>> הסלבס הגאים מציגים: הרומנים המסעירים של 2016
>> הטרור שהוביל לעוד התאבדות בקהילה הגאה בישראל
יש מי שיוסיף ויאמר כי ההגדרה מתייחסת גם למשיכה לפמיות בלבד, אך נראה כי הפרשנות לכך נזילה. "אני מגדירה וחווה את עצמי כפמית, אך מניחה שיש כל מיני תפיסות מאחוריי המושג הזה". אומרת אורי ברוולד-שאער בת ה-29 מתל אביב, "אני נמשכת לאנשים מכל מיני סוגים, בעברי הייתי גם עם נשים שנחשבות לנשיות, אך כיום אני בזוגיות עם בוצ' וחושבת שמיניות היא דבר גמיש ומשתנה".
"אני לא צריכה אישור חברתי מאף אחד, אני יודעת למי אני נמשכת, אבל אין ספק שהנראות הנשית גורמת לספקות אצל אנשים בנוגע לנטייה המינית שלי, הם לא בטוחים שזו לגמרי המשיכה", מעידה אורי מחווייתה כבחורה פמית בחברה. "לפני שבוע יצאתי לפאב ומישהו התחיל איתי", היא משתפת, "אמרתי לו שאני מאורסת לאישה שלי והוא אמר לי: אבל את לא לסבית. עניתי שאני ביסקסואלית וחשבתי לעצמי שלזוגתי זה לא קרה אף פעם. אף אחד לא מטיל ספק בלסביות שלה בעוד שאני צריכה לתת הסברים כביכול".
פמיות מזוהה בחברה עם תכונות מסוימות?
"אנשים נוטים לערבב בין מראה נשי לתכונות אופי, וזה קורה לא רק בקהילה", טוענת טינה, "חושבים שאת עדינה יותר, שברירית, אולי לא יכולה לעמוד על שלך. זו לא הדעה השולטת אבל זה בהחלט קיים".
"אומרים לי שאני בטח לא לסבית"
ניכר כי הנראות הנשית מעלה קונוטציות מסוימות גם כשמדובר בציפיות ופרקטיקה מינית. "יש מי שיזהה נשית כחלשה, אני אהיה טיפה בוטה ואומר נחדרת", מוסיפה ברוולד-שאער, "זה שאני פמית לא אומר שאני רוצה להיות הנחדרת הבלעדית או נחדרת בכלל. הדבר שהכי מרתיח אותי זה שכשהנושא מגיע לתפקידים במערכות יחסים או לסקס, קיימת ציפייה חברתית לתפקידים הקלאסיים. כלומר, סביר שבחורה שתתחיל עם פמית תהיה באיזושהי נראות מחוספסת ותחשוב שהיא זו שתכהן בתפקיד החודרת מביניהן. מדובר בשעתוק של הפטריארכיה, וזה המובן השלילי כשאני חושבת על יחסי בוצ'-פם בקהילה. גם בוצ'ות אוהבות להיחדר. מיניות היא דבר מורכב ולשם אני חותרת, לשבור את הדברים שמצופים מאתנו ולאו דווקא תואמים את המציאות".
"לבוש ומראה בכלל זו דרך לאותת לחברה שאת בעניין, זה סממן שמזמן אלייך יותר אנשים שהם כמוך", מעידה מודריק-נוטוב, "אני חושבת שבשביל להשתלב בקהילה, אני צריכה לשנות קצת את המראה החיצוני, למרות שבפועל אני לא עושה את זה. באופי שלי אני מאוד תום-בוי ולכן עברה בי מחשבה להראות בהתאם. אבל בסופו של דבר יש קונפליקט בין האופי לבין הנראות".
"הזלזול בזהות הלסבית בא מהקהילה", טוענת טינה, "אני ארגיש חריגה אם אתלבש כמו שאני באמת אוהבת". הקושי להתחיל זו עם זו בקהילת הנשים הוא דבר ידוע ומורגש, אך נראה כי מעבר לקושי לגשת זו לזו, דמותה של "הליפסטיק לסביין" במרחב הנשי מעצימה את הקושי עוד יותר ומעלה לא פעם תהיות ומסקנות שגויות. "השאלה שעולה לגביי היא האם אני שייכת לקהילה, או שחושבים שאני מבולבלת או רוצה להתנסות. אומרים לי: אז בטח את לא לסבית, את ביסקסואלית - שזה ביפובי וסטיגמתי לומר דבר כזה, כאילו לסבית לא יכולה נשית. יש חוסר ודאות לגבייך וזה מאוד מורגש. בדרך כלל התשובה שלי היא: לא, אני לא מתנסה, זה המראה שאני אוהבת והוא מי שאני. בהתחלה השאלות די עיצבנו, אבל לבסוף הבנתי שהן לא מגיעות מרוע, אלא מסקרנות וזה בסדר לשאול. אני חושבת שדי התרגלתי".
"בעברי סיגלתי לעצמי חולצות מחויטות וניסיתי להתחקות אחר נראות הלסבית הסטריאוטיפית, אבל לא הרגשתי בנוח", משחזרת ברוולד-שאער, "כבר זמן ממושך שאני מבינה שאני לא צריכה לזנוח את מה שמרגיש לי נעים. אני באמת 'לא נראית' וזה בעיניי החלק העצוב בתוך הפמיות. מצד אחד, ההערות שזוגתי חווה כבוצ' הן קשות, מאיימות ופולשות. מצד שני, אני לא מקבלת הערות כאלה, אך הבעיה נוצרת כשאני לא רוצה לעבור ברחוב כסטרייטית. במובן הזה פמיות היא כמעט שקופה, לא רואים אותנו, לא נשים בקהילה ולא המרחב הציבורי בכלל".
נראה כי סטיגמות וסטריאוטיפים מחלחלים לא פעם גם למסגרות השואפות לליברליות ופתיחות מרבית. בתוך עולם של ציפיות והגדרות, שאלות בסיסיות הנוגעות לחקר עצמי עלולות להתפספס. "תבחרי את הנראות שנוחה לך ואת הסימנים שנעימים לך", מסכמת ברוולד-שאער, "זה בסדר להיות פמית שאוהבת להיחדר, אבל זו לא חובה. קורה שנשים עושות חשיבה מחודשת לאחר מעשה ומבינות שעשו דברים שלא היו נעימים להן, שהפרקטיקה המינית המצופה מהן למשל היא לא שלהן. אף אחת לא מדברת על זה, הכי רחוק שהגענו זה לדבר על הרגלי חיזור, אבל על סקס אף אחת לא מדברת, ופה הבעיה".