>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
ניצה ואיריס עונות: שלום לכם, זכה בנכם להורים תומכים, מאפשרים וכמו שאמרתם " אוהבים ומקבלים", וטוב שכך. סביר להניח שילדכם ובן זוגו חשים בכך בחיי היומיום, ולכן שיתפו אתכם בתכניותיהם ואפשרו לכם להתרגל לרעיון ולהתכונן לקראת האירוע המרגש.
אנו מבינות כי קיימת התלבטות לגבי אנשים מסוימים מאוד (חברים ואולי אף בני משפחה) אשר פגעו בכם כאשר דברו בשעתו בגנות הקהילה הגאה ובעבר אף לא קיבלו את דרך חייו של ילדיכם. אולי גם קשה לכם המחשבה, שכשיוזמנו לאירוע יתכן ולא ישמחו ויתרגשו עבורו ועבורכם ואולי אף ירגישו אי נוחות והסתייגות.
מהיכרותנו את הנושא, במקרים רבים בני משפחה וחברים טובים מגלים חוסר סובלנות ודעות הומופוביות בנושא - עד שהם מבינים כי מי ממקורביהם שייך לקהילה, ואז דעותיהם משתנות.
אנחנו מניחות שחלק מאותם חברים טובים ובני משפחה עליהם אתם מדברים, עברו באמצעותכם תהליך של הבנה וקבלה, ולכן, באם תצליחו להבין את התהליך שהם עברו ולהתגבר על הפגיעה, יש בהחלט מקום להזמינם.
אם ישנם אנשים קרובים אשר עדיין חשים חוסר נוחות לגבי הנושא, אנו מציעות שתשקלו לשתף אותם בתחושותיכם והתלבטויותיכם. כך תאפשרו להם לקבל החלטה האם מתאים להם להגיע לחתונה או לא והדבר יעשה ממקום מכבד.
אחרונים אך לא חביבים הם אותם אנשים אשר עדיין מחזיקים באותן דעות הומופוביות שלא נוחות לכם וגורמות לכם להתכווץ בכל פעם שהן נאמרות. לגבי אנשים אלו אנו אומרות: קחו לעצמכם את החרות להשתחרר ולו רק הפעם מה "לא נעים", ואל תזמינו אותם.
ההחלטה היא שלכם, וחשוב שביום חגכם תרגישו שאתם מוקפים במשפחה וחברים שאוהבים, מכבדים אתכם ושמחים בשמחתכם.
יעקב מהצפון: "הבן שלנו בן 20. כשיצא מהארון לפני 3 שנים היה לנו קשה, אבל הבנו שעלינו לקבל אותו כמו שהוא. הוא מצידו הקל עלינו מאוד בהתחשבות שלו ונתן לנו את הזמן. היום הוא לוחץ עלינו להפסיק להסתיר את זה ולספר לכל מי שלא יודע - סבא וסבתא, דודים וחברים. אנחנו מרגישים שבשבילנו זו משימה כמעט בלתי אפשרית . מה דעתכן?".
ניצה ואיריס עונות: שלום יעקב, בפנייתך אלינו ציינת כי בנכם הקל והתחשב בכם, לאחר שיצא בפניכם מהארון. הוא ראוי להערכה רבה משום שהתנהלותו זו אינה מאפיינת בני עשרה שיוצאים מהארון ופחות מודעים לתהליך שהוריהם צריכים לעבור. גם אתם כהורים, יצרתם כנראה תשתית של יחסים מכבדים ואפשרות לתקשורת טובה.
כשילדנו יוצא מהארון , אנחנו ההורים נכנסים לארון ומתחילים לעבור תהליך קבלה. תהליך שכולל בין היתר - ניפוץ חלומות שלנו ההורים, אכזבה, רגשי אשמה, דאגה וגם בושה וקושי לשתף את הסובבים.
עבורכם, למרות שעברו 3 שנים, "היציאה מהארון שלכם" קשה מאוד ואתם חוששים לעשות את הצעד הסופי- לספר למעגלים הקרובים והרחוקים.
הקושי מובן, אבל אולי זהו השלב בו כדאי לכם שאול את עצמכם כמה שאלות ולהחליט מה באמת נכון יותר עבורכם ועבורו: האם לא קשה יותר לשמור סוד ולשקר בכל פעם שנשאלת שאלה הקשורה לבן?; איזה סוד שווה את הקושי שבשמירתו ואת האנרגיות האין סופיות שנדרשות לתחזק את השמירה עליו, כשלעיתים, "המחיר" הוא התנתקות מהקרובים אלינו?; האם באמירה "אנחנו מקבלים ואוהבים אותך" אבל "אנחנו מסתירים את זהותך המינית" אינכם מעבירים לו מסר כפול?
מניסיוננו, הכל נעשה פשוט יותר כשאנו בוחרים להיפטר מהסוד "הגדול". היכולת להיות שותפים לחייו של הילד שלנו ולהיות שם עבורו אפשרית רק כשהכל גלוי ואין הסתרות.
אנחנו מציעות לכם לנשום עמוק ולהחליט לעשות מעשה. שבו עם בנכם, שתפו אותו בחששות ובהתלבטויות שלכם והחליטו למי ואיך מספרים. בנוסף, אנחנו מזמינות אתכם להצטרף לאחת מקבוצות התמיכה של תהל"ה, שם תוכלו להיעזר בהורים שעברו ועוברים תהליכים דומים ולהעלות התלבטויות שלכם.
>> שאלות נוספות, שלחו לכתובת המייל pride@mako.co.il
איריס שש-כוכבי, בעלת "תשומת לב"- הקשבה ותיעוד סיפורי חיים, וניצה סקאל הן מנחות בעמותת תהל"ה: תמיכה להורים של ילדים הומואים לסביות בי וטרנס , טלפון 098855822 תהל"ה
>> לטורים הקודמים של ניצה ואיריס
>> האם אי פעם אקבל את בני ההומו במאה אחוז?
>> ההורים מקבלים את הבית הלסבית – האח לא