לפעמים קל לשכוח כמה קשה להיות נער מתבגר. הם לא צריכים לעבוד בשביל פרנסה, לא חייבים לתחזק משק בית בכוחות עצמם, פוגשים אנשים באופן קבוע במסגרת הלימודית ונהנים משפע של זמן פנוי - אז מה כבר יכול להיות רע?
בפועל, בני נוער מתמודדים באופן יומיומי עם סוגיות עמוקות, שאנחנו כבר פתרנו ממזמן במידה מספקת כדי לפתוח בחיים עצמאיים: מי אני? מה הדברים שאני אוהב? איך אני צריך להתנהג כלפי האנשים שאני אוהב וכלפי האנשים שאני שונא? מה אני רוצה לעשות כשאגדל? מה אני רוצה שאנשים אחרים יחשבו עליי? וחשוב לא פחות - מה אני רוצה לחשוב על עצמי?
לבני נוער המשתייכים לקהילת הלהטבפא"ק יש עולם שלם של תהיות להתמודד איתן כתוספת. הם צריכים לא רק להבין מי ומה הם, אלא גם להתמודד עם הלחץ שמופעל עליהם מהסביבה להיכנע לנורמות ו"להיות כמו כולם". גם בשנת 2020, בעיר הכי ליברלית בישראל, קשה להבין שאתה הומו בלי שהתחושות המיידיות שיעלו בך יהיו בלבול, בושה ורצון להסתיר ולהסתתר. אם תצא מהארון, אתה תסתכן בהשפלה, בנידוי חברתי ולפעמים באלימות פיזית של ממש - אבל עוד לפני שתיאלץ להתמודד עם התגובה של הסביבה, אתה חייב להתמודד עם התגובה שלך עצמך. וזה, לפעמים, החלק הקשה ביותר.
בגיל ההתבגרות נוצר פער בין ההורים לילדים, שצריכים להבין מי הם באמת - ולכן אין להם ברירה אלא לצאת מהצל של הוריהם. גם אם הקשר ביניכם מצוין, כנראה שהם לא יספרו לכם על כל מה שעובר עליהם, וזה בסדר. התפקיד שלכם כהורים הוא לא לדעת הכול, אלא לספק סביבה אוהבת ותומכת שתאפשר לילד לגלות מי הוא ולממש את עצמו.
אם אתם חושדים שהילד שלכם הומו, דעו שאין כל סימן חד משמעי שזה אכן המצב. יכול להיות שטון הדיבור שלו נשמע לכם "נשי", ששפת הגוף שלו לא גברית מספיק בעיניכם, או שהבגדים שהוא לובש צבעוניים מדי בהשוואה למה שאתם חושבים שסטרייטים לובשים. אולי הוא מסתדר טוב במיוחד עם בנות, טוב באופן מחשיד - יש לו רק ידידות ואפס ידידים. יכול להיות שזיכרונות מחשידים מהילדות, בהם הוא אהב להתחפש לבנות בפורים או לשחק בבובות, מתחברים לכם פתאום לסגנון הכללי שלו היום. אם אתם מבינים מספיק בתחום, יכול להיות שהטעם המוזיקלי שלו יעלה כמה השערות. ואולי אתם סתם לא מבינים למה הוא אף פעם לא מדבר על בנות - לא באופן רומנטי, לכל הפחות.
אבל הבן שלכם יכול להיות הומו (או בעל כל נטייה מינית שאינה הטרוסקסואל) גם אם הוא מתלבש "רגיל" לחלוטין, מדבר "רגיל" לחלוטין, אוהב את הדברים שכל שאר הבנים בני גילו אוהבים, ואפילו מדבר מדי פעם על בנות. יש כזה דבר אינטואיציה הורית, כמובן - אבל אין שום דרך ודאית לדעת. והדבר האחרון שאתם צריכים לעשות הוא לשאול אותו ישירות.
סוזן ברלנד, אמא לבן הומו ומאמנת הורים לילדים המשתייכים לקהילה הגאה, אמרה ל-Psychology Today באופן מפורש: "לשאול זה לא רעיון טוב. תנו לבן שלכם להתמודד עם זה בעצמו קודם - הוא צריך מרחב". הפסיכיאטר ג׳ונתן טובקס הוסיף: "ילדים להט"בים מרגישים פגיעים באופן קיצוני כשהם יוצאים מהארון בפני הוריהם, ונדרש הרבה זמן לבנות את האומץ בשביל זה".
אם תשאלו את הילד בן ה-14 שלכם אם הוא הומו, כנראה שהתשובה האוטומטית שלו תהיה "לא!" מתגונן. בלהיות הומו אין שום דבר רע - אבל לצערנו, לא כל החברה מבינה את זה, וילדים נמצאים בגיל בו הם עסוקים בפענוח נורמות ההתנהגות של העולם סביבם - ולכן רגישים במיוחד לאותות שהם מקבלים.
האמת העצובה היא שגם בישראל של שנת 2020 אי אפשר לחמוק מבדיחות הומופוביות, אמירות הומופוביות של פוליטיקאים ואנשי ציבור, ידיעות על אלימות שהופנתה כלפי להט"בים, וכן, גם מלעג של חברים לכיתה. אין נער או נערה שמבינים שהם לא סטרייטים או סיסג׳נדרים ומקבלים את עצמם באופן שלם ומיידי. זה שובר את הלב, אבל לפני שהילד האהוב שלכם יוכל לחיות את חייו בהשלמה ובלי פחד, הוא ייאלץ לעבור תקופה לא פשוטה של מבוכה, בושה, צער או חוסר אונים.
