>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
בגלל זה שמחתי מההזדמנות שניתנה לי לפני מספר שבועות, אז יצא לי לחוות דבר שלא קורה לי לעיתים קרובות. הבית שלי הפך למין "בית האח הגדול", כל התנהגות קטנה שלי עברה ביקורת מסוימת ומעקב הדוק במיוחד של שלושה סטרייטים, שהגיעו לשהות בביתי.
כל זה התחיל אחרי אחת השיחות המשונות ביותר שקיבלתי, כשבחור זר התקשר אלי והתחיל את הדיבור שלו ב "היי, אני סטרייט, באמת שכן". הבנתי מאותו בחור בשם עמירם שהוא ועוד חבר שלו בשם עידן, משתתפים בפרויקט "פעם בחיים" במסגרת מכינה צבאית. הרעיון של הפרוייקט הוא להתגורר בבית שונה במסגרתו בצורה קיצונית מהמסגרת ממנה הם מגיעים. הם בחרו להתגורר בבית להט''בי.
שמחתי לארח אותם, אך הבהרתי מראש כי אני והבית שלי כמו גם מה שאני עושה בחיי אינם משקפים את חיי הקהילה בהכרח. אני עושה דראג ומופיע בכל מיני מקומות, אני יוצא לבילויים עם חברים ולמסיבות, וזה עדין לא מייצג את הקהילה, או אפילו חלק ממנה.
>> כנסו למתחם אירועי הגאווה 2012
"מעולם לא יצא לי לדבר עם קוקסינל"
ובעודם מנסים להבין לבד מזה "דראג" ואם זה סוג של סם חדש, הם הביעו את רצונם בכל זאת להגיע אלי ולהתארח אצלי ולחיות את חיי הקהילה שאני חי, בין עקבים, פאות ומסיבות.
רוב ביקורם עסק בהרבה דיונים על חיי הקהילה באופן כללי, על ההיסטוריה שלנו פה ובעולם ועל מהות החיים שלנו. הם הגיעו בלי ידע בסיסי על מה זה הומו וכמו שאמר עידן "כל מה שאתה אומר לנו זה חדש לי, מעולם לא יצא לי לדבר עם קוקסינל".
העברתי להם שיעור על ההיסטוריה של דראג פה בארץ, על איך הפכה תל אביב לעיר הגאה ביותר בעולם לשנת 2012 ומדוע דווקא בעיר זו כל הומו מוצא פינה משלו רחוק מההומופוביה שקיימת.
הביקור הגאה הראשון שלנו היה במרכז הגאה, שם היינו ב"מטבחון" של איגי, כשמדי ראשון שלישי וחמישי מגיעים נערים מכל מקום בכדי לשבת ביחד, לדבר, לשמוע מוזיקה וכמו בכל מטבחון גם לאכול ביחד.
"אף פעם לא הרגשתי כל כך חלק ממיעוט"
"הילדים היו נחמדים, אבל בהתחלה חששתי מאד", אמר לי עידן. כששאלתי ממה הוא חשש, הוא לא ידע להסביר את זה. עמירם, שהיה יותר אקטיבי בשאלותיו מתחילת ההיכרות שלנו, הביע את הפחד שהיה לו שם בהתחלה: "הרגשתי מאוד שונה שם. הילדים ממש נחמדים אבל היה להם מבט של – מה אתה סטרייט? אתה כזה שונה? מעולם לא הרגשתי כזה מיעוט, מעולם לא הייתי מוקף בהומואים בצורה כזו גדולה או בכלל".
אך זה לא מנע מהם לרצות להכיר ולדעת עוד. כל שאלה שהייתה חשובה להם. הם שאלו ורצו לראות ולדעת, אני אתוודה שהרבה מהשאלות שהם שאלו אותי היו נורא משעשעות בעיניי ואפילו "דביליות" באיזשהו מקום, כי הן העידו על חוסר ידע בסיסי או אפילו בסיס הומופובי במיוחד. כך, רב השאלות נבעו מהמשפט "לא ידעתי שהומואים הם אנשים נורמלים"
אחרי שהכירו חלק גדול מהחברים שלי ועדיין הופתעו לגלות שהם אנשים רגילים (כמו גיל שעובד כאח בחדר ניתוח או תומר שהוא גנן בגן ילדים), המשכנו ביום השני להכיר את אחד המקומות הקרובים ביותר אל ליבי והוא בית דרור, הוסטל ובית חם שנותן כבר למעלה מ-10 שנים מחסה ללהט''בים שצריכים סיוע מסויים עד שהם יוצאים לחיים העצמאיים.
