>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
בעודם בהודו, ממתינים לאישור המתיש של מדינת ישראל שיאפשר להם לחזור ארצה כמשפחה, מספרים שי (36) ודן (38) על הדרך הלא פשוטה שעברו בדרך.
"שנינו רצינו ילד ביולוגי"
הם הכירו בת"א לפני כשנתיים וחצי, דרך אתר ההיכרויות "אטרף". לפני כ-9 חודשים נישאו במסצ'וסטס שבארה"ב, וכיום הם חיים בחולון. לפני שהכירו, היה כל אחד מהם בהליך של "הורות משותפת" עם צלע נשית, אבל מהר מאד השתנו פני הדברים.
"אחרי שהכרנו ולאור הרצון המשותף להפוך להורים, החלטנו כי קונסטלציה של פונדקאות בחו"ל מתאימה יותר עבורנו מאשר הורות משותפת", הם אומרים ל-mako גאווה. "כבר בשלב זה ידענו כי כל אחד מאתנו רוצה ילד ביולוגי משלו".
לאחר בחינת חלופות שונות, החליטו לבחור בחברת הפונדקאות הוותיקה "תמוז", חתמו לפני כשנה וחצי על הסכם פונדקאות, ויצאו לדרך. "בחרנו בחלופה ההודית, שנמצאה מתאימה יותר עבורנו מבחינה כלכלית, שכן ההליך כולו אמור להסתיים בכארבע מאות אלף ₪".
בשלב זה החליטו כי יעברו שני הליכי פונדקאות במקביל, כאשר פונדקאית אחת תישא עובר מזרעו של שי ואילו השנייה תישא ילד מזרעו של דן. "תורמת הביציות נבחרה על ידינו בצורה משותפת כמובן", הם מספרים. "היא נבחרה ממאגר של בנות מדרום אפריקה. כך יצאנו לדרך המטלטלת".
התורמת הוטסה להודו לשם שאיבת הביציות. "החלטנו שמחלקים את הביציות שנשאבו לשניים, מפרים חצי מהביציות מזרעו של האחד ומחצית מזרעו של האחר ומחזירים בכל פעם שני עוברים מופרים לרחמה של כל פונדקאית. כך נוכל להבטיח כי יהיה גם קשר גנטי בין הילדים דרך תורמת הביציות האנונימית", אומרים השניים.
לאחר שתי החזרות עוברים עבור כל אחד מהם, נקלט הריון אחד, אך הוא כשל לאחר מספר שבועות. השניים ביצעו החזרה נוספת של עוברים, אשר גם זו, לצערם, הסתיימה ללא הריון.
עוקבים אחר ההיריון בשלט רחוק
לאחר שנגמרו הביציות הראויות להפריה, תורמת הביצית מדרום אפריקה הוטסה שוב למומביי, לצורך שאיבת ביציות נוספת. "שוב חילקנו את הביציות חצי חצי, ובוצעו ההפריות", הם אומרים.
למזלם, הפעם כבר בהחזרות הראשונות שבוצעו לפונדקאיות, נקלט עובר אחד ברחמה של פונדקאית אחת, ועובר אחר ברחמה של פונדקאית שניה. "במהלך תקופת ההיריון חווינו עליות ומורדות, מתח וחרדה מהולים בציפייה לקראת התממשות החלום".
שי ודן מספרים כי בתקופת ההיריון לא היה להם קשר ישיר עם הפונדקאיות, אלא דרך הסוכנות. "מידי חודש קיבלנו תוצאות בדיקת אולטרא סאונד וכן סקירת מערכות אחת באמצע ההיריון ועוד אחת מיוזמתנו לקראת סופו".
בסוף חודשי המתנה מורטי עצבים התבשרו כי מזרעו של שי נולדה יעל, ונמרוד בא לעולם מזרעו של דן. "השניים אחים לכל דבר ועניין, אפילו מבחינה גנטית, כיוון ששניהם הופרו מאותה תורמת ביצית. הם יגדלו כתאומים", מספרים שי ודן.
לדבריהם, לפני התהליך, במהלכו וגם לאחר ההיריון, עלו בקרבם שאלות וסוגיות רבות בקשורות בפונדקאות, כגון: ניצול נשים, גיור, הקמת משפחה ללא דמות אם, דילול עוברים, אימוץ ועוד. "מצאנו כי לכל נושא היבטים חיוביים ושליליים כאחד ולאחר ששקלנו בכובד ראש את כלל הנושאים, החלטנו כפי שהחלטנו. ברור לנו כי יהיו כאלה שיצודדו בנו וכאלה שיטענו כנגדנו, אולם אנו שלמים עם בחירותינו".
כעת, נמצאים השניים במומביי, בעיצומו של הליך בירוקרטי מתיש, שאמור להימשך כשישה שבועות, עד לחזרתם לארץ. "שגרת יומנו נעה בין האכלות, החתלות ואמבטיות. הכל תוך גילויים מרגשים יומיומיים. אנו מודים למשפחות שלנו שמלוות ותומכות בנו מתחילת התהליך ועד היום, שחלקן הגיע עד להודו כדי לסייע לנו ולכל מי שעזר בכל ההליך שהיה קשה ומתיש, אך לחלוטין כדאי לאור תוצאותיו".
לאחר שישובו, הם מניחים כי יבחרו בהליך של גיור רפורמי עבור ילדיהם. כמו כן, פתחו גם בהליך אימוץ הדדי. "חשוב לנו לציין, כי התמיכה מהסביבה וממקומות העבודה שלנו מדהימה. בחרנו לשתף בסיפורנו, בכדי לעודד אחרים שנמצאים במצבנו, או ששואפים להגיע אליו וגם בכדי לעורר פתיחות חברתית".