אינס לגרון הפכה לאייקון אופנה בסוף שנות ה-90. היא מומחית בתחום האופנה והטיפוח וידועה כמי שעובדת עם סלבס, דוגמניות, סוכנויות, מפרסמים ומגזינים בינלאומיים. משתתפת בתוכניות טלוויזיה וריאליטי כאייקון ויועצת בתחום האופנה. הגעתי למתחם האופנה שלה, Dream Factory, יום אחרי טקס הפרסים. קיבלה אותי בלובי מיס יוניברס סינגפור 2011, ומיס יוניברס יפן 2008 הציעה לי תה, סיטואציה שכנראה כל סטרייט היה חולם עליה.
קודם כל, אני מבין שבעלך יהודי?
"נכון מאוד. בעלי יהודי ושני הבנים שלי גדלים כיהודים, בני לא מזמן חגג בר מצווה ועלה לתורה. עדיין לא ביקרתי בישראל עם המשפחה שלי אבל יש לי הרגשה שזה יקרה ממש בקרוב".
ולפי המבטא שלך את בעצם צרפתיה.
"נכון. אני במקור מכפר קטן בדרום צרפת. גדלתי בסביבה של מעמד הביניים, אנשים פשוטים שעובדים קשה כדי להתפרנס".
אז איך הגעת בעצם לתחום האופנה?
"אני לא יודעת מה קרה, אבל כילדה שגדלה בכפר התחלתי מגיל מאוד צעיר לקרוא מגזינים של Vouge. הייתי גוזרת בגדים משם ומתאימה אותם לבגדים ואקססוריז אחרים, והקטע המצחיק שקולגות שלי לעבודה סיפרו לי שהם עשו את אותו הדבר כשהם היו צעירים. כל מעצב טוב מתחיל מחזון אישי של מה שבעצם הופך בנאדם להיראות טוב יותר בעזרת אופנה וסטייל. ככה הבנתי עם השנים שעולם האופנה הוא האהבה שלי, והתשוקה הפכה לקריירה".
איך הופכים תשוקה לקריירה?
"הקמתי את החברה הראשונה שלי בגיל 21 - פתחתי חנות בגדים, ואז הבנתי שהלקוחות שלי הן כולן אותו הדבר, כל חודש, והרגשתי שאני דווקא רוצה את הנשים מ-Vouge, והנשים האלו לא יגיעו לבקר בעסק שלי. החלטתי למכור את העסק, עברתי לספרד לעבוד בחברת אופנה גדולה ששלחה אותי בסופו של דבר לברזיל, ארגנטינה, הונג קונג, יפן, טייוואן. האמת ששיקרתי בקורות החיים שלי, אמרתי לכולם שאני דוברת אנגלית ומסוגלת לעבוד בחברה גלובלית, כשבעצם יכולתי לתקשר רק בצרפתית וקצת בספרדית. לכן כששלחו אותי לאסיה חששתי שזה יפגע במקצועיות שלי אבל זרמתי עם זה, שיחקתי אותה מבינה מה שמדברים אליי, ובסופו של דבר גיליתי שזה לא מה שאתה אומר לאנשים, אלא הביטחון שאתה מציג ומה שאתה מייצג, ובכלל האישיות שלך - האם אתה מושך אנשים או לא? הבנתי שהכי חשוב זו האישיות שלי והאנרגיות שלי, זה הפלוס שלי ואת זה אני צריכה להבליט".
ואז הפכת למותג אופנה גדול באסיה.
"רצו שאני אנהל את מיס יוניברס יפן, ולמען האמת חשבתי שמיס יוניברס זה לא מודרני מספיק, אבל החלטתי לנסות והטיסו אותי לטוקיו. הגעתי לשם וראיתי שהתחרות לא טובה מבחינת הקונספט, החסויות והמיתוג, אז החלטתי להפוך אותה לתחרות הכי נחשקת בטוקיו. השתמשתי בקשרים שלי ודיברתי עם כל עולם האופנה, המגזינים הכי גדולים, חסויות, טלויזיה, והזמנתי אותם להגיע לסקר את האירוע ביפן. זה עבד מעולה והתחרות הפכה למותג ענק מדי שנה".
את באמת חושבת שביטחון עצמי מספיק כדי להצליח?
"אני חושבת שאם אתה נחמד לאנשים ויש לך אנרגיות טובות ותשוקה, זה יפתח לך את כל הדלתות. אתה בסופו של דבר נותן ומקבל. כמובן שבחיים לא נתתי במכוון כדי לקבל, אבל זוהי בעצם הקארמה ואני מאמינה בזה מאוד".
"המון אנשים עדיין בארון וזה עצוב לי"
בזכות אותה תחרות היופי הפכה ליגרון לכוכבת אופנה ביפן ואסיה בכלל, והמשיכה לעבוד בייעוץ ולפרסם ספרים בנושא שתורגמו לשפות שונות. "כשהגעתי לאסיה הבנתי שלמרות התרבות הסגורה שלהם, כמו למשל במוזיקה ובאופנה, הם עדיין מושפעים מהעולם המערבי - הם צופים בסרטים מהוליווד, כולם יודעים מי זו אנג'לינה ג'ולי, ג'סטין ביבר, טיילור סוויפט וכו'. אבל מהפכת האופנה החלה שם רק לפני 40 שנה, כשאנשים התחילו להתלבש כמו בתרבות המערבית, והרגשתי שאני יכולה לשנות את תרבות האופנה, ושיש לי כל כך הרבה טיפים ועצות מהתרבות המערבית שיכולתי ללמד אותם - אפילו איך ללכת על עקבים, או לאכול עם סכין ומזלג. כשעברתי ליפן לכולן היה שיער שחור, ובכללי יופי היה מאוד ספציפי עם סטנדרטים מאוד מסויימים, וכולן נראו אותו הדבר. רציתי כל כך להציע דרכים אחרות להיראות ייחודית ושונה אחת מהשניה. חשוב לי לציין שלא הגעתי לשם כדי להראות להם שאפשר יותר טוב, אלא לחשוף אותם לתרבות אחרת, ייחודיות והשראה, ואני שמחה שהם נתנו לי את ההזדמנות הזו".
את חושבת שהצלחת לשנות?
"זה קודם כל התחיל ממיס יוניברס יפן, ואין ספק שהבאתי לשם את הנגיעה המערבית. היום בנות הולכות ברחובות יפן בסטייל יותר אירופאי וסגנונות שונים, אפילו רואים יותר בלונדיניות. נורא התרגשתי שאנשים הצליחו לפתוח את עצמם לתרבות אחרת ולקבל אותי ואת הרוח שהבאתי מהמערב".
איך נוצר הקשר שלך לקהילת הלהט"ב?
"מדונה אמרה פעם: 'בלי הגייז הייתי כלום, לא הייתי מצליחה', והיא צודקת. בשבילי זה אותו הדבר. אני חושבת שהרבה מהגייז מתלבשים יפה, הם שולטים בהרבה תחומים, הם הכי טובים בצילום, סטיילינג, אופנה, הם נולדו מאוד יצירתיים ולכן כשהחלטתי לעבוד בתחום הקוסמטיקה עם דוגמניות הבנתי שאני צריכה לעבוד עם הצוות הכי טוב, ורוב הצוות שלי הוא בעצם גיי. זה לא מקרי שבזכות מיס יוניברס, רוב העוקבים שלי באסיה הם גייז".
בתור אחת שגרה ומכירה מאוד מקרוב את המדינות באסיה, מה היחס שם ללהט"ב?
"יש עכשיו מהלכים חיוביים יותר בנושא, כמו למשל ביפן ובמדינות נוספות באסיה, ובכל זאת המון אנשים עדיין בארון וזה עצוב לי, שהם לא באמת יכולים להיות מי שהם רוצים להיות".
את נתקלת הרבה בנושא?
"האמת שכן, בעיקר בעבודה. הרבה פעמים נפגשתי עם גברים שבאו לראיונות עבודה ונורא היה חשוב לי שהם יהיו מאוד מקצועיים, וגם הומואים. זה נשמע אולי מוזר, אבל לא רציתי שיסתובב בחור סטרייט בין כל הבנות שלי. פעם אחת ריאיינתי בחור שהיה נראה לי בוודאות גיי, אבל שאלתי אותו בצורה מאוד ישירה: 'אתה גיי, נכון?', והוא ישר נבהל וענה 'לא לא, מה פתאום, אני לא גיי'. שאלתי את השאלה הזו שלוש פעמים: 'אתה בטוח? או שאתה לא סגור על זה?'. זה אולי מרגיש תקיף, אבל אני לא רואה שום דבר שגוי בלשאול את השאלה ככה. בסופו של דבר אמרתי לבחור שאני מצטערת אבל הוא לא יכול לקבל את התפקיד, כי מדובר בלהיות כל היום עם 20 בנות ואני לא רוצה סקנדלים, מספיק סקנדל אחד כדי שהעסק שלי יהרס, אז אני מעסיקה רק גברים גאים, וכך נפרדו דרכינו. אחרי זמן מה הבחור הגיע, ביקש לדבר איתי והיה נורא לחוץ וחיוור. לקח לו הרבה זמן ולבסוף הוא אמר 'אינס, אני הומו!', ואז עניתי לו: 'נו, אמרתי לך. לא ידעת, נכון?'. 'כן ידעתי, אבל בחיים לא סיפרתי לאף אחד, אפילו לא לחברים שלי'. בשלב מאוחר יותר הבחור התוודה בפניי שבזכותי החיים שלו השתנו, הוא סיפר לכל החברים שלו על הנטיה המינית שלו והוא מרגיש כל כך טוב עם עצמו".
הבנתי שיש תחרות בתאילנד לטרנסג'נדריות שנקראית מיס טיפני, יש לך קשר לזה?
"בהחלט. הרבה מהמתמודדות קוראות את הספרים שלי, מקבלות את ההשראה וההכוונה איך להיות יפות ומושכות יותר. האמת שלרובן יש עדיין את האיבר הגברי אבל אי אפשר בחיים לגלות, הן נראות כל כך יפות. התחרות, אגב, מאוד גדולה ומוכרת באסיה ובכלל בעולם".
אז אני מניח שיש לך המון עוקבות טרנסג'נדריות
"כן, יש לי קשר חזק מאוד לקהילת הלהט"ב באסיה ובכלל בעולם, ואני נורא שמחה על כך. כשאני מבקרת למשל בתאילנד, טרנסג'נדריות רוצות להצטלם איתי, מבקשות חתימות, וזה מדהים ומרגש אותי כל פעם מחדש"
"בני תמיד רואה אותי מוקפת בגייז"
ליגרון מספרת שרוב החברים הטובים שלה הם הומואים, לסביות וטרנסג'נדריות: "אני מרגישה שהם צריכים להתקבל כמו כל אדם אחר, שתהיה להם את הזכות הבסיסית להתנשק ברחובות אם הם רוצים ולהראות את האהבה. במיס יוניברס יפן, למשל, יש הרבה מאוד לסביות, והן מרגישות בנוח להיות מי שהן כי אני עושה הכל כדי שירגישו בנוח, אני מארחת אותן הרבה פעמים בבית שלי. גם הילדים שלי רואים כל הזמן שתי לסביות באותה מיטה, אפילו בבית שלהם, וגם הומואים שאני מארחת ישנים באותה מיטה בחדר האורחים. ככה חינכתי את הילדים, וזה נראה להם טבעי ונורמלי לחלוטין".
"אגב, סיפור משעשע שקרה עם בני הקטן - השתתפתי בתוכנית ריאליטי במסגרתה שלחו לי ארבעה עוזרים, שתי בנות ושני בנים. המטרה הייתה למצוא את העוזר הכי מתאים לי, שהוא כמובן המנצח. במהלך הצילומים לסדרה ישבנו כמה קולגות ובני שהיה אז בן 9. החברים התעניינו מי בסוף ינצח בתוכנית, ובני אמר שהוא יודע מי יזכה. "הבחורה הבלונדינית או הבחור ההומו?", שאלתי אותו, והוא ענה לי - 'הבחור ינצח אבל מצטער להרוס לך - הוא לא גיי. הוא משתמש באסטרטגיה שבטוח תעבוד עליך, והוא יודע שאת תעסיקי אותו אם תחשבי שהוא גיי'. והוא צדק".
בהחלט בן פיכח יש לך. ולסיום, מה המסר שתרצי להעביר לקהילה הלהט"בית בישראל ובכלל בעולם?
"לגייז שיש להם חוסר ביטחון בלצאת מהארון ולהיות הומו מוצהר - הכי חשוב שתהיו גאים במי שאתם עם ביטחון מלא. תציבו לכם את המטרה שלכם בחיים, תנסו להבין למה אתם באמת בעולם הזה ומהם החלומות שלכם. אתם לא צריכים להתבייש במיניות שלכם ובמה שאתם רוצים להיות. בסופו של דבר אם החברים שלכם והמשפחה לא תומכים בכם - תשנו את האנשים בחייכם ותמצאו חברים ומשפחה חדשה. אולי בסופו של יום הם יחזרו אליכם, וגם אם לא, תמשיכו הלאה ותתמקדו באושר ובמטרות שלכם בחיים. אני באמת מאמינה שיש אנשים מדהימים בעולם הזה שיכולים להפוך למשפחה החדשה שלכם".
"אני מוסרת לכם נשיקות ואהבה מסינגפור לישראל, בטוחה שבקרוב אבוא לבקר עם בעלי והילדים, אני לא מפסיקה לשמוע כמה המדינה שלכם היא אחת מהמדינות היפות בעולם ואני נורא רוצה להכיר אותה מקרוב".
עוד ב-mako גאווה: