>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
לפני כחמישה חודשים אחרי הפסקה ארוכה מרכבת ההרים הלא נעימה הזו, החלטתי שהגיע הזמן לנסות מחדש. אמא שלי לחצה עלי להחליף רופא (שוב) וללכת לנסות אצל הרופא שהוא בעיניה "קוסם", אני בכלל בדעה שקוסמים הם אמני אשליות. ואשליות היו לי מספיק.
בקול אמין ומבטיח אמרה לי: עשר שנים לקח לאשתו של איציק להיכנס להריון, איזה רופא היא לא ראתה?? ואז הגיע אליו, והופ נכנסה להריון. התקשרתי אל הנייד של "הקוסם" (שם זמני), שהיה אדיב מאוד ונחמד, וביקש שאתן לו קצת רקע.
כבר לא מאמינה לאף אחד
אמרתי לו, אין רקע. הכל שחור. מנסה כמעט בלי הפסקה, החלפתי רופאים, החלפתי בתי חולים, החלפתי תורמים, החלפתי דירה, עדנתי חמסה, חוט אדום, הכל. כלום לא קרה. "אוקיי, בואי נקבע בשבוע הבא ביום שלישי בשעה חמש וחצי?", אמר. הסכמתי. גם אם היה אומר תגיעי בחמש וחצי בבוקר, הייתי מסכימה.
הגעתי לפגישה, מכינה את אמא שלי מראש שאני נותנת לו "גג" שלושה ניסיונות ומפסיקה. אמא שלי שיודעת שאין טעם להתווכח אמרה "בסדר, את תראי שהפעם זו הפעם".
מי שלא עוברת תהליך כזה כואב, מייאש, קשה ויקר לא יכולה להבין את הכעס שיש לי או לכל אחת אחרת למישהו שעומד מולה ובעזות מצח מלאת בטחון מטמיע תקווה. אני אומרת, אם אין לך כדור בדולח שאת רואה בו את העתיד שלי, אל תבטיחי לי מה יהיה או לא יהיה.
פתחנו בשיחת חולין, ולאחר כשעה מצאתי את עצמי עם תכנית טיפול מאסיבית אך שונה מהקודמות וערימה של מרשמי תרופות. יצאתי מהפגישה בהרגשה טובה, ויותר מהכל הייתי נינוחה.
כך עברו להם 14 יום עד יום שאיבת הביציות הגדול, ביום השאיבה הרגשתי שהיום הוא יום גדול, היתה בי מן שלווה-אם נתעלם מהבטן שקרקרה קשות מהצום. בכניסה לחדר הניתוח החזיק לי "הקוסם" את היד כאילו אנחנו על חוף הים, אמר לי "אנחנו נכנסים לכאן יחד".
משלושה יוצא אחד
נשכבתי על מיטת הניתוחים, בכובע הבד המרשים והכחול של בית החולים, בגרבי המזל הוורודים שלי, וכל אותו הזמן "הקוסם" המשיך להחזיק לי את היד ואמר כי היום הוא יום של עשייה. "אנחנו ניצור כאן משהו היום, זהו יום של עשייה", הוא חזר. תוך עשר שניות נרדמתי, ואחרי שעה התעוררתי בחדר ההתאוששות, כמעט בלי כאבים ועם תקווה מאוד גדולה.שוב.
לאחר שלושה ימים הגענו יעל ואני להחזרת העוברים והקוסם בישר לנו שיש שלושה די טובים אבל אחד מהם הוא "לוחם" ככה הגדיר אותו. "עובר מושלם בכל פרמטר רפואי ועליו אני בונה", הוא אמר.
התחלנו את השבועיים מורטי העצבים בהמתנה לתוצאות בדיקת ההיריון. החל מהיום השביעי הרגשתי כאבי מחזור חזקים, שהלכו והתגברו יותר מכל ביום שלפני הבדיקה. בכיתי בשירותים במשרד, כעסתי על עצמי שהאמנתי ל"קוסם" שסמכתי עליו, שסמכתי על אמא שלי, חשבתי לעצמי איך אני אעבור עוד חודשים כאלו? כעסתי על היקום שלא רק שלא נתן לי ילד אלא גם הביא לי את המחזור במלא עוצמתו כאילו הגוף שלי מראה לי אצבע משולשת ואומר לי "אני עושה מה שאני רוצה, לא מה שאת רוצה".
למחרת בבוקר, כדי לא להותיר מקום לספק הלכתי לעשות בדיקת דם. הגעתי למשרד בשעה 9 ועד השעה 11 רעננתי בלי סוף את העמוד באפליקציה של קופת החולים. בשעה 11:05 היא הייתה שם.
התשובה שלא ראיתי מעולם. שכבר לא ציפיתי לה. שחשבתי שלעולם לא אקבל כי זה הגורל שלי כנראה. תשובה חיובית. חיובית עוצמתית שלא משתמעת לשני פנים.
אני עדיין מתקשה להאמין ולכתוב את זה, אבל כן. אני אוטוטו עומדת להגשים את החלום. יהיה מישהו בעולם הזה שיקרא לי אמא. היום אני יודעת שהכול יכול לקרות. הכול.
