>> לקבוצה של mako גאווה בפייסבוק כבר הצטרפתם?
בן 17 ונמשך לגברים
הגעתי לעיר הגדולה ממגדל העמק, עיר קטנה ויפה בצפון הארץ. יש לי משפחה טובה חמימה אוהבת וליברלית אבל לא תמיד ידעתי את זה. משפחתי אמנם חילונית, אך מנהלת אורח חיים כמעט מסורתי. יש לי אח נוסף ושתי אחיות, הוריי גרושים ואני יותר קרוב לאימי, אבל זה כבר סיפור אחר.
הכל מתחיל בגיל 17 כשהבנתי באופן סופי שאני נמשך לגברים, ולא ידעתי איך להתמודד עם זה. אני בן אדם רגיש ואחד הדברים החשובים לי בחיי היה באמת לשתף את האנשים היקרים לי בתחושות שאני עובר, בתהליך שלי, בחוויות שלי, אבל הבנתי מהר מאוד שזה לא יהיה קל.
הדייט הראשון שלי היה כשהייתי בן 20. את התחושות שלי, הכאב שלי, השמחה שלי, כל מה שהרגשתי עברתי עם שלוש חברות טובות שאותן יכולתי לשתף בכל, והן היו שם בשבילי בטוב וברע, אבל מהמשפחה שמרתי בבטן. כמה פחדתי שלא יבינו אותי או יקבלו אותי כמו שאני. יצאתי אז לדייט עם בחור בן 30 מאזור השרון. הדייט היה יפה וקסום, אך רק בהמשך גיליתי כי הבחור הולך להפוך את חיי.
אמא מתקשרת: "יש לך משהו לספר לי?"
וכך קרה, אמי מתקשרת אליי בבהלה ואומרת לי להגיע הביתה. לא הייתי מוכן לצאת מהארון עדיין, לא ציפיתי לזה. כשהגעתי הביתה, אמי שאלה אותי עם עיניים אדומות: "יש לך משהו לספר לי?". ואני לא מבין עדיין על מה מדובר ועונה ברוגע ש"לא", ושואל את אמי מה קרה?
ואז היא מספרת לי על שיחת טלפון שקיבלה מבחור שטען שהוא בן זוגי. מסתבר שאותו בחור שיצאתי אתו טען בפניה כי אנחנו מאוהבים ושהוא רוצה להכיר את הוריי. זה היה בסך הכול הבחור הראשון איתו יצאתי, הדייט הראשון שלי. התברר לי בדיעבד, כי בעקבות כך שנפרדתי ממנו כי גיליתי שהוא שקרן ורמאי, הוא החליט לנקום וסיפר לאמי על זהותי.
"אתה הבן שלי - ואני אוהבת אותך כמו שאתה"
מרוב בושה, נעלמתי ליומיים. אז אמי טלפנה ומסרה כי היא רוצה שאחזור. כשהגעתי הביתה הבנתי מהר מאוד שזה נושא שלא הולכים לדבר עליו בשלוש השנים הקרובות. ובכל זאת, משפט אחד שאמרה לי אמי נצרב במוחי: "אתה הבן שלי ואני אוהבת אותך כמו שאתה".
באותן שלוש שנים לא דיברנו על הנושא, למרות שכל המשפחה שלי כבר ידעה ועל אף שהיו אלה שלוש השנים בהן עברתי הכי הרבה דברים בחיי: התבגרתי, גדלתי, התקדמתי - והכל מבלי לשתף את משפחתי הקרובה. היה קשה, אבל עברתי את הכל עם שלוש חברות, אותן הכרתי במועדון סלסה.
בגיל 23 התחילו השאלות של אמא: "זה מחלה?", "נרפאים מזה?". החלטתי להסביר לה על מושג ההומואים ממש, מהתקופה שחשבו שהומואים חולי נפש ועד למחקרים שמוכיחים כי זה מולד. היא באמת התחילה לקרוא ולהתעניין ולאט לאט נפתחה - רק ביקשה ממני לא לספר לכולם רק לאנשים שחשובים לי. בגיל 23 כבר סיפרתי לכולם גם כאשר חלק מהמשפחה שלי לא אהבו את זה. בשלב זה הבנתי שאם אני לא אדאג לעצמי ואוהב את עצמי לפני הכל, אף אחד לא יעשה את זה בשבילי.