החדשות הטובות הן שאתם בכל זאת יכולים לעזור ולהביא הקלה לאדם החשוב לכם ביותר בעולם כולו. אלו הדברים שאתם יכולים לעשות כדי לאותת לילד שלכם שאתם אוהבים אותו ומקבלים אותו בדיוק כמו שהוא.
תשאלו אותו איך הוא מרגיש
וברגע שהוא עונה, הקשיבו. אל תשפטו אותו. אם הוא ירגיש שיפוטיות הוא ימנע מלהיפתח אליכם בעתיד. התפקיד שלכם הוא לבנות עבורו מרחב מוגן, מכיל ומאפשר, ועבור זה צריך לבנות אמון. אם הוא מעלה נושאים שגורמים לכם לחוש לא בנוח, אל תמנעו מהם. הוא ירגיש את זה, ויבין מכך שדעתכם עליהם שלילית. אנחנו חוזרים: התפקיד שלכם הוא לא להביע דעה, אלא רק להקשיב.
אל תלחצו עליו
אל תשאלו אותו אם יש "מישהי" שמעניינת אותו, אלא בחרו בניסוחים עמומים מגדרית - למשל אם הוא היה פעם מאוהב. אם אתם לא מוצאים דרך להתנסח בצורה עמומה, כללו את שני המינים בשאלה שלכם, למשל: "יש מישהו או מישהי שמעניינים אותך?". בשום פנים ואופן אל תספרו בדיחות על הומואים. הימנעו מאמירות סטריאוטיפיות על הומואים, כי הן עלולות להותיר צלקת בילד שלכם ולנעול אותו בתוך עצמו.
הכירו בקיומם של להט"בים
זה פשוט יותר ממה שזה נשמע: מספיק שתדברו על זוג הורים מאותו המין של ילד מהכיתה, או שתצפו בסדרת טלוויזיה הכוללת דמויות להט"ביות, למשל "וויל וגרייס" או "משפחת פוסטר". אם תמנעו לחלוטין מהזכרת הנושא הלהט"בי או אנשים להט"בים, המסקנה מכך תהיה שיש לכם התנגדות לאהבה חד מינית. הראו לילד שלכם שאתם מכירים בקיומן של נטיות מיניות שונות, ולא מתעלמים מהן. אם אתם מכירים זוג חד מיני, דברו עליהם או הזמינו אותם לארוחת ערב - כך גם תשדרו לילד שלכם שאתם מקבלים אותו כמו שהוא, וגם תראו לו שלא מצפים לו חיי בדידות, אלא שגם לו יש את האפשרות לחיים אוהבים ומאושרים.
הביעו תמיכה בקהילה הגאה
אתם לא חייבים ללכת למצעד הגאווה - מספיק שתביעו מורת רוח מדבריהם של פוליטיקאים הומופובים, או שתביעו את תמיכתם בחוק האוסר על טיפולי המרה. אתם יכולים גם לדבר על חיבתכם לדמות גאה כלשהי מסדרת טלוויזיה. חנכו את ילדיכם להכיר בכך שאהבה היא אהבה - והדבר החשוב הוא לאהוב, ולא לאהוב מישהו או מישהי מהמגדר השני.
אם הבן שלכם מחליט לצאת מהארון בפניכם, דעו שמדובר במעשה עצום ומשמעותי מאוד בשבילו. מעשה כזה דורש הרבה אומץ, בגרות וקבלה עצמית, ומהווה את הצעד הראשון בדרך לחיים עצמאיים ומאושרים. חבקו אותו ואמרו לו שאתם אוהבים אותו וגאים בו על כך שהוא נאמן למי שהוא באמת. הביטוי "אני אוהב אותך לא משנה מה" עלול להיות קצת בעייתי, מפני שהוא רומז שמשהו נורא קרה. "אני אוהבת אותך" פשוט הוא כל מה שצריך.
ילדים שיצאו מהארון בפני הוריהם וחוו דחייה סובלים מסיכון גבוה יותר לדיכאון, התמכרות לסמים ואלכוהול, או גרוע יותר, כך לפי ה-The Family Assistance Project בסן פרנסיסקו. אם אתם לא יכולים לקבל את הנטייה המינית של הבן או הבת שלכם, עבדו על זה בינכם לבין עצמכם, או פנו לקבוצת תמיכה להורים של ילדים להט"בים, דוגמת ארגון תהל"ה. הבן או הבת שלכם מתמודדים עם מספיק אתגרים כרגע - הם לא צריכים לנשוא גם אתכם על הגב.
אם הם נראים מדוכאים, בררו אם הם סובלים מבריונות או משנאה עצמית. ייתכן שיהיה צורך בקבלת עזרה נפשית מאיש מקצוע. אבל הדבר שהכי חשוב לבן או לבת שלכם הוא לא מה הפסיכולוג יגיד ואם הוא יקבל אותם - אלא מה אתם תגידו ואיך אתם תקבלו אותם. הם אוהבים אתכם ומחזיקים מכם. התגובה שלכם היא זו שתכריע אם ההתבגרות שלהם ותהליך הקבלה העצמית יהיו קשות וכואבות או טובות ומחזקות.