הם פגשו חלק מהנערים והנערות והכירו את אחד המדריכים שם, למדו מה מקום כזה תורם לקהילה ולאותם נערים ונערות. בדרכינו חזרה הביתה ךא הפסיקו לדבר על כמה שהם התרגשו מלבקר ממקום קדוש כזה. הם שמעו ממני על מהות המקום עוד יותר. הרגשתי שיש לי מה לתרום, במיוחד בתור אדם שחווה רבות בחייו ואיבד שלושה מחבריו שהתאבדו בגלל ההומופוביה הקשה שספגו כל חייהם. מאז ומעולם חשוב לי שאנשים יבינו שמקומות כאלה קיימים בשביל לסייע ולעזור לאותם צעירים 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע.
לאחר מכן, הם הצטרפו אליי לצילומים של קמפיין אירוע הפתיחה של פסטיבל הקולנוע הגאה - שם אני משחק באחד מהסרטים הקצרים, ובהמשך לערב הופעת דראג מפתיעה שגם ממנה יצאו עם תובנות שדראג זו אומנות ולא סתם "סוטים בבגדי נשים כדי להשיג מין מזדמן", כפי ששמעו מאנשים לפני.
כמובן שלא יכולתי לסיים את הביקור ה"תיירותי" הזה בלי מסיבה טובה שבה יכירו עוד חלק קטן מהקהילה שלנו, שמתרחבת וגודלת עם הזמן.
"פחדתי שייגעו בי ויתחילו איתי"
יצאנו לגלאמוראמה (הגלאם) במועדון הקומפורט, אחת המסיבות הנחשקות בעיר הגדולה, ומפיקי המסיבה כששמעו ממני על "התיירים" שמגיעים לביקור, שמחו לפנק אותם בכניסה חינמית למסיבה, כדי לחוות מזה מסיבה טובה באמת.
המסיבה ללא ספק הייתה מעולה, לקח לבחורים קצת זמן בכדי להשתחרר ולרקוד כאילו אין מחר, "להגיד לך את האמת אחי, בהתחלה מ'זה פחדתי שייגעו בי ויתחילו איתי, זה מה שחשבתי שהומואים עושים לרוב!", אמרו שניהם בהסכמה מוחלטת כאילו תיאמו את זה מראש.
בהרבה פעמים מצאתי את עצמי נואם לכמה דקות על כמה שהשקפת העולם ההומופובית מסוכנת ורומסת אותנו בין הרגליים לפעמים, על כך שאין אצלינו משהו חריג מאצל סטרייטים, אל עצם העובדה שהומו, לסבית, בי או טרנס עושים את אותו הדבר שסטרייט עושה, שלמרות הכל אנחנו קהילה מאוד אוהבת ומקבלת את כולם, ושאני בטוח שאם המקרה היה הפוך, היה לי קשה למצוא בית של סטרייט שייארח אותי אצלו בכדי להכיר את עולמו. הסברתי להם, כי אחת מהסיבות שהסכמתי לארח אותם הייתה הרצון העז שלי ושל רבים להביא לשינוי בחשיבה של אנשים כמותם, שמגיעים מבית ומסגרת פחות מקבל ל"שונה" ול"אחר".
הסיכום שלהם לשהייה אצלי תומצת בזה שאמרו שיירצו לבוא לבקר שוב, להכיר עוד יותר. "נקודת המבט שלנו השתנתה לגמרי", אמרו. מה שחשבו כקהילה נורא מינית ופרובוקטיבית השתנה לאנשים עליזים, עם היסטוריה די כואבת, כחלק מקהילה אוהבת וחביבה שמחפשת אולי שיאהבו אותה קצת בחזרה.