגד הומופוביה או כאלה שיתנו מענה גם לנערים הומואים, ייתקלו לרוב במחשבה ש"אסור לעודד את זה".
העאלק ליברל
הוא יכול להיות בין הלוקים בבורות והוא יכול להיות דווקא מאלה שיש להם מודעוּת גדולה. הרי מדובר באדם ליברלי, סובלני ומקבל כל אדם באשר הוא. כל עוד הוא הילד של השכן. אבל ברגע שבן שלו יוצא מהארון, הוא יחוש שנפל עליו "אסון", ימרר את חייו ויגרום לבן להרגיש הכי רע בעולם.
והרי זה לא נובע מהומופוביה, הלוא אני ליברל. זה בגלל שאני "חושש שלילד יהיו חיים קשים".
לא, כי לדרוש מהילד להוציא ציונים מעולים זה לא להקשות עליו? לצפות שישרת בצבא? ללחוץ עליו ללכת לאוניברסיטה? האמת, גם אנחנו מסכימים, אין כאן ניסיון להקשות על איש, אלא להכין את הילד לאתגרי החיים.
גם התמודדות עם מי שאתה זה אתגר. כמו שאדם צריך להתמודד עם זה שהוא שחור בסביבה של לבנים, לבן בסביבה של שחורים, חנון, ערס, חלש בלימודים או אחד שלא הולך לו עם בנות, כך הוא צריך להתמודד גם עם הנטיות המיניות שלו.
דוד צ'רניה כתב פעם טור ב-GoGay, ובו אמר: "להומואים אין קרניים – וחבל". הלוא, אם היה סימן מזהה לכולנו, הארון לא היה אופציה. היו מכינים אותנו מגיל אפס להתמודד עם השונוּת שלנו, מבלי שנמצא את עצמנו בעמדת המחנכים של ההורים שלנו.
אין לו בעיה עם הומואים, אבל...
הומואים הם אנשים בשר ודם, אנשים טובים. אבל למה צריך מצעדי גאווה? למה צריך להיות כל כך נשי? למה כל העולם צריך לדעת מזה? למה צריך להתגאות בזה? מה זה רלבנטי מה שאתה עושה במיטה (שהרי הומו זה רק מה שקורה במיטה, לא מעבר)?
אין לי בעיה עם הומואים, אבל בנים מתנשקים זה מגעיל אותי. אבל לא צריך לעודד את זה. אבל יש לי בעיה עם המוחצנים. אבל זה נראה לי לא טבעי. אז מה, אפשר להגיד עלי שאני הומופוב?
מרטין לות'ר קינג נתן פעם הרצאה בבית ספר תיכון, ואחד התלמידים ביקש להשיב לדבריו באומרו: "אני לא אנטישמי, אבל יש לי בעיה עם זה שהם שולטים בכלכלה שלנו, שהם מרמים בכספים, שהם כופים על אמריקה לתמוך בישראל, שהם כל הזמן חושבים על איך להערים על אחרים".
קינג ענה לו: "הדברים שאמרת הם אנטישמיים, ואתה אנטישמי. אבל לא מדובר במחלה חשוכת מרפא".
הלוא, לא תהיה לך בעיה אם בחוצות תל אביב יתקיים קרנבל עם רקדניות שופעות מברזיל בלבוש מינמלי. אבל ברגע שמדובר בגבר חטוב וחשוף, פתאום נזכרת להצטרף למשמרות הצניעות.
ההומו
לא צריך להיות סטרייט כדי להיות הומופוב. צריך רק לפחד ממי שאתה, ולנסות כל הזמן להיראות כמה שיותר "נורמלי" בעיני אלה שאין להם בעיה עם הומואים, "אבל...". ההומו ההומופוב יירתע הומואים נשיים, מוחצנים, כאלה שמסתובבים כל היום עם צמידי גאווה וכמובן צריכים "שכל העולם יידע".
בשביל להיראות "נורמלי" יותר בעיני סביבתו, הוא יעשה הכל כדי לסתייג ולהתרחק מההומואים הגאים. פעמים רבות הוא בכלל יישאר בארון, וימצא לעצמו שלל תירוצים. במקרים קיצוניים יותר, הוא בהחלט יחשוב שהומואים הם אנשים חולים, שאסור לעודד את זה ושלא מגיעים להם זכויות.
במקרה הקיצוני ביותר, הוא ינהל מהארון עמותה התומכת ב"טיפולי המרה" מפוקפקים, ולמרות שהוא עצמו לא צלח את אותם "טיפולים", הוא עדיין יעדיף שהומו יחיה בשקר עם אישה.