מי שלא יודע איך לעכל אנשים – הבעיה במערכת העיכול שלו
חייתי המון שנים בחוסר שלמות בידיעה שלהיות הומו זה להיוולד בטעות. אף אחד לא אמר לי את זה במפורש, אבל הסביבה והרבה אנשים אחרים נתנו לי להבין זאת. מהר מאוד הבנתי שמי שלא יודע איך לעכל אנשים כנראה שבאמת הבעיה היא במערכת העיכול שלו. בגיל 24 נסעתי לתל אביב, גרתי עם זוג שותפים מדהימים שלימדו אותי הרבה על עולם הקהילה ובכלל על עולם שעוד לא הכרתי לטוב ולרע, על תל אביב.
החלטתי לכבד את עצמי ולחיות כמי שאני בלי ייסורי מצפון. המשפחה שלי הבינה שאם הם רוצים להיות חלק מהחיים המעניינים והיפים שלי ואם הם רוצים לשמור איתי על קשר, הם צריכים לקבל אותי כמו שאני. אז אמי הבהירה לי שוב שהיא אוהבת אותי כמו שאני, אבל חזרה וביקשה לא לספר להרבה אנשים.
חתמתי חוזה עם עצמי: לכבד את עצמי ולהיות גאה במי שאני
עברו השנים ורוב האנשים במשפחתי מקבלים אותי כמו שאני כיום. חתמתי חוזה עם עצמי, חוזה לחיים: אני אכבד את עצמי ואהיה גאה במי שאני לפני הכל תמיד. אני חושב שאני חבר נאמן, בן אדם רגיש ולא מדובר בהיותי הומו או סטרייט, אלא בן אדם, נקודה.
אנשים אוהבים אותי כיום בזכות מי שאני וזה נותן לי סיפוק רגשי ונפשי אדיר, ואני חושב שמי שלא רוצה להיות חלק מחיי לטוב ולרע, לא חייב להיות. כמו כל בן אדם, אני מחפש לחוויות חיי את הטובים ביותר את הנבחרת שתהיה איתי בטוב וברע ,כיום כמו שאמרתי יש לי תמיכה מלאה ממשפחתי עדיין יש חששות ולבטים אצל חלקם אבל הם יודעים שאני חי את האמת שלי, את העצמאות שלי, את מי שאני ורק ככה באמת טוב לי.
אותי אמנם הוציאו בכוח מהארון, אבל בדיעבד הכל קרה לטובה.
ומה אני אומר לכל אותם צעירים שעדיין בארון? פשוט היו אמיצים. עם כל הקושי, תאהבו את עצמכם. יש בכם הרבה מעבר למה שאומרים עליכם. אל תחיו בחושך, זה לא שווה את זה. מי שלא אוהב אתכם כמו שאתם, לא ראוי לכם. אתם הדבר הכי יקר שיש לכם בחיים, ואתם צריכים לפני הכל ללכת לישון בשלום עם עצמכם, יש מספיק אנשים שיהיו קשים אתכם תנו לעצמכם קרדיט לחיות כפי שהייתם רוצים.
תחיו שלמים עם עצמכם בלי להרגיש אשמה על מה שאתם. המוטו שלי לחיים הוא שאני לא מבטיח לעצמי אושר תמידי, אבל אני מחויב כל יום לעשות הכל על מנת להיות מאושר. בשבילי, להרגיש חופשי זה לא מובן מאליו זוהי זכות גדולה אחרי דרך ארוכה שעברתי. תודה רבה לכל התומכים, תודה על מי שאתם, זה היה חלק אינטימי מסיפור חיי ששינה אותי מקצה לקצה, מקווה שיעזור לכם וייתן לכם כוח".