רק מבקשים את הזכויות הבסיסיות
המשוואה "הקהילה הגאה = מין" היא לא חסרת ביסוס: המהפכה המינית היא שסללה את הדרך למהפכה הגאה והיא מקבילה וקשורה גם לתנועה לשחרור האישה ולזכויות האזרח, כל אלו קשורות זו בזו ולא יכלו להתקיים האחת ללא האחרת.
לדרוש מן הקהילה הגאה לאחר שהשיגה שוויון חלקי שתתנתק מהמהפכה המינית ותחיל על עצמה כללי התנהגות "מאופקים" יותר, זה חטא להיסטוריה ולמקום ממנו באנו ונוצרנו כקהילה.
הטענה כאילו אנו מבקשים מהקהילה הסטרייטית לנתק את הנטיה שלנו מהעולם המיני שלנו היא טענה מוטעית. הטענה הזו היא בעיקרה של חברים בקהילה שחושבים שאם נכפה על עצמנו כללי התנהגות "הגונים" יותר נזכה לקבלה מלאה וחיבוק מהציבור הסטרייטי.
הקמפיין של בלה דואגת
חשוב שנשאל את עצמנו בדיון הזה איפה נשים את הגבול: האם נסכים לוותר על מצעדי הגאווה ומה שהם מייצגים באמת, מעבר לתפיסה התקשורתית הצרה והמוטעית; האם נוותר על גילויי אהבה בציבור; האם נפנה עורף לנשאים שבין חברינו; האם נתנכר לקהילה הטרנסג'נדרית וקבוצות משנה נוספות בקהילה, שבעיני הסטרייטים נחשבות ל"שוליים חברתיים" לא רצויים;
כמה רחוק נלך מהשורשים שלנו ומהזהות האמיתית והגאה שלנו כדי לרצות את העולם הסטרייטי שסובב אותנו?
אנחנו יוצרים את הסמלים ומובילי דעת הקהל שלנו
באשר לבחירת "בלה דואגת" להשתמש בדמותם של יונתן אגסי ואוריאל יקותיאל בקמפיין לעידוד שימוש בקונדום, מראש יועד הקמפיין לפנות לקהילה הגאה בלבד. הבחירה ביונתן אגסי נעשתה משתי סיבות: הראשונה הקפדתו על מין מוגן בסרטים בהם הוא משתתף; והשנייה, התגייסותו הבלתי מסויגת להסברה בנושא.
מאחר והסרטון עוסק בסקס בכל מקרה ואמור לדבר בגובה העיניים שלנו, שתי הסיבות לבחירה באגסי מספקות, והייתי בוחר להצדיע לו על ההתגייסות מאשר לקרוא ל"צדיק בסדום" שילבין את פניו ברבים. כל קהילת משנה יוצרת לעצמה סמלים ומובילי דעת קהל; מדנה אינטרנשיונל ועד ניצן הורוביץ, מקורין אלאל, וכן - עד יונתן אגסי. לכל חבר בקהילה יש את הזכות לבחור מי הם המודלים שלו לחיקוי.
פאבים של הומואים הם לא רק "גברים ערומים על הקירות" אלא האנשים שממלאים אותם. מצעד הגאווה למרות "הלבוש המינימלי" הוא מפגן כוח חשוב כדי שנזכה לזכויות נוספות, אפילו להומואים בקרב הקהילות הדתיות.
ויש עוד דוגמאות רבות שלא הובאו במאמר המדובר: רוח ההתנדבות, קבוצות התמיכה, התרומה התרבותית, והשתתפות הקהילתית בכל רבדי החיים בישראל. מה שחשוב הוא לא רק לראות אותנו אלא באמת להבחין, הדגש בהווייתנו הקהילתית הוא על הרגש.
המסקנה שהוצעה במאמר הדעה המדובר, שרמזה להסתרה או הדרה של חלקים בתוכנו או חלקים ממי שאנחנו, והטיפה לאיפוק מיני, היא מוטעית ופוגענית. הקהילה שלנו לא חפה מטעויות והיא לא מושלמת, אבל על כל חלקיה, גם אלה הלא מוצנעים, היא עשירה ויפיפיה, לא צבועה אלא צבעונית.
>> בלה דואגת: כוכב הפורנו ילמד אתכם לעשות סקס בטוח
>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
>> חמישים הגאים והגאות של 2011
>> היכנסו ותיהנו מכתבות נוספות בערוץ הגאווה