כשהילד יוצא מהארון ומסיים שנים של הסתרות ושקרים, אתם נכנסים לארון: מה לעשות עם הידיעה המרעישה. האם לספר לחברים? למשפחה? לעתים קרובות היציאה מהארון מחדדת קשרים לא טובים ובעיות ביניכם לבין ילדיכם.
היציאה מהארון של הבת מעכירה את יחסים עם האב
שמחה: הבת שלי בת 22 יצאה מהארון לפני שבוע בהתרסה. היחסים בינה לבין אביה אף פעם לא היו טובים, ועכשיו ממש הפכו לקשים. בעלי לא מקבל אותה בכלל ובין היתר רוצה שתצא מהבית. יש לי עוד ילדה בת 12 שלא יודעת. אני חצויה בן בעלי לבת הלסבית, ודואגת לשלמות המשפחה. היא יכולה להשתנות?איך להמשיך?
ניצה ואיריס: שמחה שלום,
להורים (בדרך כלל) לא קל לעבור תהליך יציאה מהארון של ילדם, בעיקר אם היציאה באה להם בהפתעה.
לא ניתן להבין מפנייתך האם היו לכם תחושות מקדימות לגבי הבת, אך מה שברור הוא שלבעלך הידיעה מאד קשה והוא מרגיש שהוא לא מוכן להתמודד גם עם הקושי הזה בנוסף ליחסים הלא פשוטים ביניהם.
מדברייך גם עולה, שאת מרגישה, ובצדק, כמי שאחראית לשמירת שלמות המשפחה לאחר הגילוי.
במצב כזה, אנו ממליצות לפתוח ערוצי הדברות בינך לבין בעלך, ובינך לבין הילדה.
חשוב שתדברי עם בעלך ותתעקשי לשתף אותו בדאגה שלך כלפיו, כלפי אחדות המשפחה והאחריות שלכם כהורים. כדאי שתלמדו את הנושא ביחד ותבינו טוב יותר מה עובר על הבת שלכם וגורם לה להתנהג כפי שהיא מתנהגת.
ניתן להיחשף לחומרים הקשורים לנושא באמצעות האינטרנט ובאמצעות ספרים.
שתפי את הבת בקושי שלכם
דברי עם הבת שלך על הנושא. היא זקוקה לחיזוקים ממך, וחשוב לזכור שגם לה לא קל. את צריכה לתת לה את הביטחון. אמנם המשפחה עוברת משבר לאור הגילוי, אך בשיתוף פעולה תעברו אותו.
אפשר גם לשתף אותה בקושי של האבא, ולבקש ממנה התחשבות בהתנהלות שלה מולו ואיתו.
בדרך כלל קשה לילדים לצאת מהארון, בעיקר בפנינו, ההורים. הם חוששים מדחייה, אי קבלה ואפילו ממצב של ניתוק יחסים והרחקה מהבית.
כשכבר עברו תהליך קבלה אישי והחליטו לשתף אותנו בסודם - הם יוצאים מהארון ואנחנו נכנסים לארון. הם כבר עברו את הקושי הראשוני ומעוניינים לחיות בלי סודות ושקרים, אבל לנו, ההורים, קשה.
לשאלתך- האם בתכם יכולה להשתנות? אם היא כבר יצאה בפניכם מהארון, סביר להניח שהיא כבר מגובשת בתחושותיה ויודעת כי היא לסבית.
סביר גם להניח, שעכשיו כשאין סוד בבית, יהיה לה יותר קל בהתנהלות היום יומית מולכם. גם לבתכם לא היה קל לשתף אתכם בסודה.
עצם הפנייה שלך אלינו, שבוע בלבד לאחר הגילוי, מעידה יותר מכל על החוזק והנחישות שלך אשר יסייעו לך ולכם בתהליך.
