>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
סוף סוף – בלי נשים בהיריון בכל פינה
ארזנו את המזוודות וטסנו לחופשה קצרה בברלין. נכון קר שם נורא, אבל העיקר לא להיות כאן.
שם בברלין יכולתי לעשות הכל, לחזור מבילוי בלי לפחד על זמני ההורמונים, לשתות כמה בירה שרציתי כי פשוט מותר, והכי חשוב לטייל ברחובות מבלי להיתקל בנשים בהיריון. הרי כל אישה בטיפולי פוריות תוכל לאשר שלפעמים נראה לה שכל אישה שחולפת על פניה ברחוב, בהריון.
אז חזרנו לארץ ישר לשגרה של רופאי נשים, בדיקות דם וחומרי הרדמה בחדרי ניתוח (אל תנסו את זה בבית).
הרופא שלח אותי למספר בדיקות שאולי ישפכו קצת אור על התמונה ויסבירו למה כל זה קורה לי. (לי התשובה הייתה די ברורה - כי זו פשוט אני).
במסגרת הבדיקות שטרם עשיתי, נשלחתי לעשות בדיקות דם בבית החולים בלינסון, ממש שם במעבדות בית החולים. הסתובבתי לי במעבדה והרגשתי כמו מישהו שקיבל כרטיס ל"בק סטייג'" של פול מקרטני.
מאשימה את הרחם שלי שוב
כולן הסתובבו שם בחלוקים לבנים ומשקפי פלסטיק ענקיות כמו במפעל של הומר סימפסון. הבדיקות האלו שלא בסל הבריאות מסתבר עלו לי לא מעט כסף, אז שאלתי את האחות בצחוק: איך זה יכול להיות שלוקחים ממני דם ואני צריכה לשלם על זה כסף? זה לא אמור להיות ההיפך?
אחרי כשבועיים כל תוצאות הבדיקות הגיעו- כולן תקינות. הרגשתי הקלה. מצד שני, איפשהו חיכיתי שימצאו איזה משהו שלפחות יהיה במה לטפל, על מה להצביע וכמובן את מי להאשים. אבל נותרתי שוב עם האשמות חמורות כלפי הרחם שלי שפשוט מגישים לו הכל על מגש של כסף (או יותר נכון מגש של נירוסטה עם הלוגו של "מדיקל סנטר"), והוא פשוט מצפצף עליי.
>> מזל טוב: יום שאיבת הביציות הגיע
בוחרת תורם חדש
הרופא נתן את ברכתו והמלצתו לנסות להחליף תורם. יעל הייתה בפגישה חשובה בעבודה באותו היום והלכתי עם אמא שלי לבנק הזרע לבחור תורם חדש. יעל שלחה אותי עם רשימה קצרה וברורה "רק לא תורם ג'ינג'י".
שאלתי את מנהל הבנק אם יש לו מישהו שעוסק במוזיקה או אומנות והוא החל להקריא לי "1.80 חצי רוסי חצי פוני עיניים ירוקות, צלם במקצועו" אמא שלי הסתכלה עלי, והדבר היחיד שיכלתי לחשוב עליו הוא שאני מניחה שגם הבחור שמסתובב בטיילת ומצלם תיירים עם נחש קוברה, קורא לעצמו צלם. פחות דיבר אלי התחום הזה. המשכנו לדפדף בכרטיסיות ובחרנו תורם חדש.
זה נשמע נורא כואב, נכון? אבל כן, זה נורא כואב. ועדיין, הכל בשביל הילדים. אפילו קבעתי לעצמי תור למדקרת סינית שחברות המליצו לי עליה, שלחתי את אחי לבקש עבורי ברכה אצל מקורבי הבאבא-סאלי בנתיבות. בקיצור, חוץ מלהרתיח ציפורן של נשר שהושרתה בחלב אימו לאור ירח מלא, עשיתי הכל.
ביקרתי אתמול אצל הרופא שלי מוקדם מהצפוי (מכיוון שהוא טס לחו"ל לכנס ביציות), כדי להסיק מסקנות ולקחת מרשמים חדשים לתרופות לאחר שביצעתי "ספירת מלאי" לכל התרופות שנותרו לי בבית. בכל זאת, היה סוף שנה וכך נהוג בכל העסקים.
עברנו יחד על כל הסבבים שלי עד היום והרופא חישב חישובים, מילמל מלמומים והתחיל להצביע לי על הדף "את רואה? כאן את לוקחת 300 כפול 6 ימים זה...".
כשהבנתי שהוא לא קולט שהוא הצד היותר מתמטי בקשר שלנו הערתי לו והבהרתי לו שכשהוא מחשב מולי בקול רם את כל הדברים ומדבר איתי במספרים כל מה שאני שומעת זה "בלה בלה בלה בלה בלה" והתמונה מתחילה להתערפל ואני מרגישה שוב בכיתה ו' אצל לאה סגל שהיא דווקא הבינה שאין ממש עם מי לדבר, ועל כן מאוד הערכתי אותה.
יצאתי מהרופא מחויכת ושמחה מתמיד. אופטימית מתמיד. החודש זה יקרה. החודש זה חייב להגיע.