מקבלת את הבן, אבל לא רוצה לספר לחברים
מיכל: אני אמא לשני בנים. הבכור בן 34 הומו וחי בחו"ל והשני נשוי באושר ועם ילדים. אני יודעת על הבן שלי כבר 10 שנים, אבל מסביבי לא כולם יודעים עליו. אני לא משתפת, אני רואה בזה כעניין פרטי שלי. אני מקבלת אותו, אך עדיין קשה לי עם החברה. מה עושים ?
ניצה ואיריס: מיכל היקרה,
לעיתים קרובות, לצד הקבלה של ילדנו ההומו או ילדתנו הלסבית, שיתוף הסביבה הקרובה (משפחה מורחבת, חברים) מהווה קושי רב. שיתוף הסביבה הינו בעצם היציאה שלנו מהארון ואנו מלאי פחדים וחששות מהתגובות, ממה יגידו, האם ילעגו לנו וידברו עלינו, האם ינתקו איתנו את הקשרים, האם ירחמו עלינו.
יש הבוחרים שלא לשתף בשלבים הראשונים, יש הבוחרים לקחת את הזמן ויש הבוחרים לא לשתף לאורך שנים, ממש כפי שאת בחרת.
את טוענת שזהו עניין פרטי ואת אכן צודקת. אמנם לא בכל עניין פרטי אנחנו מרגישים צורך ליידע, אבל בינינו, בכמה נושאים כל כך מהותיים אנחנו לא משתפים את הסובבים אותנו?
אין ספק שהעובדה שבנך חי בחו"ל אפשרה לך לא לספר ולא לשתף במשך 10 שנים. בנך אינו בא במגע עם אנשים בסביבתך, הסבירות שמישהו יראה משהו נמוכה, וכאשר את נשאלת שאלות "טורדניות" לגביו (יש לו חברה?, מה עם חתונה?), את יכולה לספר כל דבר העולה על דעתך.
כשלא עושים "סיפור", אז אין סיפור
המרחק הרב מאפשר לך להמשיך לשמור את הסוד, אבל האם לא היגיע הזמן להפטר מהסוד ולהתחיל "לנשום? האם לא הגיע הזמן להעביר לבנך מסר ברור ואינו משתמע לשני פנים : "אני מקבלת אותך ומפסיקה להסתיר אותך"?
מפנייתך אלינו ניתן להבין שאת מרגישה קושי רב בכך שעברו כבר 10 שנים ואת עדיין לא מסוגלת לשתף ולדבר על הנושא בפתיחות. הסוד מכביד מאוד.
עצתנו לך - עשי מעשה. בחרי מישהו חשוב לך וספרי לו, אחר כך ספרי לעוד מישהו, ולאחר שתגלי שהשד הרבה פחות נורא מכפי שדמיינת אותו, ספרי לעוד אנשים שקרובים לך. להפתעתך, את עשויה לגלות שכשאנחנו לא עושים "סיפור" ממשהו, אז אין "סיפור". התגובות הנוראיות שאנו כל כך פוחדים מהן, נמצאים לרוב רק בראשנו.
ואם תרצי להקל על עצמך בתהליך השיתוף וממש אין לך כוח לספר זאת שוב ושוב, ספרי זאת לאדם הנתפס כרכלן הכי גדול בסביבתך ובקשי ממנו לא לספר לאף אחד. היי סמוכה ובטוחה שהמלאכה תעשה ותוך יום אחד ידעו זאת כולם.
>שאלות נוספות, שלחו לכתובת המייל: pride@mako.co.il
איריס שש-כוכבי, בעלת "תשומת לב"- הקשבה ותיעוד סיפורי חיים, וניצה סקאל הן מנחות בעמותת תהל"ה: תמיכה להורים של ילדים הומואים לסביות בי וטרנס , טלפון 098855822 תהל"ה
>> הבת יצאה מהארון. איך תעברו את החגים בשלום?
>> לכל הכתבות במדור "הורים לילדים גאים"
>> היכנסו ותיהנו מכתבות נוספות בערוץ הגאווה
